הצדיק רבי ישראל הבעל שם טוב ישב ולמד עם התלמידים בבית המדרש. 

באמצע הלימוד נכנס גוי מגושם עם הראש פנימה אל החלון לבקש מהם עזרה, לחלץ את הסוס והעגלה ששקעו זה עתה בבוץ.

התלמידים שלא היו מסוגלים פיזית ענו לו, צר לנו אבל איננו יכולים לעזור לך.
מה, אתם לא יכולים?? אתם לא רוצים!! צעק לעברם.

הבעל שם טוב פנה לתלמידים בהתלהבות, תראו מה קורה כאן, הוא בא ללמד אותנו מסר מעצים;
אין דבר כזה 'לא יכול'. 'לא מסוגל'. אם נראה לך שאינך יכול, זאת משום שאינך רוצה..

לאף אחד אין את הפריבילגיה לומר 'מי אני', 'אין לי אפשרות להגיע להישגים'. חלילה לחשוב כך. אם רק תרצה, אתה גם תוכל. כי "אין דבר העומד בפני הרצון".

אנחנו רואים את זה באופן נפלא בפרשת השבוע "עקב", בה נאמר "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה את ה' אלוקיך". מהסגנון של הדברים נשמע כאילו זה דבר קל ופשוט להגיע ליראת שמים. באמת? האם קל לנו לא לדבר או לחשוב שלילי על אף אחד?? אנחנו לא מלאכים. 

הגמרא שואלת על כך ומסבירה שכלפי משה רבינו זו אכן משימה קלה. אבל הרי התורה מדברת לא רק למשה רבינו אלא לכל אחד מאיתנו כנאמר "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך"? אומרת תורת החסידות, בכל אחד מאיתנו יש ניצוץ אלוקי שקוראים לו 'ניצוץ של משה רבינו'. אם רק מגלים את הניצוץ הכול הופך לדבר קטן, קל ופשוט.

אנחנו מתחילים אוטוטו שנת לימודים, עלינו לדעת שבכל ילד קיים פוטנציאל, ניצוץ גדול שיכול להביא אותו לגבהים. זה תלוי בנו, אם רק נרצה נהיה מסוגלים להגיע איתו לכל יעד.