הרב שמעון פרוינדליך, בייג'ינג, סין

כשלמדתי את 'היום-יום של היום', בכיתי בשקט על חבר ילדותי, שמעון פוטאש.

"...כאשר התחיל הצמח צדק לכתוב בעניני נגלה וחסידות, אמר לו אדמו"ר הזקן: "וקנה לך חבר", וקַנֶה (קו"ף בקמץ, נו"ן בסגול) - ל' קולמוס - לך חבר. פעם אמר אבי אדמו"ר בשם אדמו"ר הזקן וקנה - ל' קולמוס - לך חבר, ופירש אבי אדמו"ר קולמוס הלב, אז יעדער זאך וואס מ'לערענט זאל מען איבערלעבען (=שכל דבר שלומדים, צריך "לחיות" אותו).

בכיתי, מכיוון שהזיכרונות החיים הראשונים שלי משמעון היו כאשר ישבנו יחד (מגיל 7 ואילך) ב'בית ליובאוויטש' בלונדון והאזנו לשיחות וההתוועדויות של הרבי.

אני זוכר שהייתי כל כך מקנא בו כי הוא ישב שם וכתב וכתב, עמוד אחר עמוד, בזמן שלא היה לי סבלנות וכוח רצון לעשות את זה. אתם מבינים ששנינו באנו מבתים שאינם דוברי יידיש, אבל איכשהו הוא הצליח למלא את כל הדפים האלה, כשנשארתי עם דפים ריקים המייתרים את העיפרון בין אצבעותיי. שאלתי אותו פעם איך הוא יודע יידיש, והוא ענה "אני לא". שאלתי עוד "אז מה אתה כותב?" והתגובה שלו אלי הייתה "כל המילים שאני מכיר".

*

זמן קצר מאוד לאחר לידתו, היו לו ניתוחים בשל בעיות בלב. לפיכך הוא לא הצליח להשתתף בפעילות ספורטיבית כלשהי. זה תמיד הדהים אותי איך הוא מעולם לא התלונן על כך וגם מעולם לא ניסה לגרום לנו לשחק משחק לא ספורטיבי. בכל פעם שניסינו לשלב אותו באיזה תפקיד שאינו מצריך מאמץ גופני, הוא תמיד סירב בנימוס, לעולם לא גרם לנו להרגיש רע. לעתים קרובות הוא היה אומר "אני אעמוד כאן ואשמור על התוצאות". פעם שאלתי אותו אם הוא רוצה להיות שופט והוא סירב. כששאלתי אותו מדוע, הוא אמר בחיוך "השופט תמיד לא אוהב את מחצית השחקנים". הוא היה בן 10 כשסיפר לי את זה, 10! הרגישות שלו כלפי אחרים הייתה אגדית אפילו מגיל רך.

*

כשעזבנו את בית הספר לבנים והלכנו למכינה, שמעון ואני התחלנו שיעור של חסידות ביחד (ספר השיחות) בשעה 6:15 בבוקר. היינו מחליפים מקום לימודים - יום אחד בבית שלי, יום אחד בבית שלו. שנינו היינו "ציפורים" של בוקר ולכן לקום 5:30 בבוקר עבורנו זה לא היה עניין גדול. פעם אחת, ישנתי יתר על המידה והוא בסופו של דבר חיכה בחוץ בקור המקפיא כמעט שעה.

הרגשתי נורא וכל הזמן התנצלתי בפניו במשך כל היום. בשלב מסוים הוא פנה אלי ואמר "תפסיק להתנצל, אני רוצה להודות לך על שהמשכת לישון הבוקר. זו הייתה הרגשה נהדרת ללמוד בחוץ בקור, הרגשתי כמו חסיד אמיתי הבוקר". אחרי שראה את המבט התמוה על פני, הוא המשיך: " אתה זוכר כל אותם סיפורים על החסידים ברוסיה וכיצד למדו חסידות עם מסירת נפש בקור העז? ובכן עכשיו אני מרגיש כמו אחד מהם! הוא היה בן 11 כשאמר לי את זה - אני חוזר על ילד צעיר בן 11!

*

ממכינה נסענו למנצ'סטר ואז לניו יורק כדי ללמוד באהלי תורה.

אני זוכר אותו במנצ'סטר עם הרמב"ם הקטן שלו לומד 3 פרקים מדי יום. באותה תקופה למדתי פרק אחד ביום ותמיד התפעלתי מהכוח והיכולת שלו פשוט לעשות הכל נכון.

הוא מעולם לא התרגז, השתלח על מישהו!

הוא תמיד הקשיב, למרות שאולי הייתה לו דעה משלו שהייתה שונה משלך.

הוא מעולם לא אמר למישהו "אתה לא יודע על מה אתה מדבר" או שהוא מבטל ואומר משהו כמו "שטויות".

הוא תמיד היה ראש וראשון לעשות משהו, אבל בלי רעש.

הוא מעולם לא רצה להכיר בכלום. ובוודאי שלא הוציאו מילה אם הוקרה הכרה למישהו אחר כשהוא זה שמגיע לו. למעשה הוא העדיף זאת כך.

כשלמישהו היה דעה על משהו ושאל אותו מה הוא חושב, אם הוא לא היה מסכים הוא היה אומר "אני לא בטוח" או "אולי אתה יכול להסתכל על זה מזווית אחרת". לפעמים היה מחייך ולא מגיב. ובהמשך ניגש בשקט לאדם עם מקור שמראה לו את התשובה הנכונה.

*

ההודעה האחרונה שקיבלתי ממנו הייתה במהלך פרוץ מגיפת קורונה, כשסין הייתה המדינה היחידה שסבלה ממנה. הוא שלח לי את ההודעה הבאה:

"מה שלומך? אני מקווה שאתה בסדר. מי ייתן והשם ישמור עליכם ועל כל הסובבים אתכם. מאחל לך הרבה הצלחה בכל.

יש לנו צ'אט בשיעור מכינה שהיה פעיל בעיקר כששמעון העלה את ימי ההולדת של כולם בליווי הודעה חמה, ברכות לראש חודש, יארצייט וכן הלאה. עכשיו יותר מאחד מאיתנו צריכים למלא את התפקיד הזה. היו לו רגליים קטנות, אבל יהיה קשה מאוד להיכנס לנעליו...

מעולם לא פגשתי מישהו בחיי שדיבר כל כך הרבה בכך שאמר כל כך מעט.

הוא היה עדין, אדם מושלם, בעל נפלא, אבא מדהים, חבר נהדר וחסיד של הרבי שלנו בכל מהותו.

אבדה זו נותנת משמעות חדשה למילים אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ.

אני מדבר בשם כל חבריו כשאני אומר, איבדנו חבר אמיתי, אשר עבור רבים היה קולמוס הלב שמבטא את מה שהרגשנו בלב.

*

עם דמעות ולב שבור אני מאחל לכל משפחתו היקרה:

אריכות ימים ושנים טובות ומשמחות תמיד כל הימים מתוך בריאות איתנה עושר ואושר בשמחה ובטוב לבב למטה מעשרה טפחים, שהקב"ה יוליכנו מהרה קוממיות לארצנו ומלכנו בראשנו בטוב הנראה והנגלה תיכף ומיד ממש.

אני מסכם עם הדברים הבאים:

המילים שמעון ע”ה בן אפרים זלמן בגימטרייה = 1051 וזו אותה גימטרייה בדיוק כמו המילים...

משיח בא בקרוב ממש.