גדלנו כולנו על סיפורם של האחים הרבי הרש"ב נ"ע והרז"א בילדותם. הם ניסו להבין את ההבדל בין גוי ליהודי פשוט. הרבי המהר"ש זימן אליו לסוכת הכרם את בנציון המשרת. "אכלת?" התעניין הרבי. "כן", השיב המשרת. "למה?" המשיך הרבי לנסות ולהבין. "כדי לחיות", השיב. "ולמה לך לחיות?" המשיך הרבי להקשות. "כדי לעשות מה שהקב"ה רוצה", נאנח בנציון המשרת.

בהמשך זימן אליו הרבי את איוואן העגלון. הרבי שאל גם אותו את אותן השאלות. השאלות הראשונות קיבלו תשובות זהות לאלו של בנציון המשרת. אבל אז הגיעה השאלה: "ולמה לחיות?" "כדי שאוכל לקחת וודקה ולשתות..." השיב איוואן.

תודו שזה נשמע לכם סרט ישן.

אז הנה אפתיע אתכם. אשתף אתכם בסיפור בנציון ואיוואן גרסת 2020. שתי אנקדוטות ששמעתי לפני כמה שנים בהפרש של כמה שעות. בנציון ואיוואן הוחלפו בפיל ובגרג.

הנה.

•

פרופסור אמריטוס פיל שניידר. קלינאי תקשורת בעל שם עולמי, פרסם מאמרים והפיק סרטים דוקומנטריים רבים הנלמדים בכל הפקולטות בתחום, בכל רחבי העולם. קטף את הפרסים היוקרתיים ביותר בתחומו בארה"ב. מופיע באורח קבע בכלי התקשורת השונים. פרופסור שניידר הוא יהודי מודע ליהדותו, אך כמו יהודים אמריקנים רבים חשש לחצות את הקווים. להוקיר – כן. לכבד – כן. אבל להיות שותף, להשתתף באופן פעיל – זה כבר היה קשה. יהדות בשלט רחוק.

שנת תשנ"ג לא פסחה אף על פרופסור פיל שניידר.

ברוב המקרים אנו מצפים מקריירה להביא עימה כסף וכבוד מדומה. אצל ד"ר פיל, הקריירה המהדהדת שלו זיכתה אותו באותה שנה במתנת שמיים נדירה: מפגש בלתי אמצעי עם הרבי. מזכירות הרבי קיבלה עליו המלצות חמות מכל "המי ומי", והוא הוזמן להצטרף לצוות הרפואי ששכן ליד חדרו הק' של הרבי.

ד"ר פיל הגיע כרופא, אך יצא פציינט. פציינט של הרבי.

•

הרבי, ללא מילים, לימדו אידישקייט וגאווה יהודית. הרבי בדרכו הוביל אותו לדרך חדשה, דרך של יהדות ללא פשרות.

שוחחתי עימו לפני כשש שנים. "גם היום", הוא אומר לי, "עשרים ואחת שנים אחרי כן, אינני יכול להסביר את הדרך הייחודית שבה שלט הרבי בכל הנעשה בחדר. הרבי בעיניו הק' שלט בכל הנעשה והלא נעשה".

פיל ראה בכך תופעה אלוקית, והדבר השפיע עליו עמוקות. הוא גמר אומר לחצות את הקווים. מדי יום קיבל עליו עוד ועוד עול מלכות שמיים.

הדבר הקשה עליו ביותר היה להתהלך ברחוב בכיפה, להפגין את יהדותו לעין כל. עבור אדם במעמדו, היה זה ניסיון שרק המתנסים בו יכולים להבין ולהעריך את עומקו.

לאחר אחד הביקורים ה'סטנדרטיים' שלו אצל הרבי, גמלה בליבו ההחלטה כי מכאן ואילך "לא יבוש מפני בני אדם המלעיגים". הוא עמד לצאת מחדר הרבי, והרבי ליווה אותו במבטו. הדרך שבה נתן בו הרבי את מבטו, חוללה אצלו את המהפך. הוא יצא מחדרו הק' של הרבי בכיפה, ומני אז ועד עצם היום הזה הוא חובש אותה בגאווה יהודית בראש כל חוצות.

כל זאת שמעתי, כאמור, מ'כלי ראשון'.

אומנם ד"ר פיל הוא לא ממש בנציון המשרת. אך מאידך גיסא, הוא גם איננו 'תמים'. הוא לא למד בתומכי תמימים, וכנראה אף עדיין לא למד את החסידיש'ע פרשה של השבוע... אך שנת תשנ"ג הייתה עבורו שנת נפלאות גדולות.

•

כמה שעות לאחר שהתוודעתי לפיל, פגשתי את ד"ר אלי רוזן, מרופאי הרבי. גם הוא זכה להימנות עם צוות רופאי הרבי באותה שנה.

ד"ר רוזן סיפר לי על גרג, גוי שנמנה אף הוא עם הצוות הרפואי בתשנ"ג. הוא האיוואן שלנו. אבל הגויישקייט שלו לא הפריעה לו להבין כי הרבי הוא איש קדוש.

פעם אחת, כאשר חפץ לצאת לחופשה ביקש לכך את אישור הרבי, והרבי אכן הניד בראשו הק' לחיוב.

גרג חש באותו רגע כי זוהי עת רצון לבקש, והוא החליט לנצל זאת. "אני אוהב חופשות דיג", אמר גרג לרבי, וסיפר כי הוא נוהג לבלות את חופשותיו על נהר סנט לורנס (תחילתו בימת אונטריו בין מדינת ניו יורק בארה"ב ואונטריו בקנדה. הנהר האדיר חוצה את פרובינציית קווירק שבקנדה, דרך העיר מונטריאול, ובסופו נשפך למפרץ סנט לורנס סמוך לעיר קווירק סיטי. אורכו של הנהר מעל שלושה קילומטרים).

"אני דייג טוב", החמיא לעצמו, "אבל יש לי חלום לדוג דג גדול. ענק. שלא ישתווה לשום דג אחר שדגתי אי פעם". עיניו הביטו מתחננות בפני הרבי. הנהון בראשו הק', בליווי חיוך, אישרו לו כי אומנם קיבל את הברכה. הוא היה מאושר ונלהב מאוד. הוא היה בטוח בברכת הרבי.

לאחר כמה ימים הגיע גרג למזכירות הרבי ושק ענק על כתפיו. לא נתקלים בדרך כלל בשקים בממדים כאלה. התרגשותו הייתה עצומה. הוא פתח את שקו, ולעינינו נתגלה דג סלמון המתנשא לגובה של למעלה משני מטרים. גרג הסביר בהתרגשות גוברת, שאין דגי סלמון המתנשאים לגובה כזה. הוא מעולם לא דג דג בגודל כזה, גם לא משהו שמתקרב לזה, והוא חייב להראות זאת לרבי. ניסינו להניא אותו מהרעיון... אך הוא היה נחוש.

"הנה הברכה שלך, רבי", קרא גרג בהתרגשות לעבר הרבי. הרבי חייך מאוד...

•

מחקרים מודרניים טוענים כי דג הסלמון ניחן בחוש ריח מפותח. זו הסיבה לכך שמרבית דגי הסלמון, לאחר נדודים ארוכים באוקיינוס, שבים אל ערוץ הנחל שבו נולדו. הדג הזה זכה להעלות חיוך אצל הרבי. חוש הריח שלו היה מחודד במיוחד...

אבל היכן חוש הריח של גרג? אלה ההשגות שלך, גרג? דג סלמון? כן, אנחנו יודעים שמדובר על דג סלמון נדיר מכל בחינה... אבל ריבונו של עולם, נכנסת לקודש הקודשים, ניתנה לך ההזדמנות לבקש. לְמה ניצלת זאת?

הנה מה שבין יהודי לבין, להבדיל, גוי.

הנה יהודי שקרבתו אל הרבי חוללה מהפכה בחייו ונתנה לו כוח של מסירות נפש לתורה ומצוות, והנה גוי שקרבתו אל הרבי נתנה לו דג סלמון גדול...

שני האנשים זכו לשהות במחיצת הרבי כמה חודשים. שניהם הבינו שלפניהם אדם קדוש. הם שניהם גם התייחסו לרבי בהדרת קודש. אך אצל היהודי היקר, השהות הזו חוללה בחייו מהפכה רוחנית של ממש, שדרשה ממנו אומץ וגבורה יהודית, מהפכה שאותותיה ניכרים עד עצם היום הזה, ולאורך ימים ושנים טובות. אצל הגוי, לעומת זאת, השהות העניקה לו הצלחה מזהירה על גדות נהר סנט לורנס...

גרג אבוד. אבל מה איתנו?

אולי גם אנו, רגע לפני כניסתה של השנה החדשה, נעצור ונשאל את עצמנו: מה הייתה השנה הזו (שבה ראינו את הרבי) עבורנו, שנת נפלאות גדולות או שנת נדוג דג גדול...

• הסיפור המלא פורסם במגזין החג של 'כפר חב"ד'