לפני שנה בדיוק, בערב ראש השנה תש"פ, התחושה הייתה נפלאה. שנת "פדות" בפתח, פדות מכל העניינים המבלבלים, "פדה בשלום נפשי", יציאה מהגלות לגאולה. אלה היו דברי קודשו של הרבי.

בערב פורים העולם התחיל לחוש שנגיף כבר כאן. וככל שהתקרבנו לחג החרות, תחושת הבידוד רק גברה.

כשהגיע י"א ניסן, "והוא יתן מעדני מלך", נזכרתי בדברי קודשו של הרבי שנאמרו בי"א ניסן תשמ"ב, שכאשר יורד חולי חדש ר"ל - הדרך להתמודדות היא התחזקות בתקנה של לימוד החומש היומי בחת"ת... ושוב התקווה עלתה שהנה תורה מביאה רפואה לעולם.

בחגיגות סיום הרמב"ם נזכרתי בשיחת זאת חנוכה תשמ"ו, בה הרבי הסביר שע"י לימוד המב"ם אשר בו יש פ"ג הלכות - בגימטרייה "מחלה" - זוכים לראות רפואה. כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ.

הגל הראשון חלף, הגיע גל שני, גדול יותר, וכעת כולנו רגע לפני סגר.

הנקודה הזו, ערב השנה החדשה, רגע לפני מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי קּה' עָנָנִי בַמֶּרְחָב קה. כמו פיית השופר, תחילה צרה, מיצר, ובסוף רחבה. "במרחב".

כידוע שהרבי נשיא דורנו תמיד דאג להכל. וכך בשנת תשנ"א הרבי אמר על סיום פרק מ"ט בתהילים כי המילה א"ף היא ר"ת של 'פלאות אראנו' - הגילוי לעינינו, לראות את הפלאות.

בטוח אני שאכן בשנה הבאה עלינו לטובה נזכה לראות את ה"פלאות".

אך כמו בכל דבר, חייבים אנו להתחזק ברצונו ובתקנתיו של הרבי: לימוד חת"ת ורמב"ם, כתיבה לרבי וחיזוק ההתקשרות. 

ימי הסגר הבאים עלינו הם זמן ללימוד תורה, זמן ללימוד עם הילדים, ישנם אוצרות מלאים, ריבוי מאמרים על ראש השנה שאפשר ללמוד.

השלימו רמב"ם וחת"ת, ומעל הכל "צדקה".

נסו לראות אולי יש שכן שעדין חסר לו משהו לשמחת החג...

שנזכה בעז"ה לראות מלך ביופיו עוד לפני פרוס השנה החדשה. כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.