ל יום שישי, במשך ארבע שנים, הצעתי ליהודי מסוים להניח תפילין ובקביעות הייתי מקבל תגובה של חוסר שביעות רצון או התעלמות מוחלטת.

אף פעם לא נעלבתי או התייאשתי ותמיד הייתי מחזיר "שבת שלום" מנומס.

בליבי חשבתי שאולי זה כבר לא יקרה, אבל מחובתי להמשיך לנסות ולהציע.

לפני כשלושה שבועות הוא שוב סירב, אבל הפעם הבעת הפנים שלו הייתה די לבבית וזה נתן לי אומץ. הוא המשיך ללכת לכיוון רכבו, נגשתי אליו והתחלתי ללוות אותו, תוך כדי שאני מנסה לשכנע אותו להניח תפילין.

"תעשה לי טובה אישית ותניח תפילין בשבילי", אמרתי לו.

"אני לא שייך לדברים האלה" - הצהיר בפניי.

אמרתי לו שכל יהודי הוא חלק מהקב"ה ואין שום מצב שהוא לא שייך לזה.

"טוב, פעם אחרת" אמר והמשיך ללכת.

כשהגעתי ביום שישי בוקר כבר זיהיתי את הרכב שלו בחניון והייתי דרוך לקראת היציאה שלו מהסופר. מיד כשיצא, נגשתי אליו והזכרתי לו שהוא חייב לי.

הוא ניגש, הניח תפילין, קרא את קריאת שמע במתינות ולאחר מכן ביקש שאצלם אותו עם התפילין ואדפיס לו את התמונה.

 •

בהמשך הגיע יהודי שבפעם הראשונה כשהצעתי לו להניח תפילין לפני ארבע שנים הוא ממש צעק עלי. כמובן שלא התייאשתי והמשכתי להציע לו תפילין. בהמשך הסתבר שאנחנו שכנים ואף הסכים לקבל נש"ק, עד שפעם אחת אני וחמי הצלחנו לשכנע אותו להניח תפילין.

זה קרה עוד פעם אחת ומאז הוא לא הסכים בשום פנים ואופן להניח תפילין.

בשבוע שעבר ניסיתי שוב לשכנע אותו כשלבסוף הבטיח שיניח שבוע הבא.

הוא אכן עמד בהבטחה והניח תפילין מתוך שמחה. הלב מתרחב.

 •

יש יהודי שבקביעות יוצא מהסופר, פורק את הקניות ברכב ורק אחר כך מגיע להניח תפילין. בדרך כלל אני שומר על קשר עין מרחוק ומוודא שהם לא שוכחים ונוסעים.

גם הפעם עקבתי אחר היהודי שלאחר שסיים לפרוק אתה הקניות ברכב נכנס לרכב והתחיל לנסוע. זה היה די-רחוק מהעמדה שלנו ומיד כשקלטתי שנסע רצתי לכיוונו ותפסתי אותו ממש ברגע האחרון לפני שיצא מהחניון, עצרתי אותו וסימנתי לו את התנועה המוכרת של התפילין...

מיד פתח את החלון וציין בפניי שהוא מתנצל ששכח, תפס חניה וניגש לעמדה להניח תפילין.

סך הכל הנחנו תפילין ל-22 יהודים וחלקנו 100 ערכות נש"ק.

לע"נ חמותי נאוה בת חנוך.
לע"נ שלום דובער בן אפרים.
לזכות יונה אהרון בן אסתר שרה לרפו"ש.
לזכות חיה מושקא בת רחל מלכה לרפו"ש.