לא הייתי כותב את הטור הזה אם לא הייתי יודע שמדובר בהצלת נפשות. כמו שיש מושג של סכנה גופנית ואפשר ח"ו למות, כך יש מושג של סכנה נפשית, האדם אומנם "חי" גופנית אבל נפשו סובלת עד...

כך יש גם מושג של סכנה רוחנית, אתה יכול להיות בריא בגוף ובנפש אבל הנפש הרוחנית לא תקינה... ואסביר למה אני מתכוון:

הגיעו אליי בחודשים האחרונים מקרים מזעזעים רבים, זה לא רק המקרים הקשים שנפגשתי איתם כי פגשתי בחיי בכל מיני מקרים קשים שטיפלתי בהם, אלא פה מדובר בכמויות רבות שלא נפגשתי איתם אף פעם, פשוט גשם של בעיות קשות, השם ישמור ויציל.

ולא רק אני, אלא כל אדם שמתעסק בתחום הרגשי והרוחני יספר לכם מהי האמת ומה קורה באמת. ואפרט על כך:

אני אישית טיפלתי בתקופה של החודש האחרון לפחות ב-15 מקרים של בחורים שנפלו לאינטרנט בגלל שלא הייתה להם מסגרת נורמלית.

שמעתי ממקור ראשון, והייתי מעורב בחלק מהמקרים, על בחורות בנות סמינר מבתים מצוינים שנפלו דרך הטלפון ואינני רוצה לפרט הלאה. לבחורים עוד היה איכשהו ישיבה בקיץ אבל כמה סמינרים היו פתוחים?

בחורים שהפסיקו להתפלל, ללמוד, ירדו מבחינה רוחנית לעמקי שאול.

אפילו בדברים יותר פשוטים, הולכים לישון מאוחר קמים מאוחר ושורפים את היום.

השקעות של שנים בילדים, בבחורים ובבחורות יורדות לטמיון. אני לא מקצין זוהי האמת הכואבת!

אבל עזבו שנייה את העניין הרוחני מה עם העניין הנפשי? כמה ילדים מפתחים בעיות רגשיות כתוצאה מכך שאין להם מסגרת נורמלית בגלל הפחדים מהקורונה, מהבידודים וכו'.

אני גם שומע מהרבה הורים בגלל שהילדים נמצאים הרבה בבית, שילדים מתחילים להתחצף ולהתנהג לא בסדר.

אני לא מדבר על כך שאני שומע מהרבה הורים שממש מרגישים שהם מתחילים להשתגע להיות עם הילדים צמוד רוב היום באותו בית.

לציבור שאינו שומר תורה ומצוות יש בממוצע שניים שלושה ילדים במשטחים נרחבים ברוך השם. לעומת זאת בבני ברק לדוגמה משפחה ממוצעת שהיא בעלת שבעה שמונה ילדים כן ירבו, ברובא דרובא מתגוררים בתוך בית קטן, או יותר מדויק: קטנטן!

בבניין בעל אופי חילוני גרים בממוצע כעשרה ילדים, אצלנו בבניין גרים בממוצע 60 ילדים לפחות.

קיבלתי השבוע טלפון מיהודי שסיפר לי שאשתו פשוט יצאה מאיזון, היא צועקת צעקות על הילדים היא כבר לא יכולה. היא לא הולכת לעבודה כי יש סגר וכך היא בבית עם 8 ילדים בדירת 80 מ"ר.

ילד, ילדה, בחור ובחורה חייבים מסגרת נקודה. זה אפילו לא משהו טוב זה פשוט חובה.

הציבור החרדי בנוי ממסגרת תהרוס לו את המסגרת את הכללים בו הוא נמצא דברים יתחילו לקרוס. אין מה לעשות הגטו שומר עלינו.

זו לא בושה זו מציאות, אותו הגטו שהיינו בו כל כך הרבה שנים זה מה ששמר עלינו, ואכן כל מי שניסה לצאת מהגטו נפל - אין בזה משחקים.

 •

רמב"ם הלכות דעות פ"ו הלכה א':

דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר (משלי י"ג, כ') : הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע... וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות, או מפני החולי ישב לבדו יחידי, כענין שנאמר (איכה ג', כ"ח): ישב בדד וידום. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה, אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים, כענין שנאמר (ירמיהו ט', א'): מי יתנני במדבר מלון אורחים.

בעל הסולם כותב שהבחירה של אדם זה החברה שלו, וכאשר בחר אותה הוא נמצא בידיה כחומר ביד היוצר.

והאמת היא שכל ציבור בעולם בין אם הוא יהודי, ערבי, נוצרי וכל איש בעולם. ובפרט ילד, ילדה, בחורים ובחורות חייבים מסגרת, זה מה ששומר עליהם ומציל אותם.

אחת הבעיות של נוער שמידרדר קשה זה שאין לו מסגרת ואחד הדברים לעשות לאותם נוער זה לאסוף אותם ולמצוא להם מסגרת מתאימה אבל לפחות איזו שהיא מסגרת.

בחור הכי טוב שיהיה אם אין לו מסגרת נורמלית, בחור שראה מה שראה ונפשו כבר... נמצאת אי שם.

הרי ידוע שהישיבות בדורנו הן המדברות והמערות שעליהם דיבר הרמב"ם.

ושאלה היא לכל אלה שאומרים: "תסגור את הכול, המצב לא פשוט", רק שאלה לי אליכם:

מה הייתם עושים אם הייתם מגלים שהבת או הבן שלכם נפלו לאיפה שנפלו?

דיברתי עם רבנים ועם אדמו"רים, לא אחד ולא שניים, זה אולי נשמע קצת מוקצן אבל זו האמת.

זה שלא פותחים ישיבות, סמינרים וחיידרים זה הרס שאין כדוגמתו לנוער והילדים שלנו, חייבים לפתוח אותם ולעשות כל מה שאפשר כדי שנגיע לכך, כמובן בצורה אחראית עם כל הכללים והחוקים שיש ועם כל כללי ההקפדה של מסכות, ריחוק והיגיינה.

אבל זה ממש חובה - הילדים, הילדות, הבחורים והבחורות חייבים לחזור לחיידרים, לבתי הספר, לישיבות ולסמינרים. 

חשוב לי רק לסייג את דבריי, לי זה ברור ללא שום ספק שיש בחצי שנה האחרונה את מחלת הקורונה והיא גבתה קורבנות רבים, (ולא כמו אלו שהם מכחישי הקורונה). הקורונה זוהי מחלה שקיימת לצערנו הרב, מדביקה ואף גורמת ח"ו למוות.

יגידו לי: "זו סכנת נפשות אפשר למות ח"ו", אבל מי לוקח אחריות רוחנית נפשית על אותו נוער, בחורות, ילדים וילדות.

ולכן אנחנו מחויבים בהשתדלות ולשמור, אבל אין לשכוח שהקב"ה מנהיג את העולם ולכל כדור יש כתובת והתורה מגנא ומצלא.

 •

וכאן אני מנסה להציע הצעה. צאו מהקופסא. תחשבו אחרת ממה שחשבתם עד היום.

תמצאו פתרונות למסגרות חינוך, לבחורים, לבנות סמינר, אל תתנו להם ליפול למטה במדרון. תייצרו קבוצות למידה, מפגשים בבתים, משהו מינימלי שישמור על המסגרת. שיחות טלפון מוקלטות שאי אפשר בכלל לעקוב ולבדוק מי בכלל מקשיב להן וכמה מתוך השיעור נשמע, לא שוות הרבה. וכן גם לימודים דרך הזום.

ושוב זה ברור שצריך לשמור ולהשגיח כמובן בלי היסטריה ופחד אבל אני בטוח שישנם מלא אופציות איך לעשות שיפתחו את המוסדות בצורה מבוקרת בריאותית ואחראית.

לפעמים אנשים מסתכלים בצורה נקודתית לדוגמה: "יש קורונה אז נהיה בהסגר, לא יהיה כלום בכל מחיר שיהיה", כמה דם נפשי, רוחני, כלכלי שיישפך זה לא מעניין, מעניין רק הדם הגופני.

אבל זה לא עובד כך וכפי שכתב הרמב"ם בהקדמתו למסכת אבות הנקראת "שמונה פרקים" בתחילת פרק א': "נפש האדם אחת היא". וכפי המבואר שם בהמשך דבריו שהגוף והנפש משולבים זה בזה.

וזה לא שאני אומר לפתוח חס וחלילה בצורה לא מבוקרת ואחראית, חובה לעשות את ההשתדלות לשמור על עצמינו.

הייתה לי שיחה ארוכה בשבוע שעבר עם הרב שלמה קליין, בנו של הרב משה שאול קליין, שאמר לי שאנחנו כיהודים חרדים לדבר השם צריכים להסתכל על כל התמונה זה לעומת זה.

ובין דבריו אמר לי את דברי החזו"א המובאים ב'פאר הדור' (ח"ב עמ' צ"ג) בעניין שליח סוכנות אשר נאלץ לטוס בשבת בכדי להציל נפשות, והחזו"א התיר לו פעם אחת וכשבא לשאול שוב פסק לו החזו"א שאסור, ובתמהו על הסתירה בין שני הפסקים ענה לו החזון אי"ש: "אמנם התרתי פעם אחת את הטיסה בשבת, ומפני פיקוח נפש התרתי. אולם, אנשי הסוכנות היהודית בראותם כי יש היתר לחילול שבת חדלו מלטרוח יותר לדחות את הטיסות לימי החול. אם אתן שוב היתר הריני נותן יד ל'ביטול השבת'! אין זה חילול שבת הנדחה מפני פיקוח נפש, כי אם ביטול שבת, ולביטול שבת אין שום היתר".

והוא אותו העניין: יש הבדל בין דחיית מצוה לצורך קיומה, לבין עקירת היהדות. זה שאין ישיבות, בתי ספר, חיידרים וכו', תפילות וכו', זה נחשב עקירת היהדות לכל דבר לא חילול שבת אלא דחיית וביטול השבת, דחיית היהדות.

לצערנו הקורונה גורמת להרבה קשיים מרובים: קשיים בכלכלה, קשיים בשלום הבית וכו' אבל אסור לנו בשום פנים ואופן להוסיף לה את "ההישג" המפוקפק של כישלון בחינוך ילדינו היקרים.

עם ישראל מסר את נפשו לאורך כל הדורות למען חינוך הילדים למען הדור הבא, כמו שייראה הדור הזה כך ייראו הדורות הבאים.

שבת שלום מלאה אור, אהבה, קדושה, בריאות ואמונה לכל עם ישראל הקדושים.

לתגובות: [email protected]