שר וגדול נפל בישראל. הוא הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג ז"ל שהתגורר בשיכון חב"ד בירושלים כל ימיו, מאז רכש בו את דירתו כחמש שנים לאחר נישואיו. שר וגדול. שר בתורה וגדול בענווה.

את תפילותיו קיים בבית הכנסת חב"ד למרגלות השיכון ושם הכרנו אותו עשרות שנים. הוא היה שונה מכל האחרים, בכל הליכותיו והנהגותיו.

שיכון חב"ד בירושלים שיכן בתוכו מאז ומתמיד אוכלוסיה מעורבת: חלקם חסידי חב"ד והאחרים מחסידויות אחרות וגם מהחוגים הליטאיים. בבית הכנסת היו נפגשים כולם ומטבע הדברים נוצרו מפעם לפעם ויכוחים ועימותים מילוליים בין האסכולות השונות.

במבט לאחור אינני יודע כיצד, אבל עובדה היא שתהום עמוקה נפערה בין חסידי חב"ד לליטאים עמם נפגשנו יום-יום שבת וחג. משום מה לא הצלחנו להעביר אליהם את עושרה של תורת חב"ד, הן בנגלה והן בחסידות, ואת העבודה הפנימית השמורה רק לנו.

בשנים שבהן האיבה בין החוגים הליטאים לליובאוויטש גאתה חשנו זאת על בשרנו. היו אלה שני מחנות שחומת ברזל חוצצת ביניהם.

יוצא מן הכלל ושונה לגמרי היה רבי זלמן נחמיה, שכלפי חוץ נמנה על חוג הליטאים. גם כילדים חשנו יראה כלפי אישיותו. בשיכוננו היו רבים וטובים שהיו גדולים בתורה וביראה, אך הוא היה משכמו ומעלה, דמות נדירה  ומופתית. כילדים לא ידענו להעריך ולמדוד גדלות בתורה, אך ענווה גם נערים יודעים למדוד. הוא הקרין סביבו ענווה מהסוג שאינה באה לידי ביטוי בהבלגה על אמירה או הנהגה כלשהי, אלא שמלכתחילה לא הגיעו הדברים אל ליבו.

הוא היה מונח כל כולו בתורה. גם כשהיה פוסע ברחוב או מטפס בגרם המדרגות אל ביתו היו אגודליו מתנענעים כאילו הוא עומד עכשיו על הסטנדר ומרצה את הגיגיו ורעיונותיו.

מעולם לא שמעתי אותו מביע את דעתו בוויכוח כלשהו שהתגלע בבית הכנסת בין  תלמידי החכמים על סוגיה חסידית כזו או אחרת. ליבנו אמר לנו, כי למרות שהרב גולדברג משתייך לזרם הליטאי, בתוך תוכו הוא מצדד לטובת חסידי חב"ד, אף שלא שמענו ממנו מאומה.

שנים רבות לא ידענו על הקשר המשפחתי שלו לחב"ד. כנראה שאת החיבור אלינו הוא ינק מאביו רבי אברהם גולדברג ז"ל שלאחרונה נתפרסם מכתבו המיוחד של האדמו"ר הקודם הריי"צ אליו, בו הוא מזכיר לברכה את הבן זלמן נחמיה ועוד התייחסויות מיוחדות כמו שליחת עשרים וחמש שקלים עבורו.

רבי אברהם היה מוסר שיעורים קבועים בשטיבל הגדול של ה'שטיבלאך' במאה שערים ושומעי לקחו סיפרו שהיה בכל הזדמנות מרביץ בהם קטעי 'תניא' ומתוך כך הבינו כי הוא שולט בספר תניא קדישא כהוגן. יש להניח שיחסו המיוחד לתורת החסידות ולהוגים בה נבע מאביו ז"ל, למרות שהוא עצמו למד בישיבות חברון ופוניבז'.

רבי זלמן נחמיה היה כה מכבד את סביבתו עד שכאשר ניגש לעמוד התפילה ביום היארצייט, לא היה מסתפק רק בלהתפלל בנוסח האריז"ל, אלא היה מקפיד ללבוש אבנט כמנהג החסידים ויש אומרים שתמיד נשא בכיסו גארטעל לעת הצורך.

•

כאשר אבי, הרב צבי אייזנבך ז"ל, הסתלק לבית עולמו הגיע הגרז"נ גולדברג לנחמנו בשבתנו שבעה בשיכון חב"ד ברמת שלמה, וזאת למרות שחלפו שנים רבות מאז אבי העתיק את משכנו משיכון חב"ד הותיק ליד ישיבת תורת אמת אל השיכון החדש ב'רכס'.

תוך כדי הדברים שאלתי אותו האם הוא זוכר את ביקורו של אבי אצלו באחת השבתות בצהרי היום. הוא חייך ואמר שהביקור זכור לו היטב.

היה זה בימי הבראשית של שיכון חב"ד, כאשר רוח חסידית צעירה נשבה במשעולי השיכון ובאחת השבתות ישבו להתוועד בבית הכנסת.

כשקמו כולם לשוב לביתם הציע אבי לנוכחים כטוב ליבו ביין שיעלו לביתו של הרב גולדברג שליט"א להעביר לו מניחוחה של ההתוועדות אל תוך ביתו. כשיצאו לדרך נשמטו המסובים אחד אחד לביתו ולמשפחתו, כך שאבי נותר לבדו לביצוע המשימה אותה הגה.

נקישות בדלתו של הגאון הגדול הביאוהו לפתוח את הדלת ועד מהרה הוא מצא עצמו עומד ומאזין לדברי אלוקים חיים ולהגיגים בענינא דיומא שקלחו מפי אבי זמן מה. כל אלו היו מתובלים בדברי חובת ההתקשרות לרבי נשיא דורנו. והוא בענוותנותו הרבה האזין להם ברוב קשב ובשלב מסוים הסתיימה התוועדות זוטא זו ואבי עלה לביתנו לסעודת השבת.

למחרת ביקש אבי את סליחתו של הרב גולדברג והתנצל על ההופעה הפתאומית בשעה שבה מקיימים בני ישראל את מצוות 'שינה בשבת תענוג'. הוא, כמובן, פטר אותו כלאחר יד כאומר בקשת הסליחה מיותרת לחלוטין.

את הסיפור הזה שמעתי מאבי כשגדלתי ועמדתי על דעתי כשהוא מסיים שעד היום איננו יודע בבירור אם  ושמא נשמטה ממנו באותו ביקור אצל הגרז"נ, אמרה חסידית חריפה מדי או ביטוי מאלה שאינם נאמרים בסמיכות לאצטלא דרבנן.

ניצלתי, אפוא, את ההזדמנות שבה שוחחנו ב'שבעה' על אבא ופועלו ולפני שעמד לצאת שאלתי אותו אם זכור לו אותו מפגש של שבת אחר הצהריים. הוא חייך ואמר שזוכר אותו היטב, "סאיז גיווען זייער גוט"... [- זה היה טוב מאוד].

•

רבים המה המצויינים במידת הענווה, אך ענוותנותו של רבי זלמן נחמיה לא היתה לה אח ורע.

היה זה לפני כעשרים וחמש שנה ובאילת התעוררה שאלה בדין חזקת המצוות. השאלה היתה סבוכה ומורכבת בגלל ריבוי הפרטים שבה. השאלה נידונת בשולחן ערוך בשני מקומות - האחד באו"ח סימן קנ"ג בסופו, והשני בחו"מ סימן קמ"ט.

כששיגרתי אליו את השאלה על פרטיה עם דברי השו"תים הנלווים אליה, הוא חיווה את דעתו בנידון, ובין הדברים התבטא שהוא מתפלא שלא זכר את דברי ההלכה האמורה באו"ח.

נפעמתי מחד על הכנות שבו, כשאמר שלא זכר הלכה מסויימת בשו"ע, ומאידך נפלאתי על כך שלדידו הוא אמור לזכור את כל השולחן ערוך על בוריו מבלי לדלג אפילו על הלכה אחת. גאון שבגאונים.

•

הרב גולדברג ז"ל היה מופיע רבות בסיומי הרמב"ם ומכבד אותם בדבריו. באחד הסיומים שהתקיים בשכונת רמות בירושלים סיפר שלמד את כל הרמב"ם במסלול ג' פרקים ליום. הוא סיפר בין היתר שנשאל מקנטרן על סיבת הצטרפותו ללימוד הרמב"ם - והסביר לשואל כי יש כאן "קונץ" נפלא. אתה לומד ג' פרקים ביום בלבד, והנה תוך שנה למדת את כל התורה כולה!!!