תמונת השבוע שלי: מחשבה, מקום ושמחות

מיקום התמונה: מסעדת 'פריים אווניו', ברוקלין ניו יורק

תאריך הצילום: יום רביעי, ב 'בכסלו ה'תשפ"א

כבר בקיץ שחלף, כאשר בנו של ידידי היקר מנהל הקהילה כאן הרב מרדכי ויסברג, בא בקשרי השידוכין במזל-טוב, ונודע לי מפיו על תאריך החתונה בראש-חודש כסלו, מיהרתי להזמין כרטיס טיסה, ובכך גם לזכות להשתתף ב'כינוס השלוח העולמי', הנערך בקביעות בימים שלפני ואחרי שבת מברכים חודש כסלו.

הכל היה ב"ה מוכן, אך כששבנו מהשבת הנפלאה בעיר רוסטוב, ערכנו בדיקת קורונה, מתוך אחריות מתבקשת לתקופה זו, לפני שבני חוזר ללימודים בתלמוד-תורה.

לאחר יום הגיעה התוצאה, כי בני 'חיובי'. אני אומנם יצאתי שלילי בבדיקה, אבל לטוס ולהיות בחברת אנשים אחרים, לאחר שהותי ליד בני - לא בא בחשבון, ומתוך אמונה מלאה בקב"ה, שהכל רק לטובה - ביטלתי את הטיסה ונשארתי בבית במוסקבה.

"במקום שמחשבתו של אדם - שם הוא נמצא" - הוא פתגם ידוע של הבעל-שם-טוב הק'. ובלומדי השבוע במסכת 'עירובין' חשבתי, שאולי זה דומה למה שמובא שם בגמרא, המביאה את הכלל ש'שמחשבתו משויא ליה מקום'. הנושא נמצא במסכת הנלמדת כעת במסגרת לימוד ה'דף היומי'. ודף זה נלמד ביום שני. באותו יום שבו נערכה החתונה בארה"ב, שם גרה הכלה ומשפחתה - משפחת הולצברג הנכבדה - שלוחי הרבי בג'ורג 'טאון שבברוקלין.

והאמת היא, שבמחשבתי לא ידעתי בדיוק איפה בדיוק ה'מקום' שאני אכן רוצה להיות אותו ערב, בארה"ב בחתונה זו, או בארץ הקודש, בחתונה אחרת, שזכתה בתי לסייע בארגונו ובקיומו, לתלמידה במדרשה בתל-אביב, בה עשתה שליחות ומלמדת ועוזרת לבנות עם רקעים שונים, לחיות חיי תורה וחסידות...

שרה היא נערה שעלתה לארץ ישראל בהיותה ילדה קטנה, במסגרת פרויקט הצלת 'ילדי צ'רנוביל', בו היה שותף מלא מראשיתו הרב יצחק קוגן, ובמסגרתו העלו לישראל מאות ואלפי ילדים וילדות מאזור אסון הקרינה בצ'רנוביל. הילדה גדלה והתבגרה, המשיכה בדרך אחרת והתגייסה לצבא בישראל. בכשרונה הרב, הגיעה לתפקיד גבוה וחשוב בחיל המודיעין.

במקביל, עלה לארץ נער יהודי מבודפסט שבהונגריה, גם הוא בן לאמא יהודית ולאב שאינו יהודי. הוא הגיע לישיבת חב"ד בשם 'מעיינות' בירושלים והתחיל את צעדיו הראשונים ביהדות, המשיך לישיבת חב"ד 'חזון אליהו' בתל-אביב, ושלוחי הרבי שידכו בין בחור זה, לשרה שבמדרשה...

כמעט בלי שום אמצעים כספיים ועזרה מבני המשפחה, נערכה החתונה - בתנאים המגבילים בתקופה זו - בשמחה שאי אפשר לתארה - כך על-פי מה ששמעתי אחר-כך מבתי שתחי. בהמשך שבועות מספר התרימה נשים צדקניות שתרמו פאה, איפור, ביגוד, ואף אנו זכינו לסייע קצת מכאן. היא התרוצצה איתה ממקום למקום, כמו אם מסורה, עד לרגע הגדול - טקס הקידושין כדת משה וישראל. ולא רק אז, אלא גם בסיוע בארגון 'שבע-ברכות' שלשום - יום רביעי, בביתם של הורי כלתי, שהכינו חגיגה מרגשת ומושקעה מכל הרת ומושקעה מכל הלב.

וכמו בילדים הקודמים שהרב ויסברג ב"ה כבר חיתן, גם הפעם מתוך הערכה והאהבה, ערכתי לו בס"ד מסיבת 'שבע-ברכות'. אמנם לא השתתפתי בו בגופי, אבל בנשמתי הייתי גם הייתי, במסעדת 'פריים אווניו' בשכונת 'קראון הייטס' שבברוקלין, אליה הזמנתי את החתן וכלה, המחותנים ומספר ידידים, לשוש ולשמוח לכבוד החתן וכלה...

אתמול, יום חמישי, כשהערב ירד על ברוקלין והבוקר קם על מוסקבה, קיבלתי את התמונה של המסיבה, בה רואים את בני המשפחה יושבים לחוג את השבע-ברכות, ואני שם לב שהקיר מעוטר בתמונות ירושלים עיר הקודש, כך הרגשתי את דברי הפסוק בתהלים 'אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'.

ויהי רצון, שמשמחות אלה, יושפע על כולנו שפע של שמחה ובריאות, מתוך רוגע ושלווה, וברכה עד בלי די!