למעלה מעשור שאנו גרים בדירה הנוכחית שלנו.

למעלה מעשור שיש בצידה הצפוני מרפסת צרה וארוכה.

למעלה מעשור כמעט שלא עשינו בה שימוש, החשבנו אותה למכוערת ולא פרקטית.

אבל באה הקורונה וסגרה אותנו בבית וכמעט בלית ברירה יוצאים היינו למרפסת בשביל לנשום קצת אויר צח. ואז קלטנו פתאום, שיש לנו מרפסת. קצת צרה, לא הכי נוחה אולי גם לא מספיק יפה, אבל יש לנו מרפסת. וביום בהיר אחד נסענו לאיקאה וקנינו דשא מפלסטיק, שולחן חצר עם כסאות וכסא נוח נשכב אחד ופתאום יש לנו מרפסת פרקטית ונוחה, יפה ומאירה, וכמעט שאין יום שהיא לא בשימוש.

עשר שנים הייתה לנו מרפסת וממש לא שמנו לב לקיומה.

תשאלו למה אני מתיש אתכם עם סיפורי מרפסת ודשא מפלסטיק?

ובכן, היום ראש חודש אלול. כמו כל חסיד מן השורה למדתי ולימדתי החל מהשבת שעברה על חודש אלול, על האור והשפע האלוקי המיוחד שמאיר בימים אלו בעולם, על הגילוי העוצמתי שיושפע בעולם בראש השנה וביום הכיפורים.

למדנו על 'המלך בשדה' – איך שבחודש אלול הקב"ה דומה למלך שיצא לשדה לפגוש את נתיניו והוא מקבל כל אחד בפנים מחייכות ויפות, ומה שנותר לנו הוא להתקרב אליו, לקבל את מה שהוא נותן לנו, ובזאת להתכונן לראש השנה, שאז המלך שוב בהיכל מלכותו.

המשל הזה של אדמו"ר הזקן נפלא ונוגע, רק שאצלי עולה המחשבה שאומרת, כן, אבל איפה כל האור הזה נוגע בי?

איפה אני מרגיש את זה?

האם מעבר לעובדה שכך כתב אדמו"ר הזקן, יש לזה עוד משמעות?

ואז נזכרתי במרפסת שלנו.

נזכרתי איך היא הייתה פה כל הזמן הזה, אבל אנחנו לא ידענו לחוות אותה ולא ליהנות ממנה עד שהקורונה הכריחה אותנו לפתוח את העיניים, כן ממש כך, גם את הראש ולהכיר בקיומה ובשלב שני מתבקש, לרכוש דשה ושולחן בכדי לאפשר לעצמנו לחוש, לחוות וליהנות מהשפע הנפלא הזה שנקרא מרפסת.

*

אתם הבנתם את זה?

האור הזה שמאיר בעולם בחודש אלול ובימים הנוראים הוא כמו המרפסת, הוא כל הזמן קיים, הוא כל הזמן שם, אלא שמשום מה אני מתעלם ממנו, אני לא פותח את העיניים ואת הלב כדי לראות שהוא קיים. השלב הראשון הוא להשכיל לפקוח את העיניים, את הלב ואת המוח.

השלב השני יהיה להכין ולסדר מקום בתוכנו לקבל את האור והשפע הזה של 'המלך בשדה'. כן, כמו הדשא מפלסטיק והשולחן מאיקאה שלנו.

איך? כשאדם נגש להתפלל ברצינות ובכובד ראש, הרי שבאותו רגע הוא מאפשר למלך לבקר אותו כי התחושה הזאת של הרצון להשתפר ולהתקרב שבאה עם התפילה הרצינית יותר, היא היא הביקור של המלך.

כך גם בתשובה וצדקה, כשאני מתבונן במעשיי ורוצה לתקנן, הרצון הזה עצמו הוא החיוך של המלך שמושך אותי אליו, וכשאני עושה חסד מעט יותר מרגילותי כי חודש אלול הגיע, הרי הגישה והנכונות לעשות יותר, היא החום של המלך שנמצא קרוב. וככל שנעשה מזה יותר, נחווה מזה יותר, נרגיש מזה יותר, נהיה בזה יותר.

הא, ושכחתי לספר לכם שקנינו גם גריל גז למרפסת. כי כשיש רצון ונכונות, אפשר להוציא מכל משאב הרבה יותר מאשר חשבנו שאפשר.

שבת שלום וחודש טוב,

הרב זלמן וישצקי