הרה"ח ר' בערל יוניק לזכה לשמש את הרבנית חנה ע"ה. 

בערב יום הכיפורים לפני כניסת החג ר' בערל ליווה את הרבנית אל 770 לתפילת כל נדרי, וכשהיא התיישבה במקומה בעזרת הנשים, ניגש ר' בערל אל היכלו של הרבי.

בידיו אחז את נעלי העור של הרבנית, אותם היא תנעל למחרת היום, בצאת הצום, כשהיא תצעד אל ביתה הממוקם לא הרחק מ-770.

הוא נכנס אל הקודש פנימה, אל חדרו של הרבי, כשזוג הנעליים בידו, ושאל את הרבי היכן להניח אותם, איפה עליהם לעמוד בחדרו במהלך היום הקדוש - - - 

•

בסוגיית כיבוד אב-ואם (תלמוד ירושלמי פאה א, א. ועוד), מספרים חז"ל על כיבוד האם של רבי טרפון: "אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין שלה (נקרע הסנדל שלה), והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיע למיטתה".

בסיפור זה חז"ל מציינים את הכבוד הגדול שרבי טרפון רחש לאמו, עד כדי כך שהוא הניח את ידיו תחת רגליה, שישמשו עבורה כנעליים.

כל פרט המצוין בתורה הוא מדוייק, מכך שחז"ל מציינים ומדגישים פרט מסויים, לבטח יש בזה חשיבות ומסר.

לאור זאת ניתן לעיין לא מעט בפרטי הסיפור, ואחד מהם הוא ההדגשה שרבי טרפון "הניח שתי ידיו" תחת רגלי אמו.

•

רגעים לפני פרוס היום הקדוש, "אחת בשנה", ר' בערל יוניק עומד בחדרו של הרבי והנעליים של הרבנית חנה בידיו.

חדרו של הרבי. המקום אליו כולם שולחים את בקשותיהם. המקום אליו כולם משתוקקים להכנס - להיות אצל הרבי ב'יחידות'. 

כאן זה המקום ממנו כולם מתברכים, זהו השולחן עליו מונחים הצרות של עם ישראל מכל קצווי תבל, זה השולחן ממנו אורה ממנו ברכה, "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" - 

ור' בערל עומד, ושואל את הרבי, היכן בחדר זה, במקום נעלה וקדוש זה, "גן עדן העליון" - יש להניח ביום של "אחת בשנה" את נעליה של אמו? - - - 

•

רבי טרפון היה כהן. במסכת קידושין (ע"א) מספר רבי טרפון על עלייתו לדוכן לברכת כהנים בבית המקדש: "פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כהן גדול"...

הכהנים נושאים את כפיהם ומברכים את עם ישראל, "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'".

על ידיהם של הכהנים שורה השכינה, ובאמצעות אצבעות ידיהם מברכים הם את עם ישראל. משתמשים כצינור השפע מהקב"ה אל עם ישראל, "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".

מעלתם של הכהנים, היותם צינור שפע הברכה מהקב"ה לעם ישראל - היא באמצעות ידיהם.

ואת ידיו אלו, הידיים שהם הביטוי של מעלתו ככהן, הידיים באמצעותם הוא מברך את עם ישראל - רבי טרפון הניח תחת רגליה של אמו. "והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן".

כאמור, כל פרט בסיפורי התורה מדוייק. אולי זו ההדגשה של חז"ל בסיפור כיבוד האם של רבי טרפון, עד כמה הוא הניח את היקר ביותר לו כדי לכבדה - 

את שתי ידיו, אלו שהוא נושא אותם בעלותו על הדוכן בבית המקדש, אלו שהם צינור הברכות מהקב"ה לעם ישראל -  הוא מניח תחת רגלי אמו. 

הרגליים הם החלק התחתון שבאדם, ותחת הרגליים, הוא מקום נמוך עוד יותר - ורבי טרפון לקח את מעלתו הגדולה, המעלה שמציבה אותו גבוה משאר העם, את שתי ידיו, ומניח אותם תחת רגליה של אמו. זהו ביטוי של כיבוד אם במובן הנעלה ביותר.

•

ר' בערל יוניק עומד עם הנעליים בידו, וממתין לשמוע מהרבי היכן להניח אותם. 

והרבי אומר לו: כאן, תניח את זה על השולחן, כשהוא מורה על שולחנו הטהור...

על השולחן שלו, השולחן שממנו עם ישראל מתברך, השולחן שהרבי התבטא עליו ('תשורה' פרקש טו תמוז תשע"ז): "על השולחן הזה אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר מאמרי חסידות וכתב מאמרי חסידות, ועל שולחן זה שפכו לבם בבכיות מאות יהודים, ומשולחן זה ייצאו היהודים מרוסיה", השולחן שהרבי אמר ('תשורה' מ"מ לוין ד' ניסן תשס"ט): "פה כולם משאירים את 'החבילות' שלהם" - 

על השולחן הזה, צינור השפע של הברכות מהקב"ה לעם ישראל - יעמדו למשך כל יום הכיפורים נעלי העור של אמו הרבנית חנה.

הידיים של רבי טרפון, השולחן של הרבי, המקום ממנו מתברכים עם ישראל - זהו הביטוי של כיבוד אם, 

את הידיים, הוא הניח תחת רגלי אמו. על השולחן הזה, יעמדו הנעליים...