דקות לפני ראש השנה תשפ"א, ראיתי על צג הטלפון שלי שהרב אברהם לידר חיפש אותי מוקדם יותר. רציתי לחזור אליו, אולם כניסת החג כבר התקרבה ואמרתי לעצמי שעוד אשוב אליו אחרי צאת החג. באמצע הלילה, כשקיבלתי את ההודעה "בד"ה. הרב אברהם לידר ע"ה" – חשכו עיניי. מפעל החסד האנושי הזה – איננו.

את הרב לידר הכרתי לפני קרוב לחמש-עשרה שנים. זכיתי ללוות מקרוב את פעילותו במשך תקופה ממושכת. ראיתי בעיניי את מעשי החסד הבלתי פוסקים שלו. ורבים הם. כל יהודי הוא עולם מלא. כל מעשה – הוא סיפור מרגש של עשייה.

עם השנים הלבין זקנו, ההליכה הייתה קשה עליו, הקמטים השתלטו על מצחו, אבל הלהט, מרץ הנעורים והשמחה הנצחית – רק הלכו והתגברו. שמחת החיים שלו מעולם לא התכתבה עם גילו.

הרב לידר היה עסקן מדור קודם. הוא לא היה איש של פוזות מעושות. שם הארגון שלו, 'אהבת חסד', ביטא יותר מכל את האיש הגדול הזה שעשה כל מעשה חסד מתוך אהבה גדולה ואין-סופית. הרב לידר אהב אנשים. הוא אהב את החיים. עיניו תמיד ברקו והאירו כשהצליח לסייע לעוד יהודי.

מלאך החסד הירושלמי–אמריקאי לא היה איש של משרדים. הוא אהב להיות בשטח, לבדוק מה צריך, לדבר עם אנשים. היו לו חושים בריאים ורצון תמידי לבדוק מי צריך עזרה. עד לדקות האחרונות של ערב החג, עוד המשיך וסייע לאורחים.

אפשר לדמיין את ערמות מעשי החסד שלו שקיבלו אותו בעולם האמת, שעה שעלתה נשמתו בסערה השמימה, לאחר שעלה על יצועו בביתו בקראון הייטס. בית שהיה כולו חסד ונתינה ואירח בין כתליו אורחים רבים במשך שנים.

ר' אברהם, ראשי התיבות "ז"ל" כל כך לא אופייניים לשמך. אנא, היה מליץ יושר על כולנו ותבקש מאדון כל, בתבונתך, פיקחותך ושנינותך הידועות, שיגאל את עם ישראל ויביא אלינו במהרה את משיח צדקנו ושעוד בימים אלו נזכה בפלאות אראנו!