טלפן אלי השבוע יהודי יקר, שאני מאוד אוהב ומכבד. הוא בן שישים ועוד כמה שנים ועומד לפני רכישה של עסק גדול במקום חדש ובשפה זרה. התמודדות לא פשוטה, יוזמה מלאת חזון ואומץ לב.

הוא טלפן כדי שנקבע זמן לשבת יחד 'לברכה' לעסק. כלומר, הוא יהודי מאמין והוא מבין שהעסק וההשקעה הם כלי לברכת ה'. לכן, במקביל לתכנון עסקי מדוקדק ומסודר הוא גם רוצה להכין תכנית לברכה, ועל זה אנו נשב יחד. נדבר על מזוזות בעסק, על קופת צדקה במשרד, על מעשר ועל נכונות עקרונית להעסיק ולתת פרנסה ל'עניי עירך', הכל במידת האפשר. הא, וכמובן לאחרי כל זה, נכתוב בקשה לברכה מהרבי מליובאוויטש ונשלח אותה ל'אוהל' –  נבקש שיקראו ואז גם יקרעו את הבקשה על קברו של הרבי, כפי מנהג ישראל עוד מימי כלב בן יפונה.

בין הדברים הזכיר ידידי את העובדה שהוא כבר מבוגר בשביל להתחיל עסק חדש - "אל תשכח שאני כבר בן שישים וכמה שנים". ספונטנית אמרתי לו שעד מאה ועשרים יש לו עוד חמישים וכמה שנים. אבל אז הוספתי ואמרתי: ראה, באמריקה המועמדים לבחירות לנשיאות והנשיא המכהן כולם בני שבעים וכמה שנים.

כעת, בעמדי בערב שבת פרשת מטות מסעי, ביודעי שהוא קורא את דברי בכל שבוע, באתי לכתוב עוד כמה מילים:

פרשת מסעי מספרת לנו על מסעותיהם של בני ישראל במדבר. ארבעים ושנים מסעות, שהתפרסו על ארבעים שנה. למען האמת לא היו אלה מסעות כי אם חניות. התורה מונה למעשה ארבעים ושנים מקומות בהם חנו בני ישראל בהיותם במדבר, אלא שהתורה לא מכנה אותם חניות כי אם מסעות.

הנה תראו, כל דבר שאנו עוברים בחיים ניתן להגדיר כעצירה וחניה או כחלק מהמסע. וזה משמעותי, כי מה שנגדיר כעצירה וחניה, יעצור אותנו ואת רוחנו מלהמשיך ללכת קדימה ומה שנגדיר כחלק מהמסע, לא רק שלא יעצור אותנו, אלא אף ישמש אותנו לאגירת כוחות להמשיך הלאה במסענו.

התורה באופן ברור בחרה באפשרות השנייה. התורה בפרשת השבוע מגדירה את חניות בני ישראל כמסעות, כי כל חניה לא עצירה הייתה כי אם שלב נוסף במסע אל הארץ המובטחת.

ביא’ ניסן תשל"ב, כשהיה הרבי בן שבעים, התייחס לענין ואמר, ששאלו אותו אם ייצא עכשיו למנוחה מעבודתו בשל גילו. וכרגיל, בבהירות וברגישות, אמר הרבי שאדם צריך לבחון את עצמו לפי הרגשתו ולא לפי מספר שנותיו המופיע בדרכונו. וכלשונו: "לכל לראש, לא צריך להסתכל על ה׳פאספארט׳, אלא על ההרגשה האישית״. ובמילא, אם אדם מרגיש צעיר ובעל יכולת, אל לו להיבהל מהמספר שרשום בתעודת הלידה שלו.

המסע של האדם אסור לו שיפסק כל עוד הוא מסוגל להמשיך.

הבאתי קודם דוגמא ממועמדים לנשיאות ארצות הברית. הנה יש לי דוגמא ומודל מחב"דניקים, שיצאו לשליחות ובעצם התחילו קריירה חדשה בגיל כזה של שישים וכמה שנים.

בתשמ"ט יצאו סבא וסבתא של רעייתי, הרב נתקע וציפא ברכהן ז"ל להיות שלוחים של הרבי בריגה שבלטביה. הם היו אז בגיל פנסיה ובחרו לצאת לשליחות למרות המספר שרשום בתעודת הלידה שלהם.

השבוע התבשרנו שילדיהם, הרב אלי וחסיה ניימרק שיחיו, בתם וחתנם של הברכהנים, הולכים בדרכם ויוצאים גם הם לשליחות בעיר הנובר שבגרמניה, שם ישתלבו בפעילות בית חב"ד. גם אצלם המספר בדרכון אומר 'לכו לנוח', אבל הם בחרו שלא לחנות כי אם להמשיך במסע.