כשה'באנקעט' העולמי עבר לבית חב"ד רמת השרון / טור רשמים
הרב יהודה בוטמן, שליח חב"ד ברמת השרון:
בכל שנה מאז יצאתי לשליחות (תשנ"ג) אני זוכה להשתתף בכינוס השלוחים העולמי. איך הגדיר את זה השנה במלווה מלכה העולמי (בזום) הרב נפתלי הכהן רוט מירושלים, שזה 'זמן שמחתנו' של השלוחים.
כל השנה אני - כמו רבים מחבריי - מחכה לנסיעה הזו שהיא ללא ספק, אנרגיה לכל השנה כולה, שום נסיעה אחרת לא תשווה לה. כל הכינוס כולו זה חוויה אחת גדולה מתמשכת ומרוממת, החל מעצם המפגש של 'משפחת השלוחים', המשך בהשהייה בהד' אמות ב 770, כמובן הכניסה לאוהל, וגם הרעיונות הנפלאים שאנחנו מקבלים כל שנה בסדנאות השונות ואת ההשראה אותה אנו סופגים במושבים ובהתוועדויות כאיש אחד בלב אחד, עד לשיא ב'בנקט' המשותף לכולנו. אלו רגעי הוד בהם אנחנו כמו מתנתקים לעולם אחר ומרגישים ממש איך 'שהעולם כולו בידינו' ומתעלה יחד אתנו.
הסיטואציה הפעם טפחה על פנינו כולנו ושבשה כמו לכולם 'סדרי עולם'. אין התכנסויות, אין תפילות כרגיל, וכמובן גם הטיסות הסדירות שובשו - הכל מכווצים בבתים או במפגשים נקודתיים הכרחיים אחד על אחד בלבד.
כבר מעל לחצי שנה שהפעילות במתכונת לגמרי אחרת שונה ממה שהיינו רגילים החל מליל הסדר והמשך לפעילות הקיץ והימים הנוראים כולל יום כיפור, ובכל זאת קיוויתי - פנימה בליבי - כי בכל מה שקשור לכינוס השלוחים, הקורונה בעז"ה לא תפגע, עד לרגע האחרון רציתי להאמין כי הדבר החשוב הזה יתקיים כרגיל.
כשהמועד התקרב וההחלטה התקבלה בוועד הכינוס העולמי ש(גם) 'זמן שמחתנו' חד-שנתי זה לא יתקיים במתכונתו הרגילה, החלטתי בתוך תוכי שלמרות ש 'לא נוסעים לכינוס השנה' אבל אני לא מוותר על זמן האיכות הזה, ואעשה הכל כדי שזה יהיה 'כאילו שם' בכל משמעות ודרך שזה יתקיים.
פיניתי את הזמן, בחרתי את הסדנאות ואף החלטתי לעשות משהו מיוחד בזמן הבנקט לעשות על מנת שיהיה הכל למרות הסיטואציה הכי דומה וקרוב למה שמתקיים שם מידי שנה.
לא שיערתי בדעתי כמה שזה יצליח. כמה התחושה תהיה באמת מוצלחת וטובה, וממש כאילו, (למרות שזה לא ממש אותו דבר), אבל זה בכל זאת דומה במשהו.
מכיון שהשנה התוכניות הותאמו מראש ברובם לפי הזמן המקומי של כל מקום (פרט לכניסה לאוהל וכן 'מעמד הבאנקט' שזה היה ברגע אחד משודר לכל העולם ומכל העולם התחברו באותה שעה ממש לשם), הוחלט ב'ועד הכינוס' לערוך 'תוכנית מלווה מלכה כלל עולמי סביב לשעון', זה התחיל באוסטרליה המשיך באירופה עבר לדרום אמריקה ארגנטינה - ארה"ב עד לאלסקה ולהאוואי, החלטתי שאני מקדיש את הלילה כולו לזה, כך מצאתי את עצמי משתתף הרבה שעות בהתוועדות העולמית אונליין המתמשכת מצאת השבת אצלנו (ועוד לפני זה בצאת השבת באוסטרליה – עשר שעות לפנינו) ועד לצהרי יום ראשון.. מוצאי שבת.
אודה, זאת עוצמה והתעלות שמעולם לא חוויתי כל כך הרבה זמן.
גם ביום ראשון בבוקר כשאני כבר צריך להתחיל את היום לקחת את הילדים הייתי צמוד באוזניות ל'שם'... אני נוסע ברחובות רמת השרון ושומע לדוגמא את הרב איצ'ל קראסניאנסקי - השליח שלנו בהאוואי עושה 'הבדלה' מתיישב להתוועדות ומכריז בהתרגשות עם דמעות בעיניים שהוא נרגש לחתום את שרשרת 'מלווה מלכה' הגדול והיחיד מסוגו - סביב העולם!
המיוחד בכל הדבר הזה שבעצם, אני כאן. במקום השליחות שלי – רמת השרון, על כל המשתמע מכך. ובכל זאת אני 'במקום אחר' .. יחד עם מאות נקודות במפעל השליחות בכל העולם כולו. אני הולך ברחוב בהמולת העירונית (='המונה של רומי') ונמצא עמוק בתוך התוועדות מרתקת של שיחות מעניינות, סיפורי מופתים טריים של חבריי לשליחות על 'כוח המשלח' של תשפ"א.
זה 'כינוס השלוחים העולמי ברמת השרון.
כל שנה לצד כל הנסיעה והחוויה שאורכת 5 ימים ברוטו, מהמראה ועד נחיתה, הם ימים שבהם אני כמו נשאב למקום אחר, אחרי כן החזרה היא סוג של משבר, בבת אחת, חזרה לשגרה, להמולה ולניגודיות שבין המקומות התחושות, שם אתה מרגיש את ה 'אין עוד מלבדו' וכאן בחיי היום יום את ה 'כוחי ועוצם ידי', נדרשת עבודה לא מעטה בשביל להביא לכאן את החיבור של אין עוד מלבדו, זה לא קל לעצמי, על אחת כמה וכמה לאחרים, הפעם חשתי את זה - כאן.
ולסיום, אני רוצה לחתום במעמד הבאנקט שעשינו כאן. כאמור כחלק מהשינוי העכשווי, החלטתי גם לעשות ממש 'מעמד בנקט' ולשוות אותו ממש לשם, קייטרינג משובח (ריבקין) עם שירותי מלצרות (יוסי כהן) ובשפע גדול (בחסותו של ידידנו ר' אהרן יעקב בלנן שי') , הזמנתי את הגרעין של הקהילה, והתיישבנו יחד באולם בית הכנסת לחוויה מרוממת במיוחד.
כל משתתף קיבל שי אישי ללימוד ופעילות בעיר.
אם בכל שנה זה אתגר לא קל להביא אנשים לרבי ולבנקט הרי שהפעם זה ממש קל. ואם בכל פעם התחושה מרוממת במיוחד ב'ריקוד הספונטני' לצלילי הניגון של ראש חודש כסלו,
הפעם הרגשתי את העובדה ש'ליובאוויטש לעבט' (=חב"ד חיה ופעילה בשיאה) לא שם באווירה הגדולה, אלא כאן דווקא ברמת השרון.
ובכל זאת, הצביטה בלב גדולה מאוד, הכמיהה, הגעגוע הגדול, לא רק לכינוס השלוחים ולכניסה לאוהל, כי אם להתראות עם המשלח עצמו פנים בפנים, השנה הזו אני חש את הגעגוע לדבר האמיתי, רצוננו לראות את מלכנו בלי פשטל'עך – דא למטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו.
מאפשרים לכם לקבל
