בימים העמוסים של ערב חג פגשתי את ר' חיים ניסלביץ', חברי עוד מסמרקנד. אמרנו זה לזה "חג שמח",

ור' חיים אומר:

"אבא שלי כל חייו הלך במסירות נפש למקווה בסמרקנד, ואני, הבן שלו, בירושלים במסירות נפש לא הולך למקווה בגלל "הקורונה".

ונזכרתי בסיפור מסמרקנד, שלושה אנשים ישבו במזנון בתחנת רכבת ושתו בירה מתוך בקבוקים, היו אלה אני מענדל גורליק, אחי ליובה שיף, ואהרן רבינוביץ'.

עומדים: אריה לייב וגרשון דוב בער שיף. יושבים: משה ניסלעוויטש ובערל זלצמן

היה זה בשנת תש"ל, ר' אהרן עמד לנסוע עם משפחתו לישראל, לפני הנסיעה הם עשו פארבריינגען בתחנת הרכבת.

*

ר' אהרן הגיע יחד עם אשתו קיילה ובתו שרה לסמרקנד לאחר שחרורו מהמחנה. קיילה אשתו של ר' אהרן, הייתה אחותה של אשתו של יצחק זילבר, ר אהרן היה חברו הקרוב של ר' מרדכי דובין ששידך אותו עם קיילה.

כשהגיע לסמרקנד הייתה לר' אהרן מטרה אחת ויחידה - לנסוע לארץ ישראל. הוא שלח מכתבים לוועד המרכזי של המפלגה ל"אובור". הוא הלך לעיתים קרובות ל"אובור" של סמרקנד. בבית הכנסת הוא עשה פרובוקציות, ולא פחד ממעצר.

בכיסי בגדיו היה לו תמיד הרבה מנדרינות, תפוחים, אגוזים.

כשיהיה פוגש ברחוב ילד יהודי, היה אומר לו:

"אהרן בן ציפה זאל האבן הישועה היינטיקע וואך (שאהרן בן ציפה יקבל ישועה בשבוע זה)".

ולכל ילד היה נותן מנדרינה או תפוח. פעם הוא דחף לפינה את ה"מוסר" חיים ולא שחרר אותו עד שזה לא אמר את המשפט המפורסם הזה.

ד"ר קאופמן כתב ספר "הרופא במחנה",

ובו הוא מתאר את מעשי הגבורה של ר אהרן במחנה, כיצד הוא עודד את רוחם של כל היהודים שהיו כלואים במחנה, הגיעה אליו חמותו כדי לעודד אותו.

אני זוכר כיצד הוא היה יותר בשבת ל"בלחנה" וצועק:

"מי רוצה צ'ולנט, צ'ולנט חם של שבת? תיכנסו!".

ר' אהרן בכוונה לא קנה רהיטים וכלי מטבח, משפחת רבינוביץ' אכלו על המזוודות, כדי להרגיש שהם נמצאים בסמרקנד באופן זמני.

"תנו ליהודים לחיות על פי חוקי התורה!"

התקרב זמן חגי הסתיו ושלטונות סמרקנד סגרו את המקווה, במפח נפש הגיע ר' אהרן לבית הכנסת בזמן קריאת התורה, לאחר הקריאה צריך היה להגיד "מי שברך" לברה"מ, כששמע את ה"מי שברך", דחף את הגבאי וצעק:

"מי שברך עם ישראל", אח"כ יצר למרפסת של ביה"כ, לקח שלושה דליים של מים והוריד חולצתו. היה עליו טלית קטן, כולו קרוע ומלא דם, (ר' אהרן לבש אותו ביום כיפור במקום "קיטל".)

הרים את ידיו וצעק: סטליניסטים בנדיטים, קומוניסטים, מנוולים! תנו ליהודים לחיות לפי חוקי התורה! ארורים תהיו!", ואחרי זה לקח שלושה דליים מים ושפך על עצמו.

לכן כאשר הרבנים בירושלים אמרו שצריך לעמוד תחת מי המקלחת ארבע דקות כתחליף למקווה, נזכרתי בר' אהרן.

ר' אהרן השיג את מטרתו - הודות לברכת הרבי מליובאוויטש, למכתבי התמיכה שלו וכן לעקשנותו של ר' אהרן. הוא עלה ארצה להתיישב בשיכון הרבנים, ליד התחנה המרכזית, היה זה הוא שדאג שבתחנה המרכזית יפתח בית כנסת.

*

אך נחזור לפבריינגען של שלושת החסידים במזנון של תחנת הרכבת. לפני שעזב, ר' אהרן החליט לספר על "מוסרים" שהכיר. כאשר ר' אהרן החל למנות שמות ולספר מניין הוא יודע על כך, ליובה היה מופתע לחלוטין.

"נו ומה עשית עם זה?" שאלתי את אחי.

"הלכתי וטבלתי במקווה. היה זה בשבילי לקח עד כמה שאני לא מכיר את החיים, ועד כמה מסובך היה לחיות בברה"מ".

בצלאל שיף