הסופר יאיר גרבוז כתב פעם באירוניה שהיהודים הפולנים לא מאמינים באלוקים אבל פוחדים ממנו פחד מוות. כבר הזכרתי פעם שסבא שלי היה אומר שבכל צחוק יש קצת צחוק. ובכן, מסתכל אני על עצמי ושואל, האם אני קצת כמו היהודים בבדיחה?

לא, אינני פולני, והנני בהחלט יהודי מאמין, אבל, בהגיע יום כיפור, האם אני מונע מפחד או אולי אפילו מפחד מוות?

למה אנחנו מתרגשים כל כך לקראת יום הכיפורים?

כשאנו מכינים עצמנו ליום הכיפורים, כשאנו נגשים להתפלל כמו מלאכים, בבגדי לבן ומתוך צום, מה אנחנו מבקשים להשיג?

ברור שאנו מבקשים להיכתב ולהיחתם לחיים טובים, אבל האם רק זה מה שנבקש?

ברור שאנו מתחננים שיגזרו עלינו גזירות טובות, אבל האם נסתפק בזה שנמשיך לחיות טוב?

ברור גם שהשנה אנו מדגישים במיוחד את התפילה 'מנע מגיפה', אבל זהו? רק זאת נבקש? מנע מגיפה כדי שנוכל להמשיך לטוס בלי מסכה?

כי אם התשובה היא כן, אז אנחנו קצת  כמו אלו שבבדיחה של גרבוז.

אני חושב שיש לי את התשובה שלי, אבל היא שלי. אתכם ידידי וקוראי היקרים אני מזמין למצוא את התשובה שלכם לשאלה 'מה אנחנו מבקשים להשיג ביום הכיפורים'?

אנחנו עומדים בעשרת ימי תשובה, השבת נקראת גם שבת תשובה, ובכן, אולי גם נמצא את התשובה לשאלה הזאת.

מלב אוהב, אברך את כולנו ב'גמר חתימה טובה' בטוב הנראה והנגלה,

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי