רבים תוהים מה 'מרמז' לנו הקב"ה בתופעת הקורנה? הרבי תמיד מחנך אותנו להתבונן בכל תופעה אקטואלית וללמוד ממנה בעבודת השם.

נא להכיר את אחותה התאומה של הקורונה, הלא היא ה'מגיפה רוחנית' שרבים חללים הפילה, אותה 'מגיפה-תקשורתית' שגרמה לאלפים 'להכנס לבידוד', בגורמה לנו 'ריחוק חברתי', אין שיחות נפש חברותיות בין אדם לחבירו, אלא רק בין סמארטפון לחברו... עוד מעט הסמארטפונים 'יגידו לחיים' בהתוועדויות, כאשר בעליהם מתפרקדים על הספה בבית....

והדרישה של 'משרד הבריאות הרוחנית' להזהר מהתפשטות 'נגיף הוואטסאפ' נתקלת בטענה 'די! תנו לנשום'... אני מרגיש מחנק מהלחץ החינוכי המנסה לסגור אותנו מכל חוויות העולם שסביבנו...

הנה לכם התסמין הראשון: קשיי-נשימה מה'דתיות החונקת'... והדור הצעיר מתלונן שקשה לו לעמוד בדרישות כה מלחיצות!

מעשה בישראלי מצוי שנסע ביום חמסין לוהט ברכבו הממורטט וכלו נוטף זיעה, לפתע הוא מבחין שבמקביל אליו נוסע רכב-יוקרה של תיירים וחלונותיו סגורות הרמטית...

איזו טפשות אמריקאית, חושב בלבו הצבר, ביום כזה חלונות סגורים?! אבל במחשבה שניה הוא מתעשת ותופס שבעצם יש הגיון בהנהגתם: שהרי כאשר החלונות סגורים, החום לא נכנס.... ניסה גם הוא את ה'פטנט' וסגר את חלונות רכבו, אך תוך דקה הרגיש כמו 'עוף בגריל' ונאלץ לפתוח חלונות רכבו לרווחה...

כשהגיע לרמזור, סימן לנהג האמריקאי בבקשה להוריד את החלון ושואלו: 'כיצד הנכם מסוגלים לשרוד בחום הזה וחלונותיכם סגורים'?!

חה, חה, גיחכו התיירים, יש לנו איירקונדיישן!!! והנמשל: החינוך היהודי-חסידי דורש 'סגירת חלונות' של החושים, אלא שבדורות הראשונים לא היה כזה 'חמסין' של תאוות לוהטות מבפנים ושל גלי חום החודרים מהתקשורת החיצונית כמו בדורנו, כמה זמן אפשר לדרוש מנוער להמשיך לשרוד כשחלונות הנפש סגורים?!...

והעצה היא: 'מיזוג או"יר' [ר"ת: אהבה ויראה] יש לבנות חוויה רוחנית של 'תובנות חסידיות' שיוצרות 'טעם נפשי' באוירה אלוקית, ה'מצננת' את הלהט הפנימי של היצרים ויוצרת 'קרירות אדישה' לתקשורת המלהיטה, רק אז תתאפשר 'סגירת החלונות' מתוך תענוג נפשי...

*

אלא שכאן נכנס לתמונה התסמין השני שמדאיג עוד יותר והוא: איבוד 'חוש הטעם', כמה שמלעיטים את החניכים ב'ערכים אלוקיים' ובחוויות חסידיות, 'בלוטות הטעם של הנשמה' הפסיקו לחוש טעם במאמרים בעבודת התפילה ובהרגשים חסידיים.

וגרוע מכל, כשמזהים את התסמין השלישי שקובע בוודאות 'קורונה-רוחנית' והוא: איבוד 'חוש הריח' הנשמתי, אם בשלב הראשוני עדיין הרגיש המחונך את ה'ריח הרע' של תכני המדיה, אלא שהתקשה להתגבר על ההתמכרות, דבר שהכניסו ל'דיכאון' ומצוקה שזעקה 'משכני'...

הגענו לשלב שהנשמה כבר 'לא מריחה' את סירחונו של ה'זבל התקשורתי', החניך לא מרגיש בכלל 'מה רע בזה'?... אזי חייבים ללכת להיבדק בדחיפות ואולי גם 'להתאשפז' אצל הרופא המומחה [המשפיע- האמיתי]

כמעשה באותו 'משכיל' שנפשו מהמוני העם ה'נבערים' שנהרו אל האדמו"ר שבעירו, שנודע כ'בעל מופת' והחליט לשים ללעג ולקלס את 'מופתיותו'...

התחפש המשכיל כחסיד תמים ובא אל הצדיק להיוושע, בציינו שהוא סובל משלשה 'תסמינים': איבוד כח הזכרון, איבוד חוש הטעם ושאיננו מסוגל להוציא דבר אמת מפיו, מלבד שקרים...

ציווהו הצדיק להכנס לחדר פנימי ולהמתין כשעיניו סגורות, עד שיביא לו את תרופת הפלא שתרפאנו משלשת התסמינים גם יחד!

נכנס אותו בעל מופת ל'בית הכסא' והוציא משם 'כף מלא צואה', כשהוא מצווה על ה'משכיל' שעיניו סגורות: 'הרחב פיך ואמלאהו'... מיד כשטעם המשכיל את התרופה, פלט אותה בגועל נפש וצעק: פוי! צואה!...

פנה אליו הצדיק בחיוך ואמר לו: הראית פלא? הנה חוש הטעם חזר לך, גם אמרת 'אמת' ובטוחני 'שתזכור זאת לעולם'!...

*

אם ברצוננו להדביר את המגיפה הלזו המתפשטת ומידבקת במהירות, אין ברירה אלא להכריז על 'סגר תקשורתי' לקראת חודש אלול הקרב ובא:

כל אנשי החינוך והרבנים הממונים על 'משרד הבריאות החסידי', חייבים להוציא תקנות-חירום, המצוות על ה'תמימים' [ו'אחיותיהם'] לשבור את 'שרשרת ההדבקה' על ידי 'סמארט-סגר' בבחינת 'אנה לידו ושמתי לך' להמלט לעיר מקלט, שם 'אין קליטה' לכל המכשירים-המטריפים, כי אם לא יעשו כן, זכרו! כאשר יגיע 'גואל הדם' יהיה כבר מאוחר מידי ו'אין בוכים על דם שכבר נשפך'...

כל תמים או אברך המרגיש את ה'תסמינים' הרוחניים הללו, המעוניין להיחלץ מהם והמחפש נקודת-זינוק להתקנת 'מיזוג אוי"ר' בתוך אישיותו, הנה חודש אלול, חודש ההזדמנות להתפנות מ'החברה החולנית' ולברוח ל'מלונית' רק לחודש אחד! רק לחודש אחד! עד יעבור נגיף...

בהשגחה פרטית, נגזר עלינו גם 'סגר אוירי' שיקשה על התמימים לנסוע ל'קבוצה' ועל אנ"ש להגיע לאוהל לימים הנוראים, למה עשה ה' ככה? מה זה בא ללמדנו?

זכרו והזכירו לה לזה:

מי שמקושר ל'קבוצה' בסמארטפון איננו יכול  להיות 'מקושר לקבוצה של הרבי'! מי שרוצה להגיע ל'יחידות' עם הרבי, איננו יכול להיות ב'ייחוד' עם הסמארטפון!

*

מאידך, כאן המקום 'להצדיע' לכל התלמידים והתלמידות הקדושים/ות שלמרות המגיפה שתקפה גם את החברה שלנו, שומרים הם בהקפדה על 'ריחוק סמארטפוני' ועל חבישת מסיכה על 'פיהם', אשר פעמים רבות הם מרגישים מדוע הם צריכים להיות יותר דתיים מהאפיפיור?..

אם כל החברה שלהם, כולל לפעמים גם אלו האמורים להוות דוגמא, גם הם החליטו שלא צריך מסיכה... ולא צריך להטיל 'פאניקה רוחנית' על אנ"שינו, כי אין בכלל מגיפה... למה אני צריך להיות הצדיק היחידי בסדום?

להם ייאמר: אדרבה! עליכם להיות גאים לשאת את 'דגל החסידות' ברמה, אתם ליובאוויטש האמיתית, מכם יראו וייבושו וכן יעשו לאור הדוגמה וקידוש השם שתגרמו בעמידתכם האיתנה, אל תתפתו להשאר ב'חברה האדומה' בטענות: הן כולם חולים בקורונה... וזה יעבור להם, זו סתם שפעת ואי אפשר לסגור את המדינה, זה פוגע ב'כלכלה' [איך אדע מה מצב הבורסה בבנק? איך אמלא את ה'רב קו' וכו' וכו']...

עצם העלאת טיעונים כאלו מעלה חשד שאמנם חליתם ב'קורונה הרוחנית' – שהרי הנכם מעלים טיעונים ללא טעם וללא ריח...

כל מי שישכיל לנצל את ההזדמנות האלולית, להתנתק 'רק לחודש אלול' מהמכשיר ההופכו ל'סמארט'.... כשיוצאים לקבל את פני המלך בשדה, שומרים על 'דממת אלחוט', אז מנסים  'להפעיל מחדש' את מערכת ה'נשמה', פתאום מקבלים 'וואטסאפים' מהקב"ה בדמות 'בת קול': 'שובו בנים שובבים'

הכנסו ל'מלונית-המקלט', נסו לקטוע את 'שרשרת ההדבקה' החברתית, אז תוכלו לקראת ימי הסליחות לשלוח 'פדיון נפש' לנשיא דורנו זי"ע ולשפוך חרטתנו:

אֵיךְ נִפְתַּח לְפָנַיִךְ דַּר מְתוּחִים / בְּאֵלּוּ דְּבָרִים נִשְׁפֹּךְ שִׂיחִים:

גָעַלְנוּ נְתִיבוֹתֶיךָ הַיְּשָׁרִים וְהַנְּכוֹחִים / דָּבַקְנוּ בְתוֹעֵבוֹת וּבְמַּעֲשִׂים זְנוּחִים:

הָלַכְנוּ אַחֲרַי מַשְּׂאוֹת שָׁוְא וּמַדוּחִים / וְהִקְשִׁינוּ עוֹרֵף וְהֵעַזְנוּ מְצָּחִים:

זָעַמְתָּ בְּשֶׁלָּנוּ בֵּית מִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים/ חָרֵב, וּפַס רֵיחַ נִיחוֹחִים:

לאחר שנצליח ב'מלונית האלולית ''להיחלץ' מההתמכרות-ההורסת, נבדוק אחרי החגים, כיצד, באלו תנאים ומי ומי שיודרכו איך ניתן להעלות לקדושה את הטוב שבנוגה, מבלי להיגרר אחר הרע שבו, אבל על כך, לאחר ה'אתגר' שלפניכם!...