תחנה ראשונה

"הציון הקדוש פתוח לקהל עשרים וארבע שעות ביממה, ואין רגע שאין כאן אנשים", אומר רפסון. "אני פוגש רבים, לאו-דווקא חסידי חב"ד, שאומרים לי כי בכל ביקור בארה"ב, תחנתם הראשונה תהיה תמיד אצל הרבי. הרבי השפיע על חייהם של יהודים רבים כל-כך, ואלה חשים כלפיו רגשות עמוקים של געגועים והכרת-תודה. מובן שרבים באים כדי להתפלל ולהיוושע. יש המגיעים כדי להודות לקב"ה על הישועות שזכו להן בעקבות התפילה בציון. אין כמעט יום שלא מספר לי מישהו 'הייתי כאן לפני תשעה חודשים וברוך ה' נושענו', 'עמדתי לפני מצב שנראה חסר סיכוי ותודה לא-ל הכול הסתדר'".


בוכים ומאושרים

כל מי שביקר בציון חש מיד את אווירת הקדושה השוררת בו. "אנשים נכנסים פנימה ומרגישים אינטימיות מופלאה, גם אם לצידם נמצאים עשרים או שלושים יהודים", מתאר רפסון. "נוכחותו של הרבי מורגשת במקום כמעט פיזית. יש היוצאים בוכים, מעוצמת המעמד, ויש שפניהם קורנות, כאילו זה עתה פרקו מליבם מטען כבד.

"אנשי-עסקים קשוחים נמסים כחמאה, ועיתונאים ציניים עומדים שם בעיניים לחות. אלה ואלה מתקשים לעכל את אבדן השליטה העצמית שחשו עם כניסתם לאוהל. יש הפונים לאחר מכן למשרדי, כדי לחלוק עם מישהו את החוויה. לא-מעט מבקשים עזרה בבחירת החלטה טובה, הקשורה להתחזקות בקיום מצווה וכדומה".


פקסים זורמים

חמישה מכשירי פקס במשרדו של רפסון פולטים ללא הרף בקשות לברכה, הנשלחות מכל קצווי תבל. "הפקסים יוצאים לתוך ארון סגור, ואיש אינו יכול להציץ בהם. אחת לשעה אני מביא אל הציון את כל המכתבים ומניחם שם", אומר רפסון. במקרים דחופים אנשים גם מתקשרים ומבקשים ממנו לגשת מיד ולהניח על הציון את הפקס ששיגרו. "זה תפקידי ואני עושה אותו באהבה".

סמוך לציון הוקמו שני מקוואות טהרה, ישיבה וגם תלמוד-תורה. כעשרה בתים סמוכים נרכשו על-ידי חסידי חב"ד, והם משמשים לאירוח כל המבקשים לעשות שבת וחג בקרבת הציון. "אפשר לומר כי דווקא בציון הקדוש חשים שהרבי נמצא עמנו ביתר שאת", אומר רפסון.