הרב מענדי זקלס

משנות ילדותי בשכונת נחלת הר חב״ד שבעיר קרית מלאכי חקוקים בזכרוני כמה דמויות של יהודיים חסידיים מבוגרים. 

הבולט מביניהם הוא החסיד ר׳ אברהם גנין ז״ל. חבוש קסקט רוסי, זקן עבות מכסה את פניו. סימן ההיכר הגדול שלו היה ללא ספק הקביים שעליהם נשען. 

בשנת 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה, בעת ששירת בצבא האדום, איבד ר' אברהם את רגלו מפצצה גרמנית. 

חזותו של ר' אברהם הייתה רצינית ועם כל זה התנהגותו פשוטה וצנועה. יודעי דבר״ ידעו לספר שלפנינו עומד חסיד מסור שמסגיר בתוכו היסטוריה ארוכה של עשייה ופעילות מחתרתית. 

•

לאחר שהשתחרר מהצבא האדום התנדב ר' אברהם לעזור בפעילות השוטפת בקהילה שסביב בית הכנסת החסידי הישן באזור מרינה רושצה שבמוסקבה. זה התבטא במסירת שיעורים, גיוס כספים, בניית המקווה שיפוץ בית הכנסת ועוד. 

במוסקבה היה רק מוהל אחד שמל תינוקות, ר׳ מוטל ליפשיץ ז״ל, אולם מוהל למבוגרים לא היה. ביוזמת החסיד הידוע ר' געטשע וילנסקי ז״ל, התחיל ר׳ אברהם גנין לערוך בריתות ליהודים מבוגרים שנזקקו לכך.

בשל הסכנה שבדבר, אופן עריכת הברית התנהל על פי הסדר הבא: יהודי היה מגיע לקיוסק של ר׳ אברהם ״בשוק״ (שם היה עוסק בהכנת מפתחות) ואומר שנשלח על ידי ר' געטשע (זה היה הקוד).

 ר׳ אברהם היה סוגר את החנות. פעמים בלית ברירה היה גם קושר ליהודי את העיניים (שמא הוא מתחזה ויסגיר את מקום הברית), ולוקח את הפונה ברכבו לבית שבו היה אמור להתקיים הברית מילה, מבצע את הברית כשלידו עומד רופא יהודי (שהסכים להשתתף למרות שלא היה שומר תורה ומצוות) שהיה משלים וחובש. לסיום ר' געטשע היה מברך על היין ונותן את השם היהודי החדש.

בכל פעם היו עורכים את הברית בבית אחר, הוא היה מחפש בין בתי החסידים מי שיסכים  – למרות הסכנה שבדבר – לערוך את הברית בביתו. 

בשלב מסויים אשה חב"דית זקנה שכונתה בפי כל "בבושקה טשארנע" (שמה המלא היה טשארנע ראייר) נידבה את ביתה לעריכת הבריתות. לקינוח הייתה גם מתנדבת להגיש סילודקה וקרטושקה למשתתפים. מיני אז באופן קבוע היו עורכים בביתה את הבריתות.

במשך השנים נשלחו לר׳ אברהם מאות יהודים הזקוקים לברית מכל רחבי רוסיה, בעיקר מהערים בהם פעלה המחתרת החב"דית, וכל הבריתות הללו התקיימו בביתה של "בבושקה טשארנע". 

•

לפני שמונה ימים נולד נין ל"בבושקה טשארנע". נכדתה שמתגוררת במוסקבה חששה בתחילה לערוך לבנה את הברית. מה שאיים הפעם, על עריכת הברית, לא היו המשטרה הבולשביקית, אלא החשש מנגיף קטלני. 

למרות המגפה שמשתוללת והמגבלות, התקיימה היום הברית בעיתה, ביום השמיני. הפעם, לא קשרנו לאף אחד את העיניים בדרך  לברית... רק את הפה והאף...

כמו אז, גם הפעם, הברית נערכה ללא קהל, אבל לי היתה תחושה חזקה, שבכל אופן, כמה אורחים נוספים נכחו ברוחם ושיפשפו את ידיהם בסיפוק ובהנאה. 

אוח... כמה היתה רוצה כעת "בבושקה טשארנע" להגיש ״סילודקה״ למשתתפים....