בעבור שרה דוקס, שליחת הרבי בלונג איילנד, שנת תש"פ תזכר כשנה הקשה ביותר בחייה. בעלה הרב יודי דוקס, מנהל פרויקט 'Jnet' של המרכז לענייני חינוך, אושפז בבית הרפואה, לאחר שנגיף הקורונה חולל שמות בגופו. מצבו הוגדר כקשה מאוד, קריטי אפילו לעיתים, והוא עבר שורה של טיפולים וניתוחים בעודו מורדם ומונשם.

בשבוע שעבר, לאחר כמעט ארבעה חודשים, ניתקו ממנו הרופאים לראשונה את מכשיר ההנשמה. רעייתו שרה שיתפה תמונה של בעלה באותם רגעים משמחים, וכתבה: "זה מה שתפילה יכולה לחולל, ככה נראה נס".

•

"התהליך עדיין ארוך", אומרת דוקס השבוע בשיחה עם COL. "ברוך השם יודי כבר נושם בכוחות עצמו, אבל זה עדיין לא מושלם. קשה לו לעמוד. הוא יצטרך לעבור הרבה תרגילים של פיזותרפיה. אבל ברוך השם הגרוע מכל מאחורנו. הקב"ה הקשיב לתפילות שלי".

>> שתפי אותנו במה שעבר עליך בחודשים האחרונים

"התקופה הראשונה הייתה הקשה ביותר. יודי אושפז בבית הרפואה במצב קשה לאחר שגילו אצלו את נגיף הקורונה, ואני וששת הילדים נותרנו בבידוד בבית. הקושי לא היה רק נפשי, אלא גם פיזי. כי איש לא יכול היה לבקר אותנו והייתי צריכה לבדי לדאוג להכל. ותוך כדי בעלי במצב קריטי בבית הרפואה ואני לא יכולה להיות לצדו.

"בתחילה, כאמור, זה היה מאוד קשה, אבל ידעתי שאין ברירה. אמרתי לעצמי תמיד: 'אני יכולה ואני אעשה את זה'. בכל פעם שחשבתי שאני לא יכולה, אמרתי לעצמי 'אין ברירה ואין אופציה אחרת. אני היחידה שיכולה לעזור לעצמי. את יכולה לעבור את זה'. ועשיתי מה שצריך".

>> האמונה והביטחון שהקרנת בכל התקופה הזו היו השראה בעבור רבים. מהיכן שאבת אותם? מה החזיק אותך בכל הזמן הזה?

"האמת שהקושי לא הרפה אפילו לרגע אחד. נדרשתי לחזק את עצמי בכל רגע ורגע מחדש. ואני מתכוונת גם להתמודדות בגזרה הרפואית, מה עובר על בעלי. וגם התמודדות עם הטראומה של הילדים ובני המשפחה.

הרב יודי דוקס, זמן קצר לפני הקורונה, בחגיגת בר מצווה לבנו באוהל הק'

"ראיתי בחוש שהקורונה זה משהו לא הגיוני. בעלי הרי צעיר, ללא מחלות רקע. היה ברור לי שהקב"ה בחר בבעלי שיעבור את כל מה שעבר בשביל מטרה מסוימת שרק הוא יודע מהי. הבנתי שבמחלתו זו בעלי ממלא שליחות שצריכה להיעשות. וכיוון שהיה ברור לי שאין שום היגיון במה שקורה כאן, גם לא היגיון רפואי, ידעתי והרגשתי שהקב"ה מנצח על הכל.

"הבנתי שאני חייבת לדחות בשתי ידיים מחשבות שליליות ולהיות חיובית וחזקה. אמרתי לעצמי, התפקיד של הרופא הוא לרפא ולדעת איך לטפל ביודי בעלי. התפקיד שלי הוא להישאר חזקה וחיוביית, והייתי חייבת לחשוב מחשבות חיוביות שיחזקו אותי.

"בקשר למה ששאלת מאיפה היה לי כל כך הרבה אמונה וביטחון לעבור את כל זה, וזו שאלה שרבים שואלים אותי לאחרונה. באמת אני חושבת שבאופן טבעי אנשים לא כל כך חזקים. אמונה ובטחון זה עבודה. יש לנו את זה בצורה מולדת אבל זה דורש עבודה. כמו שרוצים להיות חזקים, יש שרירים, אבל צריך עבודה. גם כאן נדרשתי לעבודה תמידית, לדחות את ההרהורים השליליים ולחשוב חיובי.

"בסופו של דבר אנחנו צריכים לזכור שהאמונה טבועה בנו. יהודים הם מאמינים בני מאמינים. וגם כאשר זה קשה והכל נראה שחור, על ידי קצת עבודה מצליחים לגלות את האמונה הזו ובכל הכוח והתוקף.

"אחד הדברים, לדוגמה, שתמיד אמרתי לעצמי זה, ששום דבר לא השתנה. כלומר, ה'מאמץ' שהקב"ה כביכול צריך להשקיע כעת בכדי לרפא את בעלי שווה ל'מאמץ' שהקב"ה משקיע תמידים כסדרם בכדי שכולנו נוכל לנשום ולחיות באופן טבעי. הקב"ה הרי בכל רגע ורגע מחדש את המציאות ומחייה מיליוני אנשים. אז מה זה בשבילו להעניק חיים ליודי. זה שאצל יודי המצב חסר סיכוי לכאורה זה רק בעיניים שלי. מבחינת הקב"ה, בכל רגע הוא יכול לשנות זאת. והייתי משננת את זה לעצמי שוב ושוב.

"הרבה פעמים אחרי ששמעתי את התחזיות הקשות של הרופאים - וכאן אציין שהם ניסו להביע אמפתיה והתנסחו ברגש - הייתי מזכירה לעצמי שאסורן לי לדאוג. לפעמים זה היה קשה, אבל שוב הזכרתי לעצמי שזה לא התפקיד שלי לדאוג לרפא אותו, זה התפקיד של הקב"ה. התקפיד שלי הוא להישאר חזקה,בשביל המשפחה שלי ובשביל יודי.

הרב דוקס עם שניים מילדיו, בימים אחרים (באדיבות המשפחה)

"הייתה עוד 'שיטה' שפיתחתי לעצמי. אחרי ששמעתי התחזיות הקשות מהרופאים, הייתי מתיישבת ומנסחת את דברי הרופאים מחדש, אבל בצורה חיובית יותר. כך זה היה עוזר לי לא להישאב אל הפחד אלא להישאר חזקה. תמיד ידעתי והרגשתי שכל המצב הזה הוא זמני ובין רגע ישתנה".

>> לאורך כל התקופה אלפים מאנ"ש ברחבי העולם העתירו בתפילות לרפואתו של יודי. ספר התהלים נקרא אולי רבבות פעמים לרפואתו.

"נכון, זה גרם לי להרגיש שאני לא מתמודדת לבד ושכולנו משפחה אחת. עצם הידיעה שברחבי העולם אנשים אומרים תהלים לזכותו של יודי, מקבלים על עצמם החלטות טובות וקובעים חברותות לימוד לרפואתו - נסכה בי כוח רב.

"אני רוצה לנצל את הבמה הזו בכדי לומר לכל לכל אלו שהתפללו למען יודי, שהיה לכם תפקיד משמעותי ביותר בתהליך ההחלמה שלו. מגיעה לכם תודה ענקית. אין לי מילים אחרות לומר".

>> בעניין אחר. הנערה דינה רוזנצוויג ע"ה שנפטרה השבוע בתאונת דרכים, הייתה קרובה למשפחה שלך. מה את יכולה לספר עליה?

"זו טרגדיה. דינה, בת 19, הייתה ביביסיטר קבועה אצלנו בארבע השנים האחרונות. היה לה אופי כל כך מיוחד ושמח. יודי אהב אותה, ילדיי אהבו אותה. החיוך שלה האיר תמיד את הבית שלנו. בשבוע שעבר היא שמרה על הילדים כאשר הלכתי לבקר את יודי בבית הרפואה.

"לאחר שנפטרה ניסיתי להסתיר את החדשות מבעלי. הוא שביר כרגע, מאוד פגיע. ידעתי שזה ישבור אותו והוא צריך כוח בשביל להילחם ולשרוד. אבל מסתבר שהוא גילה לפניי ולא רצה לספר לי מאותה סיבה. התאבלנו יחד בטלפון. הדמעות לא פסקו. זה כל כך כואב".