ביו"ד שבט תשמ"א נשא הרבי שיחה ליותר מ -5,000 חסידים שהתאספו ב- 770 שבאיסטרן פארקוויי לרגל 30 שנה מאז קיבל הנהגת חב"ד-ליובאוויטש.

הדברים שהרבי אמר באותה עת נכתבו מאוחר יותר במסגרת מאמר מקיף, שהרבי ערך בעצמו והודפסועל פי בקשתו ברשומת הקונגרס של הסנאט האמריקני.

תבוסתו של נשיא מכהן בבחירות נתפסת בעיני רבים כהזדמנות לשמוח על נפילתו. בשיחה הסביר הרבי שהתורה מציעה לאדם להעריך בהכרת הטוב את הטוב שהושג.

אך בעוד הנשיאים עשויים להשתנות, מוסד הנשיאות אינו משתנה; ותפקידו של הנשיא הנכנס לחזק את יסוד ארצות הברית המוצהר ומופיע על כל שטר דולר המודפס בארה"ב  - "באלוקים אנו סומכים", הסביר הרבי.

על מנת להבטיח כי אמון כזה ייקבע בלב כל אזרח, חינוך נאות לילדים הוא חובה, הדגיש הרבי. לשם כך, חובה כי תפילה פשוטה תישמע על ידי ילדים בתחילת כל יום. (כידוע, 'רגע של שתיקה' הונהג בכל רחבי ארה"ב, על פי בקשתו של הרבי)

•

להלן מאמר המלא שפורסם על פי בקשת הרבי ברשומות הקונגרס, באדיבות 'שיחות' באנגלית (תרגום חופשי: COL)

בדמוקרטיה כמו ארה"ב מתבצעת העברת שלטון מסודרת בתהליך הבחירות. הבחירה שעשו האנשים בקלפיות מחליטה מי יכבוש את התפקיד הגבוה ביותר בארץ - הנשיאות; ובכך להבטיח מעבר חלק ושלו מממשל אחד למשנהו.

ובכל זאת: ניכרת מגמה מטרידה בבחירות שעברו. כאשר בעל התפקיד הקודם במשרד הסגלגל הוא המועמד המובס, תבוסתו עוררה תגובה פחות אצילית; חלקם תופסים זאת כהזדמנות לשמוח על אי הצלחתו. כבעל כוח השפעה לשעבר, מבקרים כאלה אינם חוששים מפני נקמה מצדו; וכעת הם לא יכולים לצפות לזכות בחסדים כלשהם. וכך הם מתמכרים ליחס המזלזל של זריית מלח על הפצעים.

אך כזו אינה דרך התורה. על אף טעויות העבר, התורה מציעה אותנו להיות אסירי תודה ולהכיר באותם דברים טובים שנעשו. בעיני התורה, להיות שמח לאיד זה דבר נתעב, שאינו ראוי לכל בן אדם הגון. ובממשל בעבר ההישג הבולט היה מניעת מלחמה. היו מקרים בארבע השנים האחרונות, אשר ללא מאמציו של הנשיא היו יכולים להוביל בקלות למלחמה. לא רק שהוא הציל כך מיליוני אמריקאים מזוועות התוצאה כזו, אלא ככל הנראה גם את שאר העולם. ועל זה מגיע לו תודה ותודה.

יתכן ששיקולים פוליטיים יכתיבו זהירות רבה יותר בהבעת תודה, מחשש לפגיעה במחזיק המשרה החדש. אך הנשיא החדש ירגיש ללא ספק הכרת הטוב על הישגים טובים; במיוחד כשהטוב היה בעל חשיבות עליונה כמו מניעת מלחמה.

הסתייגות קצרה: ההכרה שלעיל אינה יכולה להתפרש כהסגת עמדתי הקודמת בנוגע להסכמי קמפ דיוויד. אני חוזר ומדגיש חזק ככל האפשר שזה היה, ונשאר, אסון וסכנה עבור היהודים ושאר העולם. חלקו של הנשיא בהסכמים היה, ללא ספק, מונע מהתקווה שזה יביא שלום - ועל כך יש לשבח אותו. אולם העובדה נותרה כי כל מה שהושג הוא כי צד אחד עשה ויתורים רבים, כולל ויתור על אדמות ואספקת נפט, ללא תמורה מהותית כלשהי. ויתורים כאלה רק מייצרים דרישות לוויתורים נוספים, ויוצרים סכנה גדולה עוד יותר לשלום.

כדי לחזור לנקודה העיקרית שלנו: למרות שגיאות שנעשו, אנו מצווים על ידי התורה להביע תודה במקום בו מגיע האשראי לכך. זהו אדם ששמר על רווחתם של מיליוני אמריקאים, וכלפיו אנו מביעים תודה.

בעוד הנשיאים יכולים להשתנות ואכן משתנים, מוסד הנשיאות נותר קבוע. תחילתה של כהונה חדשה בהחלט תביא למאמצים נמרצים עוד יותר מצד הנשיא החדש בסילוק השפעתו של הנשיא הקודם. החובה בראש ובראשונה היא לחזק את בסיס קיומנו. בסיס זה הוא הבסיס שעליו נולדה מדינה זו ומופיע על כל שטר דולר המודפס בארה"ב - "באלוקים אנו סומכים."

ישנן מילים שונות המביעות בערך את אותה משמעות כמו "אמון" - לצד אמונה. עם זאת, לאמון יש משמעות עמוקה יותר מאשר אמונה בלבד. אמונה באלוקות לא תמיד פירושה ביטחון שאינו מוטל בספק בכך שנכונותו של אלוקים לעזור לאדם בכל פן בחיים. אפשר להאמין באלוקים - אך לא במידה ששמים מספיק אמון באלוקים. כמו בעולם העסקים, שבו הנכסים ניתנים לאחר משום שסומכים עליו, כך אמונתנו באלוקים חייבת להיות במידה שאנו "סומכים" עליו. אנו מאמינים שאלוקים אינו הוויה מרוחקת כלשהי, מוסרת ומרוחקת מיצירותיו, אלא שניתן לסמוך בבטחה על אלוקים בכל פרט מחיינו.

וזה אחד התחומים העיקריים בהם אנו מקווים שהנשיא החדש ישקיע מאמצים מיוחדים, ויפעיל להטיל אמון כזה באלוקים בקרב כל אזרח ואזרח, וידאג שהתנהגותם תהיה תקינה. הדרך היחידה להבטיח שהתנהלות כזו תהפוך לטבע שני היא באמצעות חינוך נכון של ילדינו. בארה"ב המדינה אחראית על חינוך אזרחיה. זוהי אחריותה, ואכן זכותה, של מערכת בתי הספר הציבוריים להנחיל לתלמידיה את הידיעה שאלוקים הוא לא רק בורא העולם, אלא ישות שאנו סומכים עליה. הידע הזה הוא הבסיס לחיים של הצלחה והגינות.

כמובן, יהיו מי שמתנגדים לכך בטענה של הפרדת דת ומדינה. עם זאת, הם מבססים את טיעונם על הנחת יסוד לקויה. הפרדה בין דת ומדינה לא נועדה, ואף פעם לא, לרמוז על אנטגוניזם או אפילו אדישות לדת. מבחינה היסטורית, האבות המייסדים היו פליטים מרדיפות דתיות, ולכן, כאשר הקימו מדינה זו, ביקשו להבטיח שלא תהיה שום התערבות מצד המדינה באמונותיהם ובנהגיהם הדתיים של אזרחיה.

אך אין עוררין שכוונתם הייתה להגן מפני כל סוג של חוסר סובלנות דתית או רדיפה. אולם כיום הפרדת דת ומדינה הוקדשה לאורכים קיצוניים, אם לא אבסורדיים. כל ניסיון לעזור להורים לבטל את העלויות של חינוך ילדיהם באופן שהם מרגישים נאות, נתקל בהתפרצויות מחאה וגינוי. אך למעשה, ההפך הוא הנכון: סיוע כספי כזה אינו שגוי; זה לא חוקי; זה לגמרי בגבולות החוקה. ואכן, לעצור כספים מבתי ספר דתיים זה כמו רדיפה דתית! שכן זכותו הבלתי ניתנת לערעור של כל הורה לבחור בחינוך ילדו; ומכיוון שבבתי ספר ציבוריים אחד - אינו יכול לקבל חינוך דתי (אפילו לא זה שנאמר על כספינו - "באלוקים אנו סומכים") נאלצים ההורים לבנות בתי ספר משלהם. עם זאת הם עדיין נדרשים לשלם, באמצעות מיסים, עבור בתי הספר הציבוריים! ובוודאי שכל התירוצים אינם תקפים כשמדובר בשאלה של עזרה לבתי ספר דתיים לשלם עבור עלות מרכיבים לא דתיים בלימודים - למשל. נסיעות, בריאות, נושאים כלליים וכו'. סירוב לסייע בהוצאות של בתי ספר דתיים, או לפחות להעניק הנחות בארנונה להורים שילדיהם לומדים בבתי הספר הדתיים, מהווה אפוא סוג עדין של רדיפה כלכלית.

אבל אפילו עזרה כספית כמו זו שתוארה לעיל אינה מספיקה. כל ילד, כולל ילדים הלומדים בבית ספר ציבורי, חייב להיות מוטבע באמונה "באלוקים אנו סומכים." זה צריך להיות הבסיס של החינוך, כאשר כל יום מתחיל בתפילה כללית המאשרת את אמוננו באלוקים. ברור שזה לא נועד בשום דרך לתת רישיון למדינה להבדיל בין דת אחת לאחרת. אנו מתייחסים לזה המשותף לכל הדתות - הצהרת אמון פשוטה באלוקים. אין בכך כדי לשלול את מושג ההפרדה בין דת ומדינה, שכן בשום פנים ואופן אין סובלנות דתית זו, שהייתה עניינם הבלעדי של מייסדי המדינה בעת הנהגת תפיסה זו.

כל האמור לעיל עשוי להיות מאומת על ידי ניסיון אמיתי. הדרך הטובה ביותר, אם לא רק להכשיר ילד להיות אזרח מוסרי והגון, היא להחדיר לו את הידע, לפחות באמצעות דקלום פשוט מדי יום, שאנו סומכים ובוטחים באלוקים. ידע כזה עוזר לילד להתמודד עם פיתויים, לא לעשות עוול, ומבטיח שהתנהלות הילד הולמת ונכונה. ומי שמעלה אוטומטית את ההתנגדות להפרדת דת ומדינה עושה זאת בלי להתחשב בתוצאות ההרסניות של דור שגדל ללא שום ידיעת אלוקים. התוצאות ברורות: מבוגרים רבים בימינו אינם חשים שום אחריות להכשיר או להשפיע על ילדיהם, מה שמביא למצב המפחיד של החברה שלנו.

אנו, מאמינים בתוקף, חובה להנחיל לילדים את הידיעה כי בסיס החברה שלנו, ואכן של כל פרט, חייב להיות המודעות והאמון במי שהוא הקיום האמיתי - אלוקים. וכפי שצוין קודם, זוהי התחלה המתבצעת באמצעות הצהרה פשוטה על ידי ילדים בתחילת כל יום, את ארבע המלים שמסכמות בצורה כל כך תמציתית את מה שאמרנו "באלוקים אנו סומכים."

החשיבות של האמור לעיל דורשת דחיפות שעליה לחצות את משך הזמן הרגיל שנדרש ליישום פעולות חקיקה. מלבד היותם מושלמים במסגרת החוקה והחוק, זהו בסיס היסוד לקיומה של מדינתנו, וככזה אי אפשר, אסור, לקשור אותו בסרט החקיקה הרגיל. אין צורך בוועדות, יש צורך בלימודי עלות / תועלת, אלא לנקוט בפעולה ישירה.

כסף אמריקאי לא רק נושא את הכיתוב "אלוקים שאנחנו סומכים עליו", אלא גם "E Pluribus Unum" (מתוך רבים - אחד). המוטו הזה מסכם את התהליך הדמוקרטי האמריקני. ממשלה מותקנת כאשר "פלוריבוס", הרבים, משתתפים בבחירות חופשיות ואמיתיות. מטרת כל הבחירות היא האחדות שתהיה תוצאתה; ברגע שהרוב הביע את בחירתו, אפילו המיעוט הנבדל חייב להתאחד מאחורי ההחלטה. במקרה של בחירות לנשיאות, מי שיצביע עבור מועמד אחר, המייצג מדיניות שונה, יקבל כעת, לאחר הבחירות, גם את המועמד המנצח כנשיא שלו. וההפך הוא גם נכון: המועמד המנצח הוא לא רק הנשיא או הרוב שבחר בו, אלא גם המיעוט שהתנגד לו. הוא ימלא את תפקידיו הנשיאותיים בשלמות מלאה, ולא יבדיל בין אלו שהצביעו בעדו או נגדו בעבר. הוא נשיא ארצות הברית של אמריקה - של כל האמריקאים.

יהי רצון אלוקים שהמדינה הזו תתנהל בכל ענייניה לצדק, חסד ושלום. יהי רצון שניתן יהיה ליישם במהירות את כל ההצעות שלעיל, ולהפוך את המדינה למתאימה באמת לנוכחות אלוקים, על ידי כולנו וכולנו נהיה דוגמה זוהרת בחיי היומיום של "באלוקים אנו סומכים".