לפני כשבוע, ביום היארצייט של הרבנית חנה, אמו של הרבי, ו' תשרי - יצקו בחרקוב שבאוקראינה מקווה טהרה מפואר שיושלם בחודשים הקרובים.

תכנון המקווה החדש נעשה בידי האדריכל החב"די מבאר שבע, הרב שמואל לוין, בעצמו יליד חרקוב, מומחה בעל שם עולמי המתכנן בניית מקוואות בכל רחבי תבל, בין היתר מטעם 'מרכז המקוואות חב"ד', שתחת בי"ד רבני חב"ד.

הפעם בשביל לוין, זו הייתה סגירת מעגל מרגשת, כשזכה לתכנן מקווה בעיר שבה נולד וגדל ובה גילה את המאור שבתורה, באמצעות שליח הרבי ורבה הראשי של העיר הרב משה מוסקוביץ'.

•

על תהליך התקרבותו, סיפר לוין לסופר ואיש התקשורת מענדי קורטס, בעבור מגזין פסח של 'כפר חב"ד' בשנת תשע"ט. "בשנות נערותי, כשנחשפתי לזרמים שונים ביהדות, שאלות שונות החלו להציק לי. בדיוק באותה תקופה פגשתי ברחוב את השליח הרב מוסקוביץ' שהציע לי להצטרף עמו לנסיעה להאדיטש, בקשר עם כ"ד טבת שחל באותם ימים. לא ידעתי מי היה אדמו"ר הזקן ומהי משמעות הנסיעה, אולם כיוון שנסיעה מחרקוב להאדיטש אינה אורכת יותר מארבע שעות בסך הכול, מה גם שלעניינים הלוגיסטיים כולם דאג השליח במקצועיות רבה, נתתי את הסכמתי להצטרף.

"כשהגענו לציון הודיע השליח שכעת יכתוב כל אחד פדיון נפש שבו יכול לבקש על כל מה שרוצה. לקחתי דף גם אני והתחלתי לשרבט עליו בקשה אחר בקשה בכל מה שנגע לי באותה תקופה. לאחר שסיימתי עברתי שוב על הנכתב בכדי לוודא שלא שכחתי כלום ואז נפל לי האסימון: הדף מלא כולו רק ברצונות שלי, אבל מה אני נותן מעצמי? הרי גם אני צריך להבטיח משהו. וכך בהחלטה של רגע גמרתי אומר בנפשי להתחיל מהתחלה ולהיכנס בבריתו של אברהם אבינו בהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכי.

"עד אז האפשרות היחידה בכל האזור לעשות ברית, הייתה במהלך 'מחנה הקיץ' של בני עקיבא. הסדר היה, שבאחד מימי המחנה הגיע לשטח מוהל מומחה ובמשך יומיים היה עורך עשרות בריתות למי שקיבל אישור מההורים. מה שהרחיק אותי כל הזמן מלעשות זאת גם אני הייתה העובדה שאחרי הברית היה המוהל עוזב את המקום וכל נימול היה צריך לדאוג לעצמו. הייתה שם במחנה רופאה אחת לא יהודייה, אך היא לא טיפלה כמו שצריך ורבים סבלו מזה. כעת אולם, כשהייתי בציונו של אדמו"ר הזקן, אמרתי לעצמי: אני כבר בן שמונה-עשרה, אקח את האומץ ובהזדמנות הראשונה שאוכל, אערוך ברית. זה היה ביום חמישי.

"בליל שבת אני נכנס לבית הכנסת בכדי לומר לשליח תודה על הנסיעה, ולפתע קולטות עיניי אישיות מהודרת ולא מוכרת, שעומדת בפינת בית הכנסת. אני שואל את אחד מחבריי מיהו האורח, והתשובה שאני מקבל שומטת את לסתי: ההלך החדש הינו מוהל מומחה... מיד הבנתי שיש כאן קשר למה שכתבתי בפדיון הנפש.

"אצתי אליו ואמרתי לו שבהזדמנות הראשונה אני רוצה לעבור ברית. באותו יום ראשון, שלוש יממות בלבד אחרי הביקור בהאדיטש ובנסיבות שמעולם לא הייתי מעלה על דעתי, נכנסתי בבריתו של אברהם אבינו וקיבלתי את השם היהודי שמואל".

מצויד בשם יהודי ובהשגחה פרטית כה מוחשית, הדרך לקיום חיי תורה ומצוות מלאים הייתה קצרה. משחזר הרב לוין: "בדיוק באותה תקופה הייתי בחופשה מהלימודים באוניברסיטה, זה היה בין הסמסטרים, כך שכל התהליך של החזרה בתשובה מאוד הסתדר לי. התחלתי אז להקפיד על שבת ועל כשרות, ומאוד היה חשוב לי לא לשמור על כל הטוב הזה לעצמי אלא להביא אותו אל תוך הבית והמשפחה. התעקשתי לעשות קידוש בליל שבת עם ההורים והאחים למרות שאולי היה יותר קל לו הייתי סר לביתו של השליח שהזמין אותי גם כך, וכן הלאה".

•

היה זה בתחילת שנות הסמ"ך. שמואל הצעיר כבר עלה ארצה ואת כרסו התורני החל למלא בש"ס ופוסקים בישיבת חב"ד לדוברי רוסית ששכנה אז במרכז גוטניק בירושלים. "בישיבה היה משפיע", סיפר שמואל באותו ראיון למענדי קורטס ב'כפר חב"ד', "קראו לו הרב יוסי שיפרין. באחד מהימים, בלי איזו סיבה מיוחדת הנראית לעין, הוא פוגש אותי ושואל לתומו מי אני ומה למדתי בברית המועצות. כשהשבתי לו שבמשך שנתיים למדתי אדריכלות, אמר לי: "אם כך, אז תבנה מקוואות!" אני לא חושב שהוא התכוון אז ברצינות, אבל לי כבעל תשובה טרי זה מה שעמד בראש החל מאותו יום: אני הולך לבנות מקוואות.

"כל חנות ספרים שנכנסתי אליה, הייתי מחפש בה את הספר שמדבר בעניין המקוואות ורוכש אותו. התחלתי לגמוע הלכה אחרי הלכה בנושא. גם בהמשך כשעברתי ללמוד בישיבה של הרב קוזלינר בנחלת הר חב"ד, לא הפסקתי להתעניין בהלכות מקווה. בשנת תשס"ב נסעתי לראשונה לחצרות קודשנו במסגרת שנת ה'קבוצה' ושם, בגיל עשרים ושניים, התחלתי ללמוד את ההלכות בצורה מסודרת עם חברותא במשך כל היום.

"כשחזרתי מ'קבוצה' פתחתי בנחלת הר חב"ד מכון לסמיכה שהיה מאוד מוצלח, יחד עם עוד חמישה-עשר בחורים. מי שלווה אותנו היה הרב משה הלל, שהוא תלמיד חכם הגדוש בנגלה ובחסידות. הוא היה יושב אתנו ומוסר שיעורים. אני לא יודע אם ישנו כיום בנמצא בעולם עוד מקום שהלימודים בו כל-כך אינטנסיביים כמו שהיו אצלנו באותן שנים".

ואז הגיעה החתונה. "בשנים הראשונות לנישואינו התגוררנו באופקים, ומידי יום הייתי נוסע לאוניברסיטת בן-גוריון שבבאר-שבע, לכולל מיוחד שהופעל במקום מטעמו של הרב יורם אברג'ל; כולל שבו לצד הלימודים ערכנו פעולות של שליחות עם הסטודנטים כגון מבצע תפילין ועוד. ניתן לומר שבאותן שנים באוניברסיטה חזרתי ללמוד בצורה מאוד רצינית ורצופה את הלכות מקווה.

"יום אחד ניגש אלי אחד מהסטודנטים שאף פעם לא ראיתי אותו קודם לכן, ושואל אותי כיצד אני מסוגל ללמוד כל כך הרבה חומר על מקווה בהעדר חוברת סיכומים מסודרת. עניתי לו שככל הידוע לי אין כזה ספר בנמצא - באותה תקופה באמת לא היה - והוא אומר לי, "מחר אני מביא לך קובץ מבואר שמסכם את כל השיטות". למחרת הוא אכן המציא לידי את הקובץ, שהיה מפורט ומסודר, מתוק לעיניים ומשובב לנפש. את הסיכומים, כך טען בפניי הסטודנט, כתב חבר שתכנן להוציא לאור ספר אך לא עלה בידו. הודיתי לו כמובן על החוברת ומאז נעלמו עקבותיו. מאז אותו יום לא נתקלתי לא בו ולא בקובץ מודפס בחנויות...

"חוברת הסיכומים הזו סייעה לי במיוחד וניגשתי למבחן אצל הרבנות הראשית ב'היכל שלמה' שאותו עברתי בהצטיינות".

> לצד לימודי ההלכה, איפה עומד באותם ימים הידע שלך באדריכלות?

"עוד לפני שעליתי לארץ למדתי באוניברסיטה בברית המועצות אדריכלות במשך כשנתיים. כשבאתי לישראל ללמוד בישיבה, יצא שזנחתי מעט את המקצוע, אולם אחרי שסיימתי כבר את המבחנים בהיכל שלמה ולמדתי שנה בכולל, דחפה אותי רעייתי לחבור למכללה בבאר שבע ולסיים את התואר באדריכלות.

"כיוון שכאמור היה לי ידע כללי מלפני זה, לא הייתי צריך לעבור שוב את כל המסלול מהתחלה, ולכן הספיקו לי מספר שעות מועט בכל יום לאורך שנתיים וחצי, בכדי לסיים את כל הלימודים ולקבל תואר".

"המצב כיום בשוק המקוואות", אומר הרב לוין, "הוא שיש אולי עשרה בלבד בכל רחבי העולם שבקיאים הן בהלכות מקווה והן באדריכלות בנייה, שזה דבר נצרך מאין כמוהו כשבאים לבנות מקווה טהרה.

"פעמים רבות שפשוט נכמר הלב מלראות מקוואות מפוארים שהשקיעו בהם כל כך הרבה עמל ויזע, ודווקא בור הטבילה בהם נראה צר ומצומק כיוון שנבנה בצורה לא נכונה. כל זה מתרחש משום שאדריכל הבנייה אינו יודע כיצד צריך להיראות מקווה ומתבסס על תכניות ישנות שמצא במקום כל שהוא, והרבנים המכשירים, שפחות יודעים לקרוא את מפות התכנית כמו שצריך בצורה פרקטית, נותנים את אישורם אחרי שמוודאים את העניינים ההלכתיים הנוגעים ספציפית, וזו לצערנו התוצאה".

•

את ההתמחות שלו והניסיון העשיר החל הרב לוין לצבור כשגויס לפני כחמש עשרה שנה למחלקה מיוחדת של 'אור אבנר' שבנתה מקוואות ברחבי רוסיה והסביבה. "מה שקרה הוא ששלוחים רבים ברחבי ברית המועצות בנו מקווה, אך לא שלטו היטב בשפה הרוסית ולא יכלו להבין כמו שצריך את תכניות הבנייה ולוודא שלא עוקצים אותם. באור אבנר חיפשו אז יהודי שהוא גם חרדי, גם אדריכל וגם דובר רוסית, ואני התאמתי כמו כפפה ליד לבצע את התיאומים בין האדריכלים הרוסים לבין השלוחים.

"בד בבד עם העבודה באור אבנר הצטרפתי גם לסייע ל'מרכז רבני אירופה' בבניית המקוואות שלהם, כאשר במקביל אני משתתף בקורס מפקחי מקוואות מקיף ומושקע מאוד של מכון י.נ.ר שנתן לי סל כלים פרקטיים בבניית מקווה. כעבור תקופה קצרה שידך אותי השליח בז'יטומיר הרב וילהלם עם מנהלי קרן המקוואות של חסידות סאטמר שאעבוד עבורם, ושנה לאחר מכן, בסביבות חודש אייר תשע"ה, קישר אותי השליח בפולטובה הרב יוסי סגל עם הקרן השנייה של חסידות סאטמר, קרן רמ"א, המסייעת לבניית מקוואות טהרה ברחבי העולם. ומאז אני עובד איתם.

"לא אחת אני רואה ושומע את ההתפעלות הגדולה שיש לעסקנים בסאטמר מעומק ההתקשרות האיתנה שיש לחסידי חב"ד לרבי נשיא דורנו, גם כאשר חלפו למעלה מעשרים שנה מאז ג' תמוז. אני חש זאת בשיחות סגורות שאני מקיים עמם פעמים רבות, כאשר הם מדברים בחמימות רבה על ההוראות של הרבי שבמוצעות על ידי החסידים בלי לשאול שאלות, גם בתקופה שלא רואים ולא שומעים. בזהירות הייתי מתבטא אפילו שיש איזו "קנאת סופרים" קטנה"...

בשנים האחרונות מסתובב הרב לוין ברחבי העולם ושוקד על אדריכלות בנייה של מקוואות טהרה בארצות פזורה. אחת לחודש בממוצע אורז הוא את מטלטליו ונוסע למדינה נידחת, בעיקר ברוסיה ובמדינות אירופה, בכדי לבדוק אפשרות של הקמת עוד מקווה כשר. "הזכות הגדולה שנפלה בחלקי להתעסק ללא הרף בהוספת קדושה וטהרה בכל כך הרבה מקומות בעולם, כמובן משמחת ומרגשת. אני משתדל פחות לחשוב או להתעמק בזה בצורה רגשית, כי אני מרגיש שיש כאן אחריות גדולה. אנחנו מחדירים עוד ועוד קדושה במקומות נידחים בעולם".

> איזה מקום שטרם הגעת אליו, אתה חולם לבנות בו מקווה?

"באופן אישי עדיין לא ברור לי כיצד טרם נבנה מקווה טהרה בעיירה ליובאוויטש (המקווה הקרוב ביותר לעיירה החסידית שוכן בעיר סמולנסק הסמוכה - כארבעים דקות נסיעה. מ"ק). כפי הידוע לי העלו את הנושא בפני הרבי באחת השנים, שהשיב שקודם כל יש לדאוג למקומות שבהם מתגוררים יהודים למקווה כשר ורק אחר-כך לחפש מקומות נוספים. כיום אולם, אחרי שכמעט בכל עיר ברוסיה כבר ניתן למצוא מקווה כשר, אני חושב שהגיע הזמן שגם בליובאוויטש יבנה מקווה. אם אתה שואל אותי על חלום לבנות בו - זה המקום. בפרט שכעת אני שומע על בית הארחה מפואר בעיירה, שבנייתו החלה בתקופה האחרונה ממש".

> תן טיפים לשלוחים העוסקים בבניית מקווה שקוראים אותנו כעת.

"ישנן שתי נקודות חשובות ביותר, שכדאי שכל הבונה מקווה יידע אותן. ראשית, נצרך ממש להתייעץ על אודות מיקום הבור ושלל הפרטים בשלב הכי מוקדם של התכנית ולא להמתין עם ההתייעצות עד אחרי שהיסודות כבר בנויים. שנית, לפני כל שינוי או שיפוץ שעורכים בסביבת המקווה - ולא משנה אם מדובר במשהו יסודי או בפעולה הנראית פשוטה כגון החלפת קרמיקה וכדומה - חייבים לקבל חוות דעת ולא לעשות לבד. אם לא מדריכים את הקבלן בצורה מדויקת כפי שצריך על פי ההלכה, גם פעולה קטנה ממש יכולה לפסול וכבר היו דברים מעולם".