יום שישי לוהט במיוחד. השמש קופחת, קשה לנשום בתוך המסיכה, אבל יהודים רוצים להניח תפילין.

אני מגיע בשעה 8:00 בדיוק ודני המאבטח מיד נותן לי דיווח מדוייק מי מהקבועים כבר בסופר ומי חיפש אותי.

מאז הקורונה יש ירידה במניחי התפילין. כמה מהקבועים הפסיקו לגמרי ואפילו נש"ק לא לוקחים. יש כמה שלא מניחים בדרך כלל, אז עכשיו יש להם סיבה - "קורונה"! אבל לפחות הוצאתי מהם הבטחה שאחרי הקורונה הם יניחו....

כשהצעתי לאחד מהבאים ל'סופר' להניח תפילין הוא אמר לי שיניח ביציאה. אחרי כמה דקות זיהיתי אותו יוצא עם עגלת הקניות ומיד נגשתי אליו, אך הוא אמר שהוא יפרוק את הקניות ברכב ומיד יגיע.

עקבתי לראות לאיזה רכב נכנס והמתנתי בסבלנות, אבל אז קלטתי שהוא מתניע את הרכב ונוסע, מיד יצאתי לכביש וחסמתי אותו, תוך כדי שאני מסמן לו את התנועה המוכרת של הנחת תפילין...

הוא הבין שהוא לא יכול לצאת מזה, החנה את הרכב בצד ויצא להניח תפילין.

אמרתי לו שאעשה לו את זה מהר, אבל הוא אמר שאין לחץ.

כשסיים, סינן לעברי: "תאמין לי שווה להגיע לאושר-עד כל יום שישי רק בשביל להניח תפילין".

שם  20 שקלים בקופת הצדקה והלך.

בשעה 10:00 התחלתי לקפל את העמדה. מנהג קבוע אצלי שתוך-כדי קיפול הדוכן, אני עדיין מציע לאנשים להניח תפילין, עד לרגע שאני ממש יוצא.

בפועל סגרתי את העמדה רק לאחר 20 דק' כי הגיעו עוד ועוד יהודי להניח תפילין.

כשהייתי מקופל לגמרי, הבחנתי בבחור שעומד על הכביש, הצעתי לו להניח תפילין אבל הוא לא ענה תשובה קונקרטית והיה נראה שהוא מבוייש. נגשתי אליו ובקשתי ממנו שיבוא להניח... "אני עם גופיה, מותר ככה"?!

אמרתי לו ש"המעשה הוא העיקר" וזה בסדר.

סך הכל הנחתי תפילין ל-24 יהודים וחלקתי 125 ערכות נש"ק.

לע"נ חמותי נאוה בת חנוך ע"ה.
לע"נ שלום דובער בן אפרים ע"ה.
לזכות ולרפו"ש יונה אהרון בן אסתר שרה ואברהם רפאל בן מרים.