המשפיע שהביט לעולם בלבן של העיניים וצחק ממנו
היה זה ליל הסדר תשנ"ג (1993).
לקראת סיום אבא אמר: ׳בא נזדרז לסיים את הסדר ונלך לר' מענדל, הוא בטח צריך עזרה׳.
ר׳ מענדל, למי שלא זוכר, הוא החסיד רבי מענדל פוטרפס ז"ל, אחד מבכירי חייליה של יהדות הדממה בשנות האימא של סטלין. איש עשוי ללא חת שאף ישב עשר שנים בבתי הסוהר ובמחנות ההגליה הסובייטים, חבדניק חכם שהיה משפיע להמונים. ר' מענדל קרוב היה מאוד למשפחת אבי שיחי' והוא היה גר במרחק דקותיים הליכה מביתנו בכפר חב"ד.
הוא היה אז בן 86. רוחו צעירה וקורנת, אבל גופו ובעיקר רגליו לא הלכו עמו בקלות.
ר' מענדל ישב על הספה כשהגענו. לבוש בקפוטה של משי, אזור בגרטל והקסקט היהודי-רוסי שלו נטוע בחלק הקדמי של ראשו, מכסה כמעט את מצחו. 'הגעתם' הוא אומר מחייך כולו, כמעט צוחק. 'אני צריך לקום, אבל איני יכול לזוז' אמר ושוב צחק.
אבא סימן לי להיכנס תחת זרועו הימנית כשהוא נכנס תחת השמאלית, כך ננסה יחד להרים אותו מהספה.
עודנו מתכופפים ומתאמצים והוא צוחק ואומר: 'נו תרימו תרימו', באה רעייתו שכל כך דאגה לו ואמרה 'מענדל, אמרתי לך לא לשתות את כל ארבע הכוסות, ועוד על יין כבד (יין שעשה חסיד מכפר חב"ד, ר' חצקל שפירנגר ז"ל). והמצות והמרור, גם הרופא אמר שזה לא בריא לך'. ר' מענדל מביט בה ומקשיב ואז על אבא ועלי ולפתע אמר משפט שנשאר איתי לנצח: 'אכציג יאהר איך לאך פון דער וועלט = שמונים שנה אני צוחק מהעולם, עכשיו להתחיל להקשיב לו?'
ר' מענדל היה נקרא לתורה בשם מנחם מענדל בן מנחם מענדל, כי אביו נפטר לפני שהוא נולד. העולם וההגיון שלו היו נגדו עוד טרם לידתו, ומאז דרך הישיבה בליובאוויטש בילדות, הקומוניזם האכזרי בצעירותו, שנות הגלות בסיביר, הנתק בן העשרים שנה מאשתו וילדיו ועד היותו המשפיע של הישיבה הגדולה בכפר חב"ד, כל יום ויום הוא הביט לעולם בלבן של העיניים וצחק ממנו, צחק מכל מה שהוא אמר לו. ובכן, העולם וההגיון שלו באמת צודקים שאדם בגילו ובמצבו אל לו לשתות ארבע כוסות בהידור ובין לבין מרור בשפע ו'כזיתים' של מצה שמורה, אבל העולם טעה בכתובת. ר' מענדל צחק ממנו והוא לא התכוון להפסיק בגיל 86.
יצחק זה השם שקיבל התינוק היהודי הראשון, זה השם הראשון שאבי האומה נתן לבנו, זה השם שהקב"ה הורה לתת לו לילד היהודי הראשון. למה? כדי שנזכור אנחנו תמיד שצחוק הוא חלק מהוויה שלנו, גם מהקיום שלנו.
צחקו מאתנו עוד מאז שיצחק נולד, אבל אנחנו המשכנו למרות הכל. צחקנו גם אנו מהעולם הריאלי וההגיוני מאז היותנו ועד היום ולא נכנענו. פעם אחר פעם עשינו את הבלתי ייאמן והצלחנו ובזכות זה שרדנו ואנו קיימים זה 4000 שנה.
אל תפסיקו לצחוק.
ואגב, הצלחנו להרים אותו בסוף.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
8
0
מאפשרים לכם לקבל
