שחר, חייל צעיר מספר: כשהייתי בטירונות בצבא, באחד הימים יצאנו למסע של 80 קילומטרים. קצת אחרי 40 קילומטרים הרגשתי כאבים חזקים ברגל ימין, ואמרתי לעצמי: "אני לא אוכל לסיים את המסע". נורא הצטערתי על זה. המפקד הסתובב אליי תוך כדי ריצה ושאל אותי: "שחר, מה קורה איתך?". אמרתי לו: "המפקד, יש לי כאבים חזקים ברגל, אני לא אוכל לסיים את המסע הזה".

הסתכל אליי המפקד ואמר לי: "שחר, רק אם תוך כדי המסע תעזור לחיילים אחרים, אתה תוכל לסיים את המסע המאתגר הזה". הסתכלתי אחורה וראיתי חיילים שצריכים עזרה, ומיד עזרתי להם. לאחד בעידוד ומוטיבציה, לאחר דחיפה, כל אחד מה שהוא היה צריך. כך עברו עשרה קילומטרים, עד שהצלחתי לסיים את כל המסע, שלא האמנתי שאוכל להשלים.

חברים יקרים, כולנו נמצאים בתקופה הזו במסע מאוד מאתגר, שמכאיב לכל אחד במקום אחר. אם אנחנו רוצים להצליח במסע המיוחד הזה, אנחנו צריכים לבחון איך אנחנו עוזרים לאחרים. אנחנו נמצאים בימי בין המצרים, ימי האבל על חורבן בית המקדש - שנחרב בגלל שנאת חינם. הדרך לתקן את זה - זה על ידי אהבת חינם.

השבת אנחנו נסיים את חומש במדבר, ונקרא את פרשיות מטות-מסעי. בפרשת 'מסעי' מונה התורה את כל המקומות בהם חנו בני ישראל במשך ארבעים שנות הנדודים. הבעל שם טוב מלמד כי ארבעים ושניים המסעות שהיו אצל בני ישראל קיימים גם אצלנו, בחיי כל אדם. כל מסע מביא אותנו לדרגה חדשה בעבודת ה'. המסר החד משם הפרשה "מסעי": על יהודי להיות כל הזמן ב'מסע', בתנועה מתמדת של עליה והתקדמות, אף פעם לא לעמוד במקום. חזק חזק ונתחזק!