איש חינוך בולט מאוד בציבור החרדי, העוסק בין היתר בנוער בסיכון, צלצל אליי השבוע. קולו לא היה נשמע כתמול-שלשום. "שיחות טלפון רבות כמו שאני מקבל בשבועות האחרונים – לא קיבלתי מעולם", סיפר בעצב רב. "הורים מתקשרים מתוסכלים ומספרים שבנם, עד לקורונה תלמיד ישיבה לכל דבר, נמצא בבית כבר חצי שנה, ומחפש את עצמו. כל מקרה כואב מחדש, כל בחור הוא עולם מלא כפשוטו".

נחסוך מהגולשים את התיאורים המעציבים, אבל נסכם שמדובר בתמונת מצב עגומה שלא זכורה כמותה בדור האחרון בעולם הישיבות וזו לא גוזמה כלל.

דבריו של איש החינוך, שנקטעו מעת לעת באנחות שנפלטו מפיו, התכתבו עם נתון מבהיל שנחשף השבוע, שאפשר להגדירו כ'רעידת אדמה', ולפיו מתוך כ-90 אלף תלמידי ישיבות בארץ הקודש, כ-20 אחוז לא שהו כלל בישיבה מחודש ניסן האחרון – קרוב לחמישה חודשים.

מפילוח הנתונים עולה שחלקם לא מצאו את מקומם באותן קפסולות ישיבתיות מוגבלות, חלקם חששו שיחלו, היו שפשוט המתינו לראות 'מה ילד יום' וגילו שהופ... עברו להם כמה חודשים. כל אחד וסיבותיו, חלק מהן משמעותיות. למשל בתים שבהם בעיות בתפקוד המשפחתי, הבאות לידי ביטוי במצב של תפקוד כלכלי מאתגר והעדר מיומנויות הוריות.

כלל הישיבות, ובהן הנהלות 'תומכי תמימים', מוכרחים להדגיש, עשו כל מאמץ כדי להתאים את עצמן למצב החדש ודאגו למתכונת קפסולות, על כל המשתמע מכך, תוך לקיחת אחריות וסיכונים לא פשוטים – והכול כדי שלא ייפסק קול התורה ולו לרגע אחד (מתכונת הקפסולות, על פי המדדים, רשמה הצלחה מרובה, אם כי כל ישיבה יודעת שדי בחלקיק נגיף שחדר למתחם ומדביק את אחד הבחורים, והיא נסגרת על מנעול ובריח עד להחלטה חדשה של משרד הבריאות). עם זאת, אי אפשר להכריח כל תלמיד להיכנס למצב לימודים קפסולאי. במקביל, הניסיון לבנות מודל של למידה מרחוק לתלמידי ישיבות, לא ממש צלח בטווח הארוך. בחור ישיבה שנמצא בביתו, לעולם לא ירגיש כמו בחור שנמצא בכור ההיתוך התלמודי. טלפון באוזן, גם אם מדובר בשעות ארוכות, לא יכול להיות דומה לישיבה ב'זאל' הומה בקול לימוד, חברותות פיזיות, סדרים מסודרים וכן הלאה. לא קרב זה אל זה.

•

כמה שעות חלפו וקיבלתי שיחת טלפון נוספת מגורם בכיר בעולם הישיבות. הוא תיאר לפניי תופעה כאובה, והדגיש בפתח דבריו שאינו מחפש 'אשמים' ולא מפנה את תלונתו לשום גורם ספציפי, "אבל צריך לדבר על זה". לדבריו, 'זמן אלול' עומד להיפתח עוד מעט, ומעדויות שהצטברו אצלו עולה שיש בחורים חלשים בלימוד שסיימו ישיבות קטנות בהצלחה, אבל לא התקבלו לישיבות גדולות. "מצב הקורונה מגביל יותר מתמיד את הישיבות הגדולות", הסביר ופירט: "זה אומר קושי בקבלת תלמידים בשל מתכונת הקפסולות (שבה יש מכסות ברורות על פי הנהלים), מצב הפנימייה (שם קיים קושי במעקב בשל מתכונת הקפסולות), חוסר יכולת ללוות בחורים חלשים בלימוד (יש ישיבות שבשנים האחרונות הקצו צוות מקצועי המלווה אותם, במתכונת אחד-על-אחד, ובשל מגבלות הנגיף מתכונת מבורכת זו נעצרה)".

לדברי הגורם, "בחורים חלשים בלימוד שסיימו ישיבה קטנה, אבל חזקים ביראת שמיים, מתקשים להתקבל. יש מגבלת מקום בכל שנה בישיבות הגדולות, אבל השנה יותר מתמיד, ומי שלא חזק מכל הבחינות פשוט נפלט לגורלו. כל ישיבה דואגת לשמה הטוב, ובצדק, אולם מה עם אותם תמימים? מי לוקח עליהם אחריות שלא יידרדרו וחלילה תהיה כאן השלכה לדורות?! בניגוד לישיבות הקטנות, שבהן יש ברוך השם פריחה גדולה של גיוון רחב לכל סוגי הבחורים, הישיבות הגדולות נשארו כמעט כפי שהיו לפני עשרות שנים ועל כן אין מרחב תמרון לבחורים שנופלים בין הכיסאות".

הגורם ביקש להביט בתמונה הכוללת. "אסור להשאיר בחורים בחוץ, בוודאי בתקופה הזו, שבה חוסר הוודאות שולט בכל דבר. בחור חלש בלימוד שלא מתקבל לישיבה טובה, עלול להישאר בבית ולהידרדר במהירות. אסור שבידיים שלנו נגרום לכך. יש לנו אחריות לכל נשמה יהודית וכל שכן בבחור ישיבה שעשה כברת דרך, וחלילה יכול ברגע אחד ליפול ולאבד את עולמו!".

לא צריך לצאת בהצהרות פומפוזיות כדי להבין שאנחנו עומדים בפני מצב שלא היה כאן עשרות בשנים: רבע (!) מסך תלמידי הישיבות החרדיות טרם חזרו לישיבות. תוסיפו לזה את הקשיים של בחורים יראי שמיים, אך חלשים בלימוד, שמתקשים להתקבל לישיבות ונזרקים לגורלם – והנה מתכונת כפולה לעתיד סבוך מאוד ללא מעט נערים בשנת הלימודים הבאה.

•

אז מה אתה מציע לעשות? – זו השאלה הזהה שהעליתי לפני היועץ החינוכי והגורם הבכיר מעולם הישיבות. "האמת שאין לנו תשובה, כמו שאין לנו כתובת ספציפית להבעת הכאב שלנו", ענו השניים. היועץ, שהעלה את תופעת הנוער בסיכון, אמר: "כולם מבולבלים וזו מתכונת שיוצרת בעיות רבות. בטלה מביאה לידי חטא. המדרון חלקלק ובחור שנשאר בבית, לאורך תקופה ארוכה, פשוט עלול ליפול לתהום. צריך גורם אחראי שיעבור על רשימות הבחורים שנשארו בבתים ויעשה סדר בנושא. אנחנו עלולים לאבד בחורים רבים בצל הקורונה שלא ברור מתי תסתיים בכלל".

הגורם הבכיר מעולם הישיבות ביקש לחדד את התופעה שהבחין בה: "אין לי תלונה לישיבה ספציפית, כל אחת מהן משקיעה רבות כדי לייצב את הישיבה ולשמור על שמה למען עתידה, ובפרט בתקופה כה מורכבת, אבל מוכרחים שתהיה כאן אחריות קולקטיבית של כלל המערכות החב"דיות, שלא יאפשרו לשום בחור להיזרק לגורלו, בשל המצב. בחור לא יכול להישאר בבית. נקודה. בחור צריך מסגרת ישיבתית, גם אם הוא חלש בלימודים. אין שום סיבה שלא יהפכו עולמות כדי שבחור כזה לא ייזרק חלילה אל מחוץ למסגרת. צריך לזעוק זעקה גדולה בנושא – שלא נגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה. זו האחריות שלנו!".

• הטור פורסם השבוע במגזין 'כפר חב"ד"