מענדי קורטס, שבועון כפר חב"ד

'מרכז שטיינזלץ' בירושלים, צוהרי יום ראשון השבוע. ברחבה הגדולה שבחצר הבניין יושבים כמניין וחצי של יהודים, תמהיל מרהיב ומגוון של כל חלקי החברה בישראל. הנחיות הבריאות נשמרות בקפדנות. לא יותר מתשעה-עשר מנחמים בבת אחת. כולם עוטים מסכות, נזהרים לשמור על מרחק זה מזה. כרטיסים ייעודיים מחולקים בכניסה, למען הסדר. הזרם בלתי פוסק, אלו יוצאים ואלו נכנסים. חובשי כיפות סרוגות, חסידים, וגם כאלו שטרם מקפידים על שמירת תורה ומצוות לעת עתה.

בקצוות, על גבי דרגשי אֲבֵלִים קטנים, מקבלים את הבאים שני בניו של הגה"ח הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) ז"ל, שנפטר בבוקרו של יום שישי האחרון והוא בן 83. הרבה נכתב על אביהם ביממות האחרונות. "מבאר התלמוד", כינה אותו כלי תקשורת ישראלי מרכזי, בכפולת עמודים מכובדת שהקדיש לזכרו בתחילת השבוע. "ענק רוח" ועוד, ספדו לו אחרים. קשה למצוא אח ורע לרב עדין אבן ישראל ז"ל, חסיד ומקושר פנימי לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו זי"ע, שנגע ביהודים רבים כל כך, מכל הסגנונות והעולמות, בדרכו הייחודית. כולם חווים כעת את האובדן.

בשנה האחרונה הועתק משרדו של הרב, אשר בו היה ספון ברוב שעות היממה, שקוע בהררי מלל, אפוף בספרים, לבניין הזה, ברחוב אבן היסוד 9 בבירה. גם בימי הקורונה המשובשים, עד לשבועות האחרונים בחייו ממש, פקד את קיטונו. מנוחה לא הייתה חלק מהלקסיקון שלו. "כשאבא ז"ל סיים לפני כמה שנים את מה שניתן אולי להגדירו כפרויקט המרכזי של חייו – הפירוש המונומנטלי והמהפכני על הש"ס, פנו אליו רבים והציעו לו לקחת הפסקה. אמרו לו, אולי הגיע הזמן למעט מנוחה", מספר בנו הגדול הרב מנחם יעקב צבי, המשמש מנכ"ל מכון שטיינזלץ. "אך בשבילו זו אפילו לא הייתה אופציה. בדיוק להיפך. כתשובה לאותם דיבורים הוא נטל על עצמו פרויקטים נוספים, בדמות כתיבת פירוש על הרמב"ם ועל התנ"ך ותרגום פירוש הגמרא לאנגלית. הוא לא עצר לרגע ומשנה לשנה הוסיף עוד ועוד.

"אבא עצמו סיפר לא אחת על המענה האחרון שזכה לקבל מהרבי, שעסק בנקודה הזו. הוא כתב לרבי שהעבודה מכריעה אותו. באותה תקופה התעסק בשלושה פרויקטים מרכזיים שתפסו את עיקר זמנו ובעוד שורה של עבודות קטנות יותר. הוא הרגיש שזה קצת 'יותר מדי' בשבילו ושאל על מה לוותר. הרבי בתגובה השיב לו, שעליו להמשיך להתעסק ולעשות את כל הפרויקטים שלו, ולא זו בלבד אלא אף לנסות ולעשות פרויקטים נוספים... אבא אכן יישם את זה עד הסוף.

"ויש בזה עוד נקודה: הרבי 'הפך' את העולם, השפיע על מיליוני יהודים בכל פינה בגלובוס, באמצעות השלוחים, המפיחים חיים בשממה הרוחנית באזורם. גם אבא ביצע את השליחות הזו, אבל באמצעות טקסטים. הוא לקח את המשפט האחרון ב'משנה תורה' לרמב"ם, הפסוק 'ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים', ודאג להביא אותו לידי ביטוי בצורה הכי פשוטה – שהעולם יהיה מלא בדעת. הוא התמסר לכך שכולם ילמדו תורה, מגדול ועד קטן, גם הרחוקים ביותר, וש'לא יידח ממנו נידח'. החל מכך שחרף כל ההתנגדויות, העלבונות וניסיונות ההכפשה הוא פרץ את הדרך בחירוף נפש, והנגיש את לימוד הגמרא להמוני יהודים, תוך ליווי נמרץ ועידוד בלתי פוסק של הרבי – בסופו של דבר לא יעזור לאף אחד, ברור שכל אותם מפרשים ועורכי מהדורות הפירוש על הש"ס כיום, לא היו ניגשים למלאכה אלמלא הוא, כל הקרדיט מגיע לו – וכלה בשיעורי התורה והחסידות הרבים שמסר וההתוועדויות שערך".

•

הרב אבן ישראל ז"ל נודע בעיקר בשל פירושו לש"ס, אולם פועלו נגע בתחומים רבים נוספים. הוא היה מרצה אורח ועמית מחקר במוסדות אקדמיים מובילים באירופה, סין וארצות הברית. את ניו יורק פקד תכופות. בית חיינו 770, ובשנים מאוחרות יותר האוהל הק' של הרבי – היו תמיד התחנה הראשונה, או לפחות אחת הראשונות. "יש רגע שלא אשכח", משתף בנו הצעיר, הרב אמחי"ה (אברהם משה חיים הלל). "הוא התרחש בחנוכה תשנ"ה, כמה חודשים אחרי ג' תמוז. באותם ימים חגגתי בר מצווה ואבא לקח אותי עימו לנסיעה לחצרות קודשנו. אני זוכר בבירור שהגענו לאוהל – זו הייתה הפעם הראשונה שלו במקום – ולאחר מכן לחדר של הרבי. על פניו ניכרו עוצמות הכאב והאבל. הגעגוע צפד אותו. בדרך כלל לא היה אבא אדם המחצין את רגשותיו, אבל אז היה ניכר עליו שהוא עובר חוויה מטלטלת. לאחר שיצאנו מהחדר של הרבי, אמר לי שזו הייתה הפעם הראשונה שבה שם לב מה יש בחדר"...

>> איך ראיתם את מידת ההתקשרות של אביכם ז"ל לרבי בתוך הבית?

הרב אמחי"ה: "האמת היא שהשאלה המדויקת יותר היא, כמה בכלל ראינו אותו בתוך הבית... אבא היה איש עסוק. עסוק מאוד. ברוב שעות היממה הוא עבד, ספון במשרדו ושקוע בספריו. כשהייתי חוזר כילד מהחיידר, הוא לא היה בבית. הזמן שלי איתו היה בעיקר בשבתות, כאשר לא שהה בחו"ל, ובשנים מאוחרות יותר כשהתחלתי לעבוד לצידו.

"בכל אופן, ההתקשרות שלו אל הרבי הייתה, כפי שאני ראיתי אותה, פנימית ועמוקה מאוד. הוא מיעט לספר על חוויות ומפגשים אישיים שלו עם הרבי, אף שכאלה היו רבים וארוכים. כשבכל זאת דיבר או הזכיר דברים שאמר לו הרבי, יכלו לראות בנימה שלו, במבע העיניים, במחוות הידיים, שזה הדבר הכי חשוב לו, נוגע לו בנפש וקרוב אליו באמת.

"היום ב'שבעה', לפני זמן קצר ממש, ישבתי עם כמה תלמידים והם שאלו אותי על הספר שכתב על הרבי, 'הרבי שלי', שהייתה לי הזכות להיות אחד מעורכיו. אחד הדברים שסיפרתי להם הוא, שבספר אין הרבה חוויות אישיות שלו וסיפורים על הרבי שהוא מספר מכלי ראשון. לפעמים אנשים קונים את הספר ומצפים לקצת יותר רגעים וזיכרונות שלו, אבל כאלו אין שם הרבה. בשלבים של העריכה היה חשוב לנו מאוד כן לשלב זיכרונות שלו, וניסינו לדחוק אותו ולגרום לו לספר ולשתף יותר. זה לא עבד. ראיתי מקרוב עד כמה בשבילו היו אלו עניינים אישיים ופרטיים מאוד. ההגדרה הנכונה בלשון החסידות היא 'עצמי', הדבר הכי אישי ופרטי, משהו שלא שייך לשתף בו אחרים. זו התחושה האישית שלי על כל פנים. במילים אחרות, יותר ממה שאמר ודיבר על הרבי, דווקא במה שלא דיבר ראו עד כמה זה נוגע לו וחשוב אצלו".

הרב מנחם: "הקשר של אבא עם הרבי, שאני חוויתי אותו לא אחת באופן בלתי אמצעי, היה יוצא דופן. הייתי מגדיר אותו אפילו כקשר 'גבוה'. דבר ראשון אבא הקפיד בכל נסיעה שלו לניו יורק להגיע ל-770, אף שלוח הזמנים שלו היה עמוס בצורה בלתי נתפסת וכלל פגישות עם שועי עולם והרצאות מכובדות באוניברסיטאות ובכל מיני פורומים חשובים. גם הנהגים שלו ידעו את זה. באחד מהביקורים שלו, אחרי פטירת הרבנית אם אני לא טועה, הוא התפלל מנחה במניין של הרבי. אחרי התפילה סימן לו הרבי שייכנס לחדר. הם שוחחו כמה דקות ביחידות. שאלתי את אבא כמה פעמים על מה דיברו, והוא לא היה מוכן להשיב.

"כשהייתי בן שבע או שמונה נסענו כל המשפחה לניו יורק, ל'אופרוף' של בן דודי הרב יצחק רסקין, כיום השליח הראשי של הרבי לוורמונט. נחתנו ביום שישי ושמנו את פעמינו היישר אל שכונת קראון הייטס. התארחנו אצל דודים של אימא שלי, משפחת פבזנר, ברחוב מונטגומרי. זמן קצר אחרי שבאנו לדירה אמר אבא שהוא רוצה לראות את הרבי. ירדתי איתו לעבר 770, וליד דלת הכניסה ראינו את הרבי. אבא ניגש אל הרבי והם שוחחו במשך כמה דקות במדרגות. כילד לא אשכח את המחזה הזה, שבשבילי נדמה כנצח: על המדרגות של 770, ביום שישי בצהריים, הרבי מדבר עם אבא שלי.

"שנים אחדות לאחר מכן, כבחור צעיר בישיבה קטנה בלוד, חליתי במחלה הידועה. זה היה בחודש תמוז ואושפזתי בבית הרפואה. כבר בבוקר למחרת קיבל אבא מענה מהרבי שנגע למצבי, לבדוק את התפילין והמזוזות ו'אזכיר על הציון'. באותם ימים אף התקשרו במיוחד מהמזכירות לברר את מצבי והרבי עצמו היה על הקו. הרבי הרעיף ברכות שתהיה לי אריכות ימים ושאוסיף בלימוד התורה. בכלל, הרבי 'התערב' בצורה משמעותית מאוד בחיי המשפחה שלנו. אחותי לדוגמה לא למדה בחב"ד. אבא ציין לפני הרבי כמה אפשרויות בנוגע למקום לימודים בשבילה והרבי בחר והעניק ברכה. גם העובדה שלמדתי בישיבה בלוד הייתה בעקבות מענה של הרבי לאבא.

"בשנים מאוחרות יותר אני זוכר שהיה הנושא של שלמות הארץ. דעתו של אבא נטתה בתחילה 'שמאלה' מעט מהקו המפורסם של הרבי. הוא נסע לניו יורק ושוחח עם הרבי על הנושא. כשחזר לארץ התראיין לאחד העיתונים ושם אמר שהוא מבטל את דעתו בפני דעת הרבי. כעבור תקופה התקשרו מהמזכירות והעבירו מסר שהרבי רוצה שלא זו בלבד שיסכים לדעתו אלא אף שישנה את דעתו לגמרי לדעת הרבי. זה קשר אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים. מלבד כל זאת, ככל שאני יודע, אבא היה היחיד שקיבל הוראה מהרבי לשנות את שם משפחתו. והלא דבר הוא, קשר אחר לגמרי".

•

הרב מנחם והרב אמחי"ה, שניהם שותפים פעילים במלאכת ההוצאה לאור של כתבי אביהם ז"ל, במסגרת 'מכון שטיינזלץ'. המעיין נובע ללא הפסקה ומפכה עוד ועוד. בשנים האחרונות הוציא המכון לאור שורה ארוכה של ספרים, פרי עטו וביאוריו של הרב אבן ישראל ז"ל. כך לדוגמה יצאו לאור סדרת ספרי הפירוש על התנ"ך ועל הרמב"ם וסדרת 'סודות היהדות' המנגישה עניינים בסיסיים ביהדות לקהל הרחב. בתוך כשמונה שנים תורגם כל פירושו של הרב אבן ישראל על הש"ס לאנגלית – פרויקט שהספרייה הלאומית של ארצות הברית הכריזה כי היא מקבלת אותו אל שורותיה, בטקס שהתקיים לפני חודשים אחדים וגרם קידוש השם עצום. בימים אלה נשלמת מלאכת עריכת ספרי הפירוש של הרב על המשניות, והרשימה עוד ארוכה.

"מבחינת ההיקף זה בלתי נתפס", אומר הרב אמחי"ה. "כל כך הרבה הספיק אבא לעשות ולפרש. ש"ס, תניא, רמב"ם, תנ"ך, משניות. כל ספרי היהדות הבסיסיים. היה חשוב לו מאוד להנחיל את לימודם לכל שכבות הציבור. בכלל, היקף החומרים שהשאיר לנו אבא הוא לא נורמלי. יש אין-ספור הקלטות וחומרים שצריכים לעבור עליהם ולסדר אותם לדפוס".

>> מה היה אופן הלימוד שלו בגמרא?

הרב אמחי"ה: "אני חושב שמה שאפיין את אבא בעיקר, היה בהירות ופשטות. דרך הביאור שלו בלימוד הייתה לתת את המבט הכי פשוט על הסוגיה, ולא פשוט במובן שטחי אלא במובן בהיר. לימוד שהוא 'נקי' ונטול פלפולי יתר. זה בלט אצלו מאוד בכלל: הבנת הדברים בבסיסם. ראייה כיצד הדברים מאירים בפשטות שלהם.

"כשלמדתי בישיבה כנער צעיר, שאלו אותי כל מיני חברים לא אחת מדוע הוא לא פירש בגמרא, בקטע כל שהוא, כמו שרש"י פירש אותו לדוגמה, אלא בחר לנקוט פירוש אחר. שאלתי אותו על כך והוא הסביר שהוא מחפש את הפירוש הכי נהיר שיש לסוגיה, שמבאר את הפשט בצורה ברורה. בשנים מאוחרות יותר, כשהייתי במשרדו וראיתי מקרוב כיצד הוא עובד, הבחנתי שהוא מניח על השולחן את כל ספרי המפרשים שיש על המסכת ומעיין בכולם לפני שהוא ניגש לכתוב את פירושו. הוא אמר לי כי הוא מנסה למצוא את הדרך שתהיה הכי בהירה ללומד על סמך כל הפירושים שיש. במבט ראשון אולי נראה שאין בזה עומק, אבל בעצם כל מה שהוא מסביר כ'פשט', הוא תוצאה של ליבון ובירור כל חומרי הרקע שיש על הנושא וזיקוקם לכדי הסבר נהיר ו'פשוט'".

הרב מנחם: "לאבא היה חשוב מאוד שנבין איך הגמרא 'עובדת', שנדע היטב את 'הוראות המשחק', במילים אחרות. שהכל יהיה מסודר. היכן יש קושיה, היכן תשובה והיכן ראיה. גם הנושא של ביאורי מילים נגע לו מאוד, הוא רצה שיהיה לנו אוצר המילים של הגמרא ושלא ניתקל במושגים מעורפלים. סדר הדורות של התנאים והאמוראים היה חשוב לו אף הוא. הוא תמיד הדגיש שאם לא יודעים טוב בצורה מסודרת ובסיסית את כל זה, לא תופסים בעצם כלום בלימוד.

"למען האמת לא יצא לי הרבה ללמוד עימו גמרא בארבע עיניים. מה שכן למדתי איתו הרבה היה חומש. אני זוכר כילד צעיר, שאחרי סעודת שבת היה הזמן הקבוע שבו למדנו יחד את פרשת השבוע. היה חשוב לו מאוד שאשאל שאלות, שאבין מדוע נכתב דווקא הסיפור הזה בתורה. הרי אברהם אבינו חי 175 שנה, ולא כל ימי חייו הוזכרו בתורה, רק מקצתם. מדוע בחר הקב"ה שדווקא הסיפור הזה והזה ייכתב? הוא לא ענה את התשובות אבל רצה שארד לעומק של הדברים. ביום החתונה שלי ניגשתי אליו, הייתה לנו שיחה רגשנית מאוד ואז הוא חזר לפניי על פסוק בסיום פרשת וישלח, פסוק סתמי לכאורה, ושאב ממנו משמעות עמוקה לחיי היום-יום, עניין שאדמו"ר הזקן מדבר עליו. כזה הוא היה, אנשים חושבים שהפשט של התורה הוא פשוט, אבל אבא רצה להראות שהכל עמוק מני ים וששום דבר לא יעצור אותנו מלשאול ולברר.

"בגיל מבוגר יותר למדנו יחד 'ספר יצירה'. זה כבר היה מרשים הרבה יותר. אז ראיתי את התפיסה העמוקה שלו ואת הידע הרחב שהיה לו בקבלה ובחסידות. אבא הסביר בכל שורה כיצד כל עניין עובד ואיזו חשיבות יש לו. הוא גם התייחס בהקשר של חסידות, אילו עניינים מופיעים גם בחסידות ומדוע ואילו לא.

"בכלל אני רוצה להסביר: אבא היה גאון בקנה מידה שלא רואים היום. עמוק ואנליטי ובעל זיכרון צילומי נדיר. יש מכתבים שלו מגיל צעיר שרואים בהם כיצד למד כמויות אגדיות של חומר, בכל מכמני התורה. הוא סיים את הש"ס עשרות פעמים בחייו ושלט בו כבתוך שלו. הוא זכר כל שורה וכל פרט. זה היה לימוד מסוג אחר לגמרי ממה שרואים היום. השעות והמאמץ שהשקיע בלימוד היו עצומים, הן בנגלה הן בחסידות".

הרב אמחי"ה: "אני כילד מעולם לא למדתי עם אבא יחד גמרא. כשהיו לי שאלות הוא נהג כמעט תמיד לומר, 'תנסה לחשוב בעצמך עד שתגיע לפתרון'. זה היה המוטו שלו, להתאמץ עד שמצליחים. לפני הבר מצווה שלי הוא ניגש אליי ואמר שמלבד המאמר עליי להכין עניין בחסידות כדי לחזור לפני הקהל. שאלתי אותו איזה עניין לומר, והוא בתגובה נטל ספר 'ליקוטי תורה' מהספרייה ואמר, 'תכין מכאן'. התאמצתי ובסוף יצא משהו. הראיתי לו את הדברים שכתבתי והוא אישר אותם. בלי ספק זה היה הקו שלו".

• הכתבה המלאה מתפרסמת השבוע במגזין 'כפר חב"ד'