תיעוד שירת ה'דידן נצח' בטיש של חסידות ויזניץ' בראשות האדמו"ר במוצאי יום כיפור, והפינוי על ידי המשטרה ממשיך להסעיר את הציבור החרדי.

יהודה שלזינגר בכתבה נרחבת ב'ישראל היום', טוען כי לא מעט חסידויות החליטו פשוט "להיכנע" לקורונה בטענה כי הנחיות הריחוק החברתי גובות "אבידות רוחניות" רבות יותר מאשר קורבנות בנפש.

סרטון שהופץ ברשתות החברתיות במוצאי יום הכיפורים, מציג שירת 'דידן נצח' בלחן החב"די המוכר, כשאלפי החסידים שרים לעידוד האדמו"ר, כ"ק האדמו"ר מויזניץ שליט"א. לאחר מכן התרחש פינוי המוני של החסידים ורבם מבית המדרש על ידי המשטרה. יש לציין כי מרבית החסידים היו ללא מסכות, וללא שמירת מרחק חברתי.

שירת 'דידן נצח' של האלפים במוצאי יום כיפור אצל האדמו"ר מויזניץ, לפני הפינוי על ידי המשטרה:

שליזנגר, במאמר כותרת ב'ישראל היום', מגולל את התייחסות בחסידות ויזניץ, לגל הנוכחי של הקורונה, ומה שהביא לדעתו למצב הזה.

"נשמע לי כמעט בלתי נתפס שחצי שנה אל תוך הקורונה - והאדמו"ר הבכיר מפר את הכללים. אז ביררתי. דיברתי עם חסידים בוויז'ניץ ומחוצה לה, עם קרובים לכמה אדמו"רים אחרים, והתברר שאנחנו, הציבור הכללי, מצקצקים בזעם ודורשים מהחסידים לשמור על ההנחיות כשהם, למעשה, החליטו להחיל על עצמם מדיניות אחרת לחלוטין - להדביק את כולם ולעבור את זה. חיסון העדר.

"מבחינתם, לא מדובר בזלזול בהנחיות, ואין באמת בעיות הסברה בהוראות פשוטות כמו עטיית מסיכה, מניעת התקהלות ושמירה על היגיינה. מה כן? יש מדיניות מכוונת ומודעת של לא מעט אדמו"רים שקובעת כי המבוגרים והמצויים בסיכון ישמרו על עצמם, אבל הצעירים והתנהלות החסידות ממשיכים בחייהם כרגיל", כותב שלזינגר.

שלזינגר מסייג כמובן את מסקנותיו, וטוען ש'רוב החרדים מקפידים', אך מדובר בתופעה שכבר מזמן אינה שולית:

"מדיניות "חסינות העדר" של החסידים בחצרות אלו היא עובדה מוגמרת. מי שחושב שהיא הפיכה - טועה. השאלות הן רק אם, מתי ואיך היא תשפיע על המדינה כולה.

”אדמו"רים סבורים שהמחיר של שמירה על ההנחיות כבד מדי. הקורונה זרעה הרס וחורבן בעולם החרדי. החשש הוא מנשירה של אלפי בחורים. החסידויות בנויות על קהילתיות. הערך הכי חשוב: הצטופפות סביב האדמו"ר. אי אפשר לומר לחסיד לא להתקרב לרבו, פשוט אין סיכוי."

• 

ומה קורה בקהילות חב"ד? האם התופעה מחלחלת?

קהילות אנ"ש חב"ד ברחבי הארץ, נחשבות כשומרות באופן קהילתי על ההנחיות. במרבית בתי הכנסת בריכוזי אנ"ש בארץ, ההנחיות נשמרות.

לצד זאת, בכפר חב"ד ונחלת הר חב"ד, בשכונת חב"ד בלוד וכן בצפת, חוו גרף עלייה מדאיג לאחרונה. יש שהסבירו כי מדובר בזינוק 'לא טבעי' וזאת לאחר פתיחת שנת הלימודים בבתי הספר ובישיבות, מה שמגובה במספרים ועובדות.

בי"ד רבני חב"ד, ורבני הקהילות קראו שוב ושוב להישמר ולהקפיד על ההנחיות.

אך מה האווירה בשטח? האם אכן כולם מקפידים על עטיית מסכות ושומרים על הרחקות חברתיות כנדרש? והאם המצב גורם לחיכוכים מיותרים?

א', אחד מגבאי בית כנסת בכפר חב"ד: "לקחנו על עצמינו אני ומתפלל נוסף, ובאישור הגבאי, להיות 'ממוני קורונה'. לאחרונה ארעו תקריות לא נעימות, כולל ביום כיפור עצמו. מתפללים (אמנם חריגים) שלא עוטים מסכה, כל אחד מסיבותיו הוא, מסרבים בתוקף לעטות מסכה ונוצרו מצבים לא נעימים".

האם לדעתך יש לכפות על עטיית מסכה אם הערה לא מועילה?

"לדעתי האישית כן. מדובר ב'שפיכות דמים' כפשוטו, גם מי ש'עבר את זה' אין לו זכות להיכנס ללא מסכה. א. כי מחקרים מראים שמי שחלה עלול להדבק שוב ולסכן אחרים. ב. בכך הוא מפר משמעת קהילתית ואף אחד לא אמור לדעת את העבר הרפואי שלו".

י', מתפלל מניין חצרות מנחלת הר חב"ד, דווקא סבור בדיוק להיפך: "בעיני מספיק להעיר על עטיית מסכות ולתזכר באמצעות מודעות בבית הכנסת. 'שפיכות דמים' בעיניי, של הלבנת פנים ברבים גוברת על כביכול 'שפיכות דמים' של מישהו, בודד או בודדים שלא עוטים מסכה. בדרך כלל מדובר באנשים אחראיים שיש להם סיבה אישית מדוע לא יכולים לעטות מסכה. אף אחד לא יכול ולא צריך להכנס לו לחיים האישיים והוא לא חייב לתת דו"ח לאף אחד."

בעיניך הוא לא מסכן את סביבתו?

"מי שחושש שלא יתקרב אליו וישמור ממנו מרחק. אפשר להעיר בצורה יפה ומכבדת, ובאופו אישי. כל הוויכוחים הללו סביב הדבר הזה בתוך בית הכנסת גרועים יותר מהסכנה של מישהו ללא מסכה".

הוויכוח שהובא לעיל, משקף לאחרונה תופעה קיימת: מסתבר כי התופעה של 'קונספירציות' שונות ומשונות מחלחלות בכל מקום, ולצד מי שלא עוטים מסכות בשל מצב בריאותי, או ש'עברו את זה', יש גם כאלו, בדיוק כמו בחצרות החסידים המדוברות לעיל – שסבורים שכביכול המחלה אינה כה מסוכנת כפי שמנסים לצייר, וכי "במוקדם או במאוחר כולם ידבקו בה", וכיוצא באלו.

יש גם טוענים כי "הנזק של מניעת התפילות בבתי הכנסת וההגבלות החברתיות פוגעות ביהדות יותר מכל דבר אחר", מזלזלים בפועל בהנחיות, ועוטים מסכה "לצאת ידי חובה", כגון עטיית 'מסכת סנטר' וכדומה.

מסתבר כי לעומת ה'גל הראשון' בו היתה תמימות דעים מלאה בקשר לדרכי הזהירות והגדרתן כ'פיקוח נפש', חלה התרופפות ציבורית כללית שמחלחלת גם לקהילות אנ"ש. ההתרופפות באה לידי ביטוי מצער לאחרונה גם בוויכוחים סוערים בבתי הכנסת סביב הנושא הטעון, דבר כשלעצמו מצריך עריכת חשבון נפש כללי.

• 

הצביעו והשפיעו: עד כמה לדעתכם יש להתריע על אי עטיית מסכה בבתי הכנסת?

כנסו להצביע וצפו בתוצאות>>>