את המחזה הזה לא אשכח. בית הנתיבות באילת היה מלא במאות איש הממתינים לטיסות, כולם ישובים במקומותיהם בצפייה לכרוז שינחה אותם אל השער הנכון.

והנה נכנס לשם הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף, כשגלימתו המפוארת אומרת כולה הוד והדר. עיני כולם הופנו אליו ואני ניצלתי את ההזדמנות שהשופר היה בידי וביקשתי מהקהל לכבד את המעמד ואת האורח ולהאזין לקול השופר.

עוד בטרם הם קלטו במה המדובר, הצמדתי את השופר לפי ולא הנחתיו עד שסיימתי את כל סדרת התקיעות עד תומם. חלק מהיושבים נעמדו. מי שיכל שלף כיפה לראשו - וכולם כמובן תיעדו את החוויה בטלפוניהם. 

לקול מחיאות הכפיים של הקהל, נכנסתי עם פמלייתו של הרב הראשי לחדר האח"מים, להמתין לטיסה היוצאת. מנהלי השדה ועוזריהם נכנסו אל החדר בזה אחר זה וביקשו את ברכתו לקראת השנה החדשה.

במוצאי שבת שאחרי האירוע,  התייחס הראשל"צ בשיעורו בבית הכנסת 'היזדים' למה שהתרחש. הוא סיפר לשומעים על החוויה המטלטלת הזו כאשר היה באילת וחסיד חב"ד תקע בשופר אל מול קהל גדול, שגרם להם להתעוררות בימי חודש הרחמים והסליחות.

כחצי שעה המתין הגר"י יוסף למטוס ובינתיים ישבתי עמו ושוחחתי עמו על זיכרונות ילדות שלי משכונתנו המשותפת, שיכון חב"ד בירושלים, שבסמוך לה התגורר בדירה שבה התגורר אביו הגר"ע יוסף ז"ל לפניו, וכן על הקשר שלו עם חסידי חב"ד.

•

כשהיינו ילדים היינו מבקרים כמעט מידי בוקר במכולת השכונתית, לקנות את החצי לחם, החלב ושאר ירקות. ליד דלפקו של בעל המכולת, ששמו היה יחזקאל חבה, השתרך בשעת הבוקר תור ארוך של קונים הממהרים ליום העבודה או ליום הלימודים. כולם מיהרו לשלם או לרשום את פרטי המזון שקנו.

מפעם לפעם היה מגיע לשם אברך צעיר, לקנות דבר מה. חזות פניו העידה שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של תורה והלכה. בעל המכולת, יחזקאל, שהכיר אותו היטב מחמת שייכותו למנהלי ישיבת פורת יוסף, היה מורה לו לעקוף את התור ומקדים אותו לפני כולם באומרו: "זה תלמיד חכם! חבל על הזמן שלו!"

עם הזמן למדנו שהוא בנו של רבי עובדיה יוסף שכיום ממלא את מקומו של אביו בתפקיד הרב הראשי לישראל, הלא הוא הגאון רבי יצחק יוסף. 

בביקוריו הרבים של הראשל"צ בבית הכנסת  בשכונת השחמון באילת, השתמשתי בעדות זו כדי לעורר את הציבור ללימוד התורה. אמרתי להם כי רב גדול אינו מי שנולד כזה, אלא הוא עמל שנים רבות עד שמגיע לגדולות ונצורות - והוא היה מהנהן בראשו לאות הסכמה.

•

בשבתנו בחדר האח"מים בהמתנה למטוס שימריא לנתב"ג, גוללתי בפניו את זכרונותיי מילדות ואת אשר שמעתי מאחרים על הקשר שהיה לאביו עם חסידי חב"ד. הגר"ע יוסף היה מתפלל בבית כנסת חב"ד שהיה היחיד באיזור ושימש את כולם. בית הכנסת היה ממוקם באחת הדירות בשיכון, וזאת עוד לפני שנבנה בית הכנסת הגדול השכונתי.

במיוחד היה לו קשר הדוק עם הרה"ח רבי זעליג סלונים, עמו עמד בקשר בנושאים שונים, ובין היתר שלח לרבי את ספריו באמצעותו.

כותב השורות עם בנו של הגר"ע, הראשון לציון הרב יצחק יוסף

בין היתר סיפרתי לו כי כאשר למדתי בגן חב"ד שהוקם באחת מדירות השכונה, אחת מאחיותיו הצעירות היתה הסייעת לגננת שלנו. שמעתי מאמי תבלחט"א שבאחד הימים קופתו של הרב סלונים התדלדלה והוא הודיע לבתו של הגר"ע שאין באפשרותו לשלם לה משכורת, ועל כן הוא נאלץ לוותר על עבודתה.

כששמע זאת הרב עובדיה יוסף ביקש מהרב סלונים שישאיר אותה בתפקידה, וכי הוא ישלם את משכורתה מבלי שתדע שהוא המשלם, כדי שיהיה לה סיפוק בעבודתה. להרב סלונים אמר כי חשוב לו שבתו תעבוד בסביבה תורנית וחסידית, כדי לחזק את יראת השמים שלה.

כמו כן סיפרתי לו על אחד משכננו שהיה לומד מידי יום בחברותא עם אביו, כשעתיים שלוש, והיה נהנה ללמוד אותו.

בזמן שהותנו שם התעניין בפרטים נוספים על אותם הימים, ימי הבראשית של שיכון חב"ד. לא על הכל ידעתי להשיב לו. על חלקם אמרתי לו כי אברר את הפרטים.

•

באותו ביקור באילת מסר הראשל"צ שיעור בנושא מצות שופר ובין הדברים הרצה בדין כוונת בעל התוקע והשומעים לצאת ידי חובת התקיעות. מאוחר יותר שלחתי לו במייל קושיה מסוימת בדבריו על פי דברי מרן בשו"ע תקפ"ט סעיף ט העוסקים בדין השומע תקיעת שופר מאחורי בית הכנסת.

תשובתו לשאלתי הביאה להמשך התכתבות בנושא זה.

•

בבית הנתיבות גם נסובה השיחה על השכן שגר מעליהם, הגאון רבי בן ציון אבא שאול ז"ל שהיה החברותא של הגר"ע יוסף ופלפל עמו בבירורי הלכה.

הראשון לציון הרב יצחק יוסף בסיום הרמב"ם באילת

סיפרתי לראשל"צ שהרב אבא שאול היה נוהג להתפלל תקופה ארוכה בישיבת תורת אמת במניחן של תלמידי התמימים הצעירים בישיבה קטנה. למרות גדלותו והיותו מרביץ תורה לתלמידים הרבה, היה נחבא אל הכלים ומצטנף בפינה בחדר בו היינו מתפללים. כתלמידים צעירים לא ידענו שמדובר באחד מהמיוחדים, רק לאחר כמה שנים התברר לנו מיהו האיש.

ברוב ענוותנותו היה מתערה בינינו ומעיר לנו לפעמים על כמה מהלכות התפילה כמו מיקום התפילין על הראש ועל מקום הקיבורת בתפילין של יד. וכן היה מעיר גם בדיני התפילה וכיו"ב.

•

אחתום את דבריי במפגש שהיה לי עם אביו הגדול הגאון רבי עובדיה ז"ל שהיה נוהג לבוא מידי שנה בימי אלול לעצרת התעוררות באילת שהיתה מושכת אליו המונים. למחרת העצרת היה נוהג לבוא לבקר בבית ספר חב"ד, כמו גם בשאר מוסדות החינוך בעיר, לברך את התלמידים.

הביקורים הללו נצרבו בתוכנו והם זכורים למשתתפים היטב.

באחד מביקוריו הזדמן לי ללוותו לחדרו במלון וליהנות מהגיגיו הייחודיים שהיו שמורים רק לו. משום מה הוא העניק לי "צפחות" רבות שלא על דרך הרגיל, עד שנהגו שאל אותי לסיבת ריבוי ה'צפחות', הכיצד זכיתי לכמות כה נדיבה.

הרב אמר לי שכיון שאני משמש כרב שכונה עלי לנהוג באופן של "טול מקל והך על קדקדן".

•

לאחר פטירת הגר"ע יוסף המשיך בנו במסורת אביו ואף הוא בא לאילת בימים הנוראים לעצרת התעוררות ולביקור בבתי הספר בעיר. באחת השנים הוא ביקר בסמיכות ליום שבו סיימו את לימוד הרמב"ם לפי תקנת הרבי. ביקשתי ממנו בעת ביקורו בבית הספר שיסיים את ההלכה האחרונה ברמב"ם ויפתח את ההלכה הראשונה, והוא נענה לבקשה בחפץ לב ובשמחה רבה כשהוא מוסיף נופך בדבריו למעמד המכובד, ומציין את תרומתו של הרבי מחולל התקנה להפצת התורה בכל פינה בעולם.