בסוף הילדים הללו יצטרכו לחזור לכיתה, ללוח, לגיר. מה יקרה אז?
קולו של מנהל התלמוד-תורה שצלצל אליי במהלך חול המועד, היה סדוק משהו. הביטחון העצמי שבדרך כלל מהול בדיבורו הרגוע, נעלם כלא היה. משהו בו השתנה. "אתם חייבים לזעזע את אמות הסיפים", הוא ירה בפרומו לדבריו, שבעבורם טרח לצלצל. "אנשים מתחילים להתרגל לקורונה וזה מזעזע אותי", פתח במונולוג שלו.
המנהל, איש חינוך חב"די זה כמה עשורים טובים, נחרד מהמחשבה שהתחלנו להתרגל למצב הלא-נורמלי שכולנו, כל בני האנוש עלי אדמות, שרויים בו. "איך הזום הפך למשהו נורמלי? איך הפכנו לאדישים כאלה? אתה יודע כמה סכנות עצומות יש במצב החדש – לא רק בריאותית וכלכלית, אלא גם חינוכית? אני לא מומחה בריאות, אני לא גאון כלכלי, אני כן מבין בחינוך ורואה את הסכנות מול העיניים ולא יכול לשתוק".
והוא פירט: "כמעט לכל אדם שמשתמש בטכנולוגיה, לגווניה הרבים, יש הפרעות קשב, ברמה כזו או אחרת, ואין טעם להתכחש לזה. זה חלק מנזקי הטכנולוגיה, לצד מעלותיה. הטכנולוגיה גם תרמה לניוון החשיבה האנושית. אם פעם היינו מתאמצים לאתר רחוב, היום בהקשת מקש אנחנו מתומרנים לשם. אפס חשיבה ומאמץ. וזו כמובן דוגמה קטנה בשביל ההמחשה של ניוון המוח. עכשיו, מה אנחנו מצפים מילד קטן שחצי יום מטפס על הקירות וחצי יום מבלה בלמידה מרחוק?
"איך בדיוק הילד הזה, התלמיד הזה, שנמצא עכשיו בדיוק בעיצוב הכי קריטי של חייו, ושהמוח שלו מתחיל להתרגל למסכי צבע ולעולם הווירטואלי, אמור לחזור בעוד זמן כזה או אחר ללוח-כיתה ולגיר? איך בדיוק הוא יחזור למצב החברתי הקודם, כשכל עולמו ומוחו נכנסים לתחום הווירטואלי? אנשים מבינים בכלל את ההשלכות האלה על החיים של ילדיהם ושלנו?".
מתברר שזה היה רק הפתיח להמשך הנוקב יותר. "ואם זה בפן של הריכוז, מה נאמר על משפחות שבהן יש בעיות פְּנים? כשהתלמיד יוצא לכיתה, הוא חווה עולמות חדשים, אבל כשכל היום הוא בבית, באותה סביבה מאתגרת ולא פשוטה, הוא יוצא חבול, עם נזקים לא פשוטים בכלל, ואני מוצף בפניות. ועוד לא דיברתי על גורמים מזיקים שמנצלים את שהות התלמידים במרחב הווירטואלי, שלעיתים, במקרים כאלה ואחרים, אינו מפוקח דיו, ומחוללים נזקים וד"ל".
•
ביקשתי מהמנהל המוערך לקחת רגע הפוגה מצרור המידע ששפך לי, כשאני בכלל מחפש איפה להניח את קופסת האתרוג עם חזרתי מבית הכנסת, כלומר מהפרגולה הסמוכה.
מה אתה מציע לעשות, שאלתי בפשטות, מנסה להבין מה אני אמור בדיוק לעשות עם כל המלל שהוא ירה בצרורות, מנסה לחשוב מה אדם מן היישוב אמור לעשות כשזה המצב שכל העולם מתמודד עימו.
"חכה רגע עם הפתרון", ביקש, והמשיך בדבריו: "יש בכל מוסד חינוכי פלח לא קטן של תלמידים הסובלים מבעיות קשב וריכוז. אם עד לקורונה היה להם פתרון כזה או אחר, בדמות מענים חינוכיים וייחודיים, הרי שלאורך כל החודשים האחרונים הכול ירד לטמיון, פשוט צנח. מבעד למסך, או הטלפון, אין שום יכולת אנושית לעקוב אחריהם ולתת להם את תשומת הלב. אין לי תלונה להורים, שמנסים לתמרן בין הצרחות של הקטן לבין התלונות של הגדול. גם הם מתמודדים כמו כולם".
•
בין דבריו, שלף המנהל נתונים רשמיים, ומהם עולה כי בין 5 ל-10 אחוזים מתלמידי בתי הספר סובלים מהפרעת קשב. "פתאום הורים נאלצים להתמודד עם התופעה הזו ולא מוצאים את עצמם במציאת פתרונות. אין להם צל של מושג איך להעביר כל כך הרבה שעות בבית, לא עם תלמידים רגילים ולא עם בעלי הפרעות קשב, ובפרט כשמדובר במשפחות ברוכות ילדים".
התופעה הזו, לצד תופעות שליליות נוספות, פותחת פערים גדולים וגורמת נזקים עם חשש לאל-חזור. "כשילדים נמצאים בבית שעות על גבי שעות, תקופה כל כך ארוכה, ללא סדר יום ברור, כשהמצב לוט בערפל גם כך וכשההורים משדרים דאגה – אנחנו עלולים לאבד רבים מהם, חלילה וחס", הוא אומר בכאב. "האמן לי שנגעתי רק בקצה הקרחון של הבעיות, ורבות הן בתקופה הזו", הוסיף.
המנהל ביקש לנצל את הבמה ולהודות לכלל הגורמים החינוכיים ובראשם 'אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש' שמעניקים תוכן חינוכי רב במצב הקיים ומעשירים את הידע של התלמידים בשלל הפקות מושקעות. "הם עושים עבודה מצוינת שאין לי מספיק מילים כדי להוקיר אותם, אני מדבר על עצם התופעה שכל העולם מתמודד איתה", ביקש להדגיש.
•
נו, אז מה הפתרון? שאלתי שוב בקוצר רוח.
"אנחנו, בציבור החרדי, היינו צריכים להיות הראשונים בדוגמה חיה לציבור הרחב בישראל. מסיבה פשוטה: דווקא אנחנו, שמבינים את הנזקים החינוכיים העצומים ומודעים להשלכות שלהם, היינו צריכים להילחם על חבישת מסכה והקפדה על ההנחיות ולהוביל לצמצום דרמטי של התחלואה בערים שלנו – שיהפכו לירוקות וייפתחו מחדש. ובמקום זה מה קורה? הערים החרדיות נמצאות בראש רשימת הערים האדומות, ואנה אנו באים? מתלוננים על כל העולם, מאשימים את המבקרים באנטישמיות, לא מביטים לרגע במראה וממשיכים כאילו כלום. למה?!
"הפתרון", המשיך המנהל, "יכול להתחיל מכל אחד ואחת מאיתנו: שימו מסכה, תשמרו על ההנחיות, ותביאו לצמצום התחלואה. אין שום קיצורי דרך. אין שום עיגולי פינות. אין שום מתכון חדשני. רק זו הדרך שתלויה בכל אחד מאיתנו. אחרי שנרד בהיקף התחלואה, נוכל איכשהו לחזור למצב נורמלי ולנסות לתקן קודם כל את הנזקים. דבר אחד בטוח – אסור בשום פנים ואופן להתרגל למצב הזה. זה מצב לא נורמלי! זה מצב לא תקין! מוכרחים לחזור לשגרה הבריאה!".
חורף בריא!
• הטור פורסם השבוע במגזין 'כפר חב"ד'
8
3
12
6
כמו להתפלל בחוץ או אם מרחק וכו'.
תירוצים כמו שלך לא מקדמים אותנו לשום מקום חוץ מלהוביל ברשימת הערים האדומות!!!
4
3
צפיפות אוכלוסין יש בבני ברק, לא בכפר חבד.
הכפר הוא מקום כמעט בלי בניינים ויש מרחבים גדולים למנייני חצרות ברווח ברוך ה' אז איך יצא מצב שהוא הפך לאדום??
כי אנשים לא שומרים. אנשים לא קולטים שאם הם מפירים רק הנחיה אחת פשוטה יש לזה השלכות
הרוב המוחלט בכפר כן שומר.
אבל מספיק כמה אנשים בודדים לא אחראים והכפר הופך לאדום. לא בגלל צפיפות ותירוצים אלא בגלל אדם אחד לא אחראי שהגיע לבית הכנסת בלי מסיכה או בגלל אדם אחד שחשב שהוא חכם והפר בידוד והדביק שני אנשים וכל אחד מהם הדביקו עוד 10 אנשים והנה איזה יופי הכפר צבוע באדום
ואין מוסדות.
תקלטו כבר!!!!! כל אחד פה אחראי על כולם!
תפסיקו להתנהג בחוסר אחריות!
פשוט תשימו מסיכה בכל יציאה מהבית.
נכון שזה לא נוח אבל אין ברירה.
מספיק עם תירוצים!
זה תלוי בכל אחד ואחד מאיתנו
1
1
זה חידוש גדול .
תרשו לי לגחך.
אבל אין ספק שזום הוא סיוט עבר ילדים אלו
הרעשים , התמונות של החברים שמקפצות על המסך...
6
0
3
9
1
5
בנוסף, בגיל ישיבה הם גולים מבתיהם למקום תורה.
גם הם מבינים שהמחשב הוא לא הכלי האופטימלי ללמידה.
דבר נוסף, מדובר בהרגל. ילדי ישראל רגילים ללמידה בבית הספר. למידה בזום היא לא למידה.
4
0
0
0
2
5
(ובבקשה לא לבלבל את המוח על זה פגעי הטכנולוגיה וכו' וכו', שום דבר לא יקרה מללמוד בזום).
4
8
2
1
מה שנותר לנו הוא לנסות למזער את הנזקים, או יותר נכון לחפש איך ניתן להפוך את החיסרון ליתרון...
בכלל בנושא זה מומלץ לא לשחק אותה ראש קטן, לא הזום הוא מקור הבעיה, אבל...
4
0
בקיצור צריך להיזהר ולהישמר *ע"פ תורה,* אבל לא להיות תמימים יותר מידי בקשר להנחיות הרשויות.. כי לא טובתינו הם דורשים....
14
5
מסיכה עוזרת - עובדה! - רוצה להכחיש תעשה דוקטורט בנושא ואז...
אף אחד לא חושב ברצינות שיש אפי' אחד מכל הפוליטיקאים וכיוצ"ב שחושב על טובתנו, ולמרות זאת בכל נושא כזה הרבי תמיד הורה להישמע לרשיות המוסמכות בנושא.
לדעתי כל הספיקות בדבר התועלת של המסכות נובעת מתוך רצון עצלנות ואגואיסטיות!!! חוסר כח לחבוש מסכה, ואם זה פוגע אז זה בעיקר במבוגרים וכו'...
4
1
מה גם שאחרי הגל הראשון לא ראינו שתלמידים השתגעו וכד'
4
8
5
2
ברור לכולם שזה לא אותו דבר
0
1
לסיכום המאמר של המנהל הנכבד שהמצב חמור צריך להוביל למסקנה המתבקשת לחזור לספסל הלימודים ובמידת האפשר לשמור על כללי ריחוק, אבל כאן ועכשיו צבאות השם צריכים לחזור לתלמוד תורה
6
4
כל מחלים מקורונה וגם מי שלא אומרים במפןרש שכולנו נידבק בקורונה. השאלה היא רק מתי ואם נפתח תסמינים.
אני יכול להעיד בפניך שבמקום הלימודים של בני לא הקפידו על מסכות אולי בגלל שגם על מרחק לא ניתן להקפיד אלא אם כן שוברים את קירות הכיתה. היה שם תלמיד שחלה עם תסמינים קלים ואף אחד לא נדבק.
יש להחזיר את כל התלמידים והתלמידות לבית הספר בכל ערי ישראל בהקדם כי כל יום שעובר כשהם בזום או בטלפון הוא אסון!!!
וירוס הקורונה לא משתווה בסכנה שלו לסכנה הנפשית והחינוכית שילדים רבים מבתים טובים מצויים בה.
5
2
מאפשרים לכם לקבל
