תצביעו לכל חב"דניק, צעיר כזקן, כפר חב"די או תושב פריפריה על איסוזו דימקס, והוא יגיד לכם שמדובר ב"סוכה הניידת" המפורסמת והטובה ביותר בארץ. עשרות אם לא מאות כלי רכב מהדגם הזה מגויסים בכל חג סוכות בידי צעירי חב"ד ושלוחים נמרצים, כשעל תא המטען הפתוח שלהם נבנית סוכה ניידת.

אבל תחת המעטה של רכב עבודה חביב שמוסב לסוכה ניידת, מסתתר רכב שנחשב לכוכב עולה בשוק. נסיעה עם האיסוזו דימקס גילתה שמדובר ברכב עם שלל יתרונות גם בשאר ימות השנה וש-3 יתרונותיו העיקריים  מצטרפים יחד לסמל סטטוס מנצח. רק כדי שתקבלו קצת פרופורציות, די להבין שמחירו עולה על רבע מיליון שקלים ולא בכדי.

הדי-מקס מוכר כאן כבר שנים רבות. שלשת היתרונות העיקריים שאותם הזכרנו מהקל אל הכבד הם:

הראשון, יכולתו, למרות המראה הטנדרי, להוות תחליף למשפחתית רגילה ולהוביל חמשה נוסעים (בגרסת הקבינה הכפולה הרווחת, שהייתה גם מכונית המבחן שלנו).

השני, היכולת שלו להעמיס בתא המטען עד 1,080 קילוגרמים (ובצורה טובה יותר מזו שתוכלו להעמיס בכל מיני וואן) ויכולת הגרירה שלו - הטובה היותר בקטגוריה - שמאפשרת לו לגרור עד 3,500 קילוגרם!

השלישי, וזה מה שיפתיע אתכם יותר מכל – היותו רכב שטח אמתי.

מכירים את התמונות של צבאות באפריקה ושל להבדיל מחבלי חמאס או דאעש נוסעים על טנדרים דומים עם מקלע מותקן בתא המטען שלו? ובכן, הם לא עושים את זה רק כי תא המטען מתאים לעמדת מקלע, אלא בעיקר בגלל יכולות העבירות המצוינות של הרכב הזה. ארגוני טרור שנוסעים בדרכים לא דרכים חייבים רכב שיוכל לסחוב בכל מצב ועל גבי כל מכשול.

הדי-מקס נמצא כבר 15 שנים בראש רשימת מכירות הטנדרים, פחות או יותר בתצורה חיצונית דומה, אבל מידי פעם הוא מקבל שינוי חיצוני כלשהוא ובעיקר שינוי פנימי. אם הדי-מקס של לפני 5 שנים היה מגיע עם אבזור דל הרי שמשנתון 2017 הוא מופיע גם עם שלל איבזורים טכנולוגיים. כמעט מידי שנה נעשים שדרוגים קטנים שמתאימים את הדי-מקס לתקופה הנוכחית. כך, בגרסת המבחן שלנו, שהיא הגירסא הבכירה מתוך 6 שיש לדי-מקס להציע, תמצאו כמובן מסך מולטימדיה המציע מצלמת רוורס, ווייז ושלל פיצ'רים אחרים, מערכת בקרת שיוט, מערכת בקרת אקלים, כניסה לרכב ללא מפתח וללא לחיצה על השלט (קילס), התנעה וכיבוי ללא מפתח ועוד. כדי שלא תרגישו בטנדר כבד ומשמים, באיסוזו הגדילו ראש ויצרו תא נוסעים קליל, צעיר וחביב. ההגה בציפוי העור מגיע עם לחצני שליטה ובקרה על האודיו והרדיו ולחצני קרוז קונטרול, ובמרכז תא הנהג, מתחת למסך המולטימדיה תמצאו מעין גלגל מרשים שקשור בעיקר לתפעול המזגן. המראה שלה מצליח לשבור את הקרח ולעדן את החוויה שבנהיגה ברכב כזה.

הדי-מקס זכה לאחרונה במנוע מוקטן יחסית של 1.9 ליטר שעליו נרחיב מעט בהמשך, אבל לא תרגישו בכך בכל הקשור לנסיעה. מה שכן תרגישו בהקשר זה, הוא החיסכון בדלק.

בנסיעה בכביש, בשל היותו בעל מתלים נוקשים המותאמים לשטח, תקבלו מרכב נוקשה מעט, אבל מי שקונה רכב כזה מתכוון לקבל ממנו בעיקר את הרווחים האחרים, העיקריים, שהוא מביא אתו. בשורה התחתונה הוא מוביל ברחבות חמשה נוסעים, נוסע טוב גם בכביש ואפילו יכול לטפס למהירויות גבוהות כשצריך. מבחינה זו הוא שונה מהטנדרים הוותיקים בשוק שהרגישו יותר כמו טרקטורים מאשר מכונית משפחתית.

הפלוס הגדול, נסיעת השטח. איסוזו דימקס

יחד עם זאת, הפלוס הגדול שלו, ואת זה לא תקבלו כמובן בשום משפחתית רגילה וגם לא בג'יפונים המצועצעים ששוטפים את כבישי ישראל, יהיו בעלי פוזה מרשימה ככל שיהיו, הוא נסיעת השטח. הדי-מקס עם צמיגי הענק שלו, המרכב המוגבה והיכולות המכניות העדיפות כמו נולד בשביל השטח. הייתם צריכים לראות את עיניהם היוצאות מקנאה של יושבי המדבר, הבדואים, לנוכח הדי-מקס המקפץ בקלילות בתוככי השדות והאזורים המחורצים בהם בחרו לגור, הרחק מכל מקום יישוב.

הגרסא הנוכחית עושה זאת טוב אף יותר אחרי שהתחדשה במערכת עזר לזינוק בעלייה ומערכת מניעת התדרדרות בירידה – שני פרמטרים חשובים מאוד בשטח.

אם תרצו לאתגר אותו הרבה יותר תוכלי להעביר את הדי-מקס למצב של 44x ואו אז תגלו עד כמה הוא באמת מלהיב. אגב, כדי למנוע אי אלו בעיות מצד סלעים שיכולים לצוץ בדרך ולנפץ את תחתית הרכב ואת קרבי המנוע, הדי-מקס, כמו רוב רכבי ה-44x, מצויד עם מגן פלדה בתחתיתו.

מנוע הדי-מקס שחווה כאמור התכווצות מבחינת נופחו עדיין מגיע עם 163 כוחות סוס ו-36.7 קג"מ שמושגים כבר ב-2,000 סל"ד. הסל"ד הנמוך שבו מושג הכוח הזה מתורגם ליכולות השטח שלו. כשתשמעו אותו נוהם ומדלג בקלילות בשטח, תבינו למה הוא יכול לעשות זאת.

צריכת הדלק כאן סבירה ועמדה על ליטר דלק לכל 9.2 קילומטר, אבל קחו בחשבון שחלקו הגדול של הדלק לא נשתה בשיוט רגיל על הכביש אלא במאמץ ניכר בשטח.