מתי ביקש הרבי להקים בית מלון לאורחים של תשרי בקראון הייטס
יום הבהיר ח"י אלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים, כ"ק רבינו הבעל שם טוב וכ"ק אדמו"ר הזקן, הוא היום בו מתחיל חשבון הנפש החסידי האחרון והממצה של השנה החולפת, לקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה.
ימי חודש אלול האחרונים הם גם הימים בהם חסידים מתכוננים להגיע מכל העולם לחצרות קדשנו, להסתופף בד' אמותיו של הרבי בימי חודש החגים, השבע והמשביע.
לקראת השבת הקרובה, מוציא לאור 'ועד הנחות בלה"ק' קונטרס 'התוועדות' עם חלק משיחות ש"פ נצבים וילך, כ"ה אלול ה'תשל"ג. בעיצומה של ההתוועדות דיבר הרבי בכאב על המצב של הכנסת האורחים בשכונת קראון הייטס:
•
כאן המקום להזכיר בנוגע לאורחים שבאו לכאן – כפי שנקרא עכשיו בשם "770":
בענין זה רואים דבר מבהיל – שכל האורחים שבאים לכאן, צריכים להתייגע ולטרוח ("מוטשען זיך") בקשר להסתדרות בעניני אכילה ושתי' ולינה כו'.
ולפלא, שכבר עברו כו"כ שנים (למעלה משני חזקה) שנוהרים ובאים אורחים וכו', ואעפ"כ, לא עלה על דעתו של אף אחד (כולל גם ה"עסקנים" שמרעישים אודות פעולתם במס"נ כו') שיש אפשרות לתקן את המצב, עי"ז שיבנו "בית מלון" (כפי שנקרא כאן: "האָטעל") שבו יוכלו האורחים להשיג כל הצטרכותם, ולא כפי שהמצב הוא כיום, שכאשר בא אורח ורוצה להתאכסן בבית מלון, אין לו ברירה אחרת מלבד לחפש בית מלון בקצוי ניו יורק!
ומובן בפשטות היתרון והמעלה שיש בבית מלון – תמורת המצב כפי שהוא עתה, שאפילו בשביל כוס מים, מרגיש האורח שהוא מטריח את בעה"ב ובני המשפחה שמארחים אותו, אשר, גם כשמכניסים אורחים בסבר פנים יפות ובלבב שלם, הרי זה קשור אצל האורח עם רגש של אי-נעימות כו' ("עס איז ניט אַזוי אַיינגענומען; אום-באַקוועם"). וכל זה – מלבד אי-הנוחיות של האורח בגלל שצריך להגביל את עצמו ולהתחשב עם בעה"ב, וכמו בנוגע לזמני השינה והקימה, זמני התפלה והלימוד כו' – שמוכרח להתאים את עצמו לסדר הזמנים של בעה"ב. ומובן עד כמה קשה הדבר מצד תכונות נפש האדם.
ועוד זאת, שמלבד היתרון שבבית מלון עבור האורחים, הרי זה ענין שיש בו תועלת גם עבור המתעסקים בזה – שעי"ז תהי' להם פרנסה טובה!
כלומר: מלבד גודל הענין דהכנסת אורחים ש"גדולה .. מהקבלת פני שכינה", ומזה מובן גודל השכר כו' – הנה נוסף על השכר בעוה"ב, ישנה גם התועלת מזה בענין הפרנסה בגשמיות כו'.
וכאמור, לפלא שעד עתה לא נמצא אפילו אחד שחשב על זה!
ועד"ז בנוגע לכללות הענין של הכנסת אורחים – שעזר הקב"ה ברחמיו כו' ונסתדר דוקא ע"י יהודי שהגיע לכאן מארץ ישראל!
וכמו שהי' בנוגע לבנין הגג כאן – שבמשך שנים סבלו מדליפת הגשמים במשך התוועדות... עד שהגיע יהודי מאנגלי' והעיר ש"לכאורה" צריכים לבנות גג, ונתן כסף כו', ורק אז נבנה סוכ"ס גג!
ואח"כ היו כאלו שטענו נגדו: היתכן שפלוני בא מאנגלי' ומעיז לתת לנו "מוסר"!...
ובכן: טענה זו – היתכן שמישהו מעיז לתת מוסר כו' – היא אמנם טענה צודקת... אבל הטענה האמיתית היא: למה הם בעצמם לא חשבו ("ניט געכאַפּט זיך") על זה, עד שהי' צריך לבוא מישהו ממקום אחר ולעורר על זה!
ויש להבהיר את הסיבה לכך שמדברים על זה – דלכאורה, כיון שלא יפעלו מאומה, כשם שלא פעלו במשך השנים שעברו, הרי הדיבור בזה הוא בבחי' "דברים בטלים" – שזהו בגלל הכאב שבדבר! וכמו שאדם צועק בשעה שדוקרים אצבעו, אף שלכאורה מהי התועלת שבצעקה – כיון שכך הטביע הקב"ה שבשעה שדוקרים, ובפרט דקירה גדולה ("אַ גרויסער שטאָך"), אזי צועקים!...
וכן יש להדגיש את גודל הרחמנות על אלו שנמצאים כאן כו', וכידוע הפתגם בזה – כפי ששמע כ"ק מו"ח אדמו"ר מאביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, בנוגע למארז"ל "כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו", שקראו בשמו ואמר לו: "תאר לעצמך עד כמה גדולה הרחמנות על מי שהתורה אומרת שאסור לרחם עליו"!...
ובכל אופן, בעמדנו בשבת שלפני ר"ה, אין מקום לדבר אודות דברים המצערים, כי אם, לומר לאורחים שלא יביטו אל אלה שנמצאים כאן, ולא תהי' להם תרעומת ("פאַראיבל") על אי-הנוחיות והטירחא כו' במשך שהותם כאן [ואדרבה: הסבל ("אָפּקומעניש") בענין זה יהי' תמורת ענינים בלתי-רצויים ח"ו שהיו עלולים לסבול כו'], והעיקר – שיקבלו את הענינים טובים (שבודאי מרובים הם יותר מהענינים השליליים) שיכולים לקבל כאן, מתוך שמחה, הן במשך שהותם כאן, והן בשעה ש"ילכו לאהליהם שמחים וטובי לב".
•
להצטרף לאלפים שמקבלים כל שבוע את הקונטרס ובו שיחות ומאמרים של הרבי הרואים אור לראשונה – שלחו את כתובת האימייל שלכם לדוא"ל המערכת - [email protected]
מאפשרים לכם לקבל
