בשבוע שעבר כתבתי על דמותו של הרב ישראל הס ז"ל ועל הקשר שהיה לו לחסידות חב"ד ולרבי, שאליהם התקרב בהיותו בחור צעיר והמשיך בדרך זו גם בהמשך ימי חייו, כמו למשל שמירת נוסח התפילה שהיה נוסח האריז"ל וכן חגר אבנט בכל תפילותיו וכו'.

השבוע קיבלתי תגובות רבות מתלמידיו שלמדו בצעירותם בישיבתו בני עקיבא ברעננה והיום הם חסידי חב"ד. הם מספרים על כך שלמרות היותו ראש ישיבת בני עקיבא ידעו כולם כי יש לו קשר הדוק לחסידות חב"ד. כמו כן סיפר לי רבה של קרית מוצקין, הרה"ג הרב דוד מאיר דרוקמן, שבשעתו כאשר היה מוסר שיעור חסידות לנשים בבני ברק, היתה אלמנתו של הרב הס מן המשתתפות הקבועות.

אך ההפתעה הגדולה הגיעה אלי השבוע, בדמות מכתב מהרבי שנשלח אלי בידי הרה"ג הרב טוביה זילברשטרום שמצא מכתב הממוען להאברך ישראל שי' (הס). והנה מתברר, שלא כפי שסברתי שהיו לו מכתבים מועטים בלבד - קיבל מכתבים רבים.

במכתב האמור מתאריך ז' אד"ר תשי"ז הרבי עונה לו על כמה שאלות ששאל במנהגי חסידים ובנוסח התפילה, על שינויים בנוסח התפילה בין שבת לימי החול והחפץ יוכל לעיין במכתב המצו"ב.

בשולי המכתב הרבי כותב שלו נ.ב.

"מובן ופשוט שכל המכתבים הנכתבים אלי קוראם הנני בעצמי, וגם המענה שעליהם בא בהוראתי, אפילו אם חתומים הם מכמה טעמים ע"י המזכירות, וזהו גם בהנוגע למכתבו הקודם שקבל מכבר, אלא שלשלול השאלה שלו בזה, הנה בתור יוצא מן הכלל באתי עה"ח גם כן.

בשאלתו לשינוי התפילין - כיון שמכבר מתפלל בנוסח האריז"ל (חב"ד), נכון שגם התפילין יהיו באופן זה".

ואם הבנתי אל נכון הרי שהאברך ישראל הס קיבל מכתב מהרבי שבו היה חתום גם מזכירו של הרבי וגם הרבי בעצמו הוסיף את חתימתו באותו מכתב. נדיר ביותר וכפי שהרבי בעצמו כותב לו שהוא יוצא מן הכלל.

•

סיפרתי לא מכבר על כך שקבלתי כשי שני מכתבים של הרבי להרב זוין. המכתב השני הוא מכתב שהרבי שיגר אליו בימי הסליחות תשל"ז.

במכתב זה הרבי הוסיף כמה מלים בכתב ידו, ביניהם הוא מתקן במקום הנכתב "הנני להביע את ברכתי לו ולכל אשר לו", במקום תיבת "לו" הרבי מתקן "לכת"ר".

בשורה האחרונה שבה נכתב בברכה. הרבי מוסיף בכת"י "בכבוד ובברכה לאויו"ש טובות".

ומעניין הוא הדבר שהרבי ברוח קדשו ראה לנכון לברך אותו לקראת השנה הבאה בברכת אורך ימים ושנים טובות, ברכה לה היה זקוק ביותר, שכן באותה שנה נפטר הרב זוין ביום כ"א באדר א' תשל"ח.

יתכן ומכתב זה הוא האחרון בסדרת מאות המכתבים שנכתבו אליו על ידי הרבי החל מתחילת הנשיאות במשך 27 שנה, אלא אם כן יוודע שישנו מכתב נוסף אליו בשנת תשל"ח.

•

מפעם לפעם אני מעלעל במכתבי אבי ע"ה שכתב בהיותו אצל הרבי בתשכ"ה אל בני משפחתו, והנה באחד המכתבים מיום כ"ו תמוז תשכ"ה הוא כותב כך:

"ביום א' בערב שעה 12:45 נכנסתי ליחידות ושהיתי שם כ-25 דקות.

כ"ק אד"ש קרא בראשונה את הפתק שהוספתי על הצעטיל שלי ובו ענין אברהם דוד ושאל אותי: "וואס איז מיט דעם פעטער?" [=מה עם הדוד?] ולא עניתי. הרבי שאל שוב: "דו וויסט נישט?" [=אינך יודע?] אמרתי לרבי שאיני יודע מה עמו ברגע זה אבל כידוע לי הוא סובל מסכרת ועוד ומצבו החמיר. הרבי לא הגיב לי כלום.

במכתב נוסף מכ"ט תמוז אבי כותב לאמו: "זה כמה ימים מסתובב אני בלי ראש ולבי נבאני את הצרה, בראותי שכ"ק אד"ש לא הגיב כלל וכלל על הפתק שמסרתי לו והנה הגעני היום מכתבו של לייבל שי' ובו הבשורה הנוראה הזאת על הלקח מאתנו דודנו היקר נ"ע בנש"ק וטהורים וכו'".

אלו הם תורף הדברים שנכתב במכתבים הללו אודות פטירת הדוד רבי אברהם דוד ליכטנשטיין שהיה חתנו של הרב צבי הירש ורעייתו פעשה הדסה היילפרין. והדבר הנפלא הוא שהרבי לא בירך אותו ביחידות לרפואה שלימה כיון שכנראה כבר לא היה בין החיים או ברגעיו האחרונים.

סיפורים דומים כאלה שמעתי עשרות פעמים וכנראה גם אירעו מאות פעמים עם בקשות ברכה מהרבי לרפואה שלימה וכאשר החולה כבר היה במצב נואש או ששבק חיים הרבי לא הגיב במאומה.

זכורני בצעירותי באחד שבנו הקטן חלה לא עלינו ומצבו החמיר. חמיו וחמותו נסעו באותו הזמן אל הרבי והוא ביקש מהם שכאשר יעברו בדולרים לפני הרבי יזכירו את בנו / נכדם לפני הרבי. 

כשהגיעו אל מול פני הקודש ביקש סב הילד יחד עם הסבתא ברכה מהרבי עבור הנכד שלהם, הרבי כמו לא שמע, ושוב הם ביקשו והרבי שוב לא שומע את בקשתם. הרב גרונר שעמד שם סימן להם להמשיך ברומזו להם שאין להם מה לבקש שוב.

מיד לאחר מכן הגיעה אליהם הידיעה שהילד נפטר ל"ע.

סוד ה' ליראיו ובכל ביתי נאמן הוא.

•

בעת כתיבת שורות אלו הגיעה הבשורה המעציבה על פטירתו של האי גברא חסידא הגאון רבי עדין שטיינזלץ - אבן ישראל ומי כמוהו עונה לפתגם חבל על דאבדין ולא משתכחין.

בודאי עוד יסופר על פועלו הבלתי נתפס של האיש בכמות ובאיכות ועוד חזון למועד.

הקשר היחודי שהיה לו עם הרבי הוא מעניין ומרתק. כדאי להבהיר דבר שרבים טועים בו וכותבים שהרבי הורה לו לשנות את שם משפחתו משטיינזלץ לאבן ישראל משום שזלץ = מלח הוא דבר שיש בו מליחות ומן הראוי להפיג את המליחות ולהמתיק את השם.

דבר זה נשתבש מפה לאוזן אך האמת ניתנת להאמר שהרבי הורה לו בעוברו בדולרים שישנה את שמו מאידיש לעברית. כנראה שהיה זה על דרך הצחות שכשם שהוא תרגם את התלמוד ללשון הקודש, כדאי שיתרגם גם את שם משפחתו. הרבי לא הזכיר לו כלל את השם אבן ישראל. יתכן שלרבי היה די גם ב"אבן מלח" וכיו"ב. הערת הרבי היתה רק בלתרגם את השם ללה"ק.

הרב שטיינזלץ החליט על דעת עצמו שאם כבר הוא מתרגם את שם משפחתו עדיף לו שיהיה "אבן ישראל" ללא הצליל המלוח כדי להיות יותר סולידי ופחות אטרקטיבי בניגוד לאופיו שלו בעצמו.

לאחר כמה חודשים, הרבי שאל אותו שוב בחלוקת הדולרים האם החליף את השם. היה זה כאשר ביקש ברכה לבנו שחלה ל"ע והוא השיב לרבי שהוא החליף לאבן ישראל. באופן פלאי החלים הבן מיד לאורך ימים ושנים טובות.