שמואל ריבקין

ביום כ"ח תשרי תשל"ד יצאנו במסגרת צעירי אגודת חב"ד למבצע תפילין ברמת הגולן לקראת סיום המלחמה, מלחמת יום הכיפורים. איתי נסעו ר' שלמה מיידנציק, ר' שלום ברוכשטט, ר' יוסף פינסון. בדרך אספנו את ר' מאיר פרידמן ע"ה מהבסיס הצבאי בו הוא שירת.

הגענו לחרמון כשהרמקול מופעל עם מוזיקה חסידית. מיד ניגשו חיילים וביקשו לכבות את המוזיקה, כי החללים עדיין היו פזורים בשטח.

נתבקשנו לעזור ולהוביל את החללים הי"ד, שהיו פזורים על ההר למקום איסוף ולעלות אותם על טנדרים. המראה היה קשה מנשוא, לראות את החללים שוכבים פזורים על ההר ושבילי הקרב. מה שמשך תשומת ליבי, ביניהם שכב חלל עם טלית קטן מצמר וזקן, מראה שנחרת בליבי עד היום.

החללים נהרגו מיד בתחילת המלחמה עם כיבוש החרמון ע"י הקומנדו הסורי, והסורים קברו אותם כולם ביחד. לכן היה חשש ששם גם קבורים חיילים שלנו. כדי לוודא, הרמנו את החללים הסורים, כדי לנסות ולאתר - אולי קבורים שם גם חיילנו.

בתמונה למעלה: חיילים עורכים חיפוש לצד גופות חיילים סורים, בסריקות אחר חללי צה"ל. למטה: משעולי הקרב בדרך להר (צילום: שמואל ריבקין)

כפי שרואים בתמונה המצורפת, החרמון עוד דולק לאחר הקרבות הקשים שהתחוללו שם.

תוך כדי פינוי חללים וסריקה של השטח, אנחנו רואים במחפורת במעלה ההר, סורי הרוג מחזיק מקלע נגד מטוסים, צמוד אליו. ניגשתי אליו, תפסתי אותו במעיל והתחלתי לנענע אותו, אולי הוא חי...

שבוי סורי. תושאל בשטח בסריקות אחר קברי חללים. צילום: שמואל בן-צבי

ברבות הימים, כששליימק'ע היה פוגש אותי, היה מנענע לי את הגב, כרמז לאותם ימים.

•

הנחנו תפילין עם החיילים וחזרנו לכיוון כפר חב"ד. אבל הסיפור לא נגמר:

במלחמה, הפנסים של המכוניות היו צבועים בצבע כחול כדי שמטוסי אוייב לא יראו אותם, והתאורה שהפיקו פנסי הרכב שלנו היתה עמומה. נסענו בחושך כמעט מוחלט.

ליד קיבוץ עמיעד, הרכב התנגש בפרה שקפצה אל הכביש. הפרה עפה על הגג והתגלגלה על המכסה האחורי. אתה נוסע בחושך ופתאום פרה מולך...

החלון הקדמי התנפץ, כל הנוסעים ישנו ופתאום 'בום'.

ר' שליימקע מיידנציק שישב לידי, נפצע מהזכוכיות, וכולו היה מלא דם.

מאיר פרידמן התחיל לצעוק 'שליימקה דו לעפטס?!' (אתה חי?)

הרכב לאחר התאונה

היינו קרובים לקיבוץ ונכסנו לשם לקבל עזרה ראשונה. בגלל מצב החרום, היה תורן במרפאה, אדם מבוגר דובר אידיש.

הוא ניקה אותו מהדם, ואז שליימקה שואל אותו – באידיש, ובחוש ההומור האופייני שלו: "אתה מכיר את כפר חב"ד?"

והוא לא מבין מה רוצים ממנו...

אז שליימקה אומר לו – "גם בכפר חב"ד משוטטות פרות באמצע הכביש". וותיקי כפר חב"ד זוכרים היטב את המראה הכפרי באותם ימים.

זיכרון מצמרר

בחרמון פיניתי חייל בשם י' הי"ד. את חללי החרמון מהמלחמה, קברו אותם בבית עלמין ארעי בקיבוץ לוחמי הגטאות.

בפעם הראשונה שהמשפחות עלו לקברים, אני ופיצ'ע ריבקין אירגנו הרמקולים לטקס ה'שלושים'. הגענו לקבר של י', ואחותו צעקה בשמו הפרטי "י' למה??" בבכי קורע לב.

ופיצ'ע בכה, לא יכל להפסיק.

ניגשתי לאחותו ואמרתי לה: "האח שלך היה שלם, היתה לו רק פגיעה אחת".

ה – "י' למה", מצלצל אצלי מאז.

יהיה זכרו ברוך, ושל שאר הנופלים על קידוש ה'. הי"ד.