במסגרת החקר שלי לספרי הבא, שיעסוק ברצח רבין, איתרתי ריאיון עם הרב אהרן סולובייצ'יק זצ"ל (אחיו הצעיר של הגרי"ד), שהתלהבתי ממנו בזמנו, עד כדי כך שתליתי אותו על לוח המודעות בישיבה שלמדתי בה, 'מרכז הרב'.

(היו אז שני סוגי אנשים שהעזו לתלות שם פרסומים, או גדולי הישיבה, או צעירים חסרי מודעות עצמית. אשאיר לכם לנחש באיזו קטגוריה הייתי...)

הריאיון פורסם בביטאון כפר חב"ד, שהייתי מנוי עליו, וכך נחשפתי אליו.

העיתוי: סוף חודש תשרי תשנ"ד, כלומר שבועות ספורים אחרי החתימה הראשונה על הסכמי אוסלו במדשאת הבית הלבן.

הרב אז הגיע לארץ בראש משלחת גדולה של רבנים מארה"ב, וביקש לפגוש את רבין, כדי לדרוש ממנו לבטל מיד את ההסכם.

בריאיון הוא מתאר את השיחה, שהייתה די חד-צדדית. הוא אמר לרבין דברים קשים מאוד, אבל ברמה גבוהה, ותוך שמירה על כבודו.

בין השאר הוא מספר: "האמת היא שזה היה מאוד קשה עבורי לדבר קשות עם רבין. בחיים שלי אף פעם לא דיברתי בצורה כל כך אגרסיבית כפי שדיברתי אתו, אבל השתכנעתי שאם לא אדבר אתו באופן אגרסיבי - עלול רבין לחשוב שאני מסכים אתו".

מעניין לא פחות הוא התיאור שלו, בסוף הריאיון, על תגובתו של ראש הממשלה: "למרות כל הדיבורים הקשים שהשמעתי בפניו - הוא התנהג בדרך ארץ גדול. לא רק בתחילת השיחה אלא גם לאחר שעה של דיבורים קשים מאוד ששמע ממני. גם הבהרתי מפורשות: אני לא עזות פנים, ולא בן של עזות פנים ולא נכד של עזות פנים, אבותיי היו צדיקי עולם, אבל חשבתי לעצמי שאם לא אדבר בעזות בעת כזאת, אני עובר על 'לא תעמוד על דם רעך'".

הואיל ורק חלק קטן מן הריאיון ייכנס לספר, אני מוצא לנכון לשתף כאן במסמך המרתק, שמראה איך הסכמי אוסלו יצרו קרע גדול לא רק בציבור הישראלי, אלא גם אצל יהודי ארה"ב, שרבים מהם חשו בגללו התרוממות רוח, בעוד שאחרים (בדרך כלל החלק הדתי יותר) ראו במהלך סכנה גדולה וגם בעיה מוסרית (ראו דבריו על ערפאת).