מאת דוד זקליקובסקי, 'הארכיון החסידי'

בנימין גלזר, נשיא התאגיד לפרסום אומנויות, היה תומך נלהב לפעילות הרבי הריי"צ נ"ע ותרם סכומים אדירים לתמיכה בפעילות יהודית. במשך שני עשורים הוא קיבל כשישים מכתבים (!) מהרבי הריי"ץ ומהרבי.

"בכתיבתך ידידי היקר", כתב לו פעם הרבי הריי"ץ, "אני מרגיש את ההנאה הרוחנית הגדולה שלך ואת רצונך העז לעזור לי בעבודתי עם שליחות נפשית. זה נותן לי את העונג הגדול ביותר ומקל עלי להמשיך [לשאת] את הנטל הכבד שלי..."

כתומך במאמצי ההוצאה לאור של חב"ד, נפגשו דרכיו גם עם הרבי, שכונה לפני הנשיאות 'הרמ"ש', שעמד אז בראש הוצאת הספרים קה"ת. הוא גם ניהל מערכת יחסים עם הרב שמריהו גוראריה, חתנו הנוסף של הריי"ץ, שעמד בראש רשת בתי הספר ליובאוויטש 'סנדיי סקול'.

כאשר הסתלק הרבי הריי"ץ נ"ע בשנת תש"י, זו הייתה מכה לתנועת ליובאוויטש והותירה אותה שבורה. הרבי סירב לקבל את הנהגת תנועת חב"ד ליובאוויטש, באותה השנה.

כאשר הרבי קיבל סוף סוף המנהיגות בשנת תשי"א, מר גלזר היה שם כדי לברך את הרבי החדש מליובאוויטש. "בשמחה רבה קיבלתי את ההודעה הרשמית", כתב גלזר, "אני מרגיש לא מספיק מצליח לנסח את מה שבליבי. עם זאת, זכיתי להכיר אותך מספר שנים, אני יודע שיהדות תפיק תועלת מהחוכמה הגדולה שלך, האדיקות, הכנות והחמלה העמוקה לכל אחינו היהודים."

הרבי עשה את מירב המאמצים לקיים פעילויות בצורה שקטה, ובעוד שהוא שלח ברכות לגלזר לחגים ואירועים אחרים, הוא לא ביקש עזרה כספית, למרות שגלזר נודע בתמיכתו הנרחבת לרשת בתי הספר של ימי ראשון.

עם זאת, כשמדובר בסיוע לאחר, הרבי לא היסס. הרבי ביקש מגלזר להפגש עם ג'ו גרוס, קריקטוריסט, שחיפש באותה עת עבודה בתחומו.

"כנשיא משרד פרסום", כתב הרבי, "אודה אם תהיה אדיב להזמין את מר גרוס לפגוש אותך בזמנך הפנוי במטרה לעזור לו להשיג עבודה מתאימה."

(HasidicArchives.com)