עוד לא יבש הדיו מהסיפור הנפלא על שקיבלתי בפרשת פנחס מכתבים מהרבי - והנה הפלא ופלא: גם בשבוע שעבר קיבלתי בהפתעה, שוב בפרשת פנחס, מכתבים חדשים.

כתבתי בשבוע שעבר שעלה בדעתי שהמסר מן הכתוב בפרשת פנחס "הנני נותן לו" -  שהקב"ה מבקש להודיע שהוא משלם שכר לכל מי שמתמסר עבורו. הקב"ה אומר למשה רבנו: "לכן אמור" לעם ישראל שאינו נשאר בעל חוב לכל מי שעושה פעולה עבורו.

סיפרתי שבשנים האחרונות קיבלתי פעמיים בפרשת פנחס מחמי הרב וינפלד מכתבים של הרבי בהפתעה, והנה בעוד המסר מהדהד במוחי אחרי שהעליתי את הדברים על המקלדת, קיבלתי שיחת טלפון מיהודי נכבד היושב בירושלים. שוחחנו על כמה עניינים, ובין היתר עלה נושא מכתביו הרבים של הרבי לרב זוין ז"ל.

תוך כדי השיחה, הוא פונה אליי בהפתעה והודיע לי כי בארכיונו מצויים שני מכתבים מקוריים של הרבי לרב זוין, ואמר לי שהוא מוכן לתתם לי מתנת שי.

הוא לא שם לב עד כמה התרגשתי, מאחר ששמרתי על קור רוחי. אבל בתוך תוכי כולי אש להבה, חשתי כי שוב בפרשת פנחס דהאי שתא תש"פ, הרבי שולח לי תגמול שכר על עבודת הקודש.

תוך ימים ספורים ביקרתי אצלו בירושלים ויצאתי ממשרדו עם שני המכתבים.

אחד מהם הוא מכתב נדיר ביותר מכ"ט סיון תשי"ג ובו ח' סעיפים בנושאים שונים ומגוונים. המכתב, לפי הידוע לי, עדיין לא נדפס ואינו מוכר כלל ויש בו ביטויים מיוחדים ואשתדל להעתיקו באחד מן הפרקים הבאים.

הסיבה שמסר לי את המכתבים נעוצה בכך שבילדותי זכיתי להתפלל במנין "הרב זוין". המנין התקיים בסלון הגדול שלו, שהיה מוקף כל כולו בספרים מהמסד עד הטפחות, וכאשר רצו לפתוח את החלונות בחדר כמעט ולא יכלו כיון שגם אדני החלונות היו מלאים בספרים.

בין היתר היו שם חוברות ועלונים מרתקים שנשלחו אל הרב זוין, ותמיד היה שם חומר תורני וחדשותי מרתק, גם עבורנו הזאטוטים.

לאחר פטירת הרב זוין הוחלט, בעצה אחת עם הרבנית, להמשיך עוד שנה נוספת את התפילות בביתו.

באחד הארונות שבחדר הסלון נערמו במשך שנים עיתוני 'פנים אל פנים' וקטעי עיתונים של 'הצופה' ועוד, שעסקו בכל הנעשה בתחום היהדות ברחבי ארץ ישראל - שהרב זוין היה מעורה בהם. 

אותו יהודי נכבד, היה אחד מהמתפללים. הוא, בחושיו המחודדים, 'הריח' שבאותו ארון ישנם כנראה גם מכתבי קודש של הרבי, שכן הרב זוין היה מקבל כל כמה ימים מכתב מהרבי ולא תמיד הם נאספו אל המגירה המיועדת לאיסוף המכתבים. לפעמים הם היו 'מתגלגלים' על השולחן ובין מדפי הספרים.

הוא לחש באוזני ש'אביט' לעבר אותו ארון עם העיתונים, וכך עברתי טיפין טיפין על מאות רבות של עיתונים - ואכן הוא צדק. מצאתי שם מספר לא מבוטל של מכתבים מהרבי אל הרב זוין, שאילו לא הוצאתי אותם משם, בוודאי היו מועברים היישר לגניזה והיו אובדים מבלי שאיש יעלה על דעתו שמדובר באוצרות מסולאים בפז.

המכתבים הועברו לאותו חסיד, ועתה הוא זכר לי חסד נעורים וגמל עמי בנתינת שני מכתבים אלה, באומרו כי הוא חש צורך לגמול עמי על הזכות שהוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והבאתי לו את המכתבים, שהיו נעלמים בתהום הנשיה לולא ערנותו הגבוהה וחושיו החסידיים - ובזכותו הם ניצלו מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר.

•

בהקדמת ספר 'נועם אלימלך' אותו הדפיס בן המחבר ר' אלעזר - הוא כותב כך:

"נא מאוד אהובי' אחי' וריעי' בקשתי מאתכם, שבאם תמצאו איזה דבר שיהיה נראה כטעות או יתור לשון או כדברים פשוטים, בקשתי מאד לעיין בדבר היטב בענין ההוא, ואחר העיון האמיתי אם באמת ימצא איזה טעות, ידעו נכון שהכותב טעה, כמאמר הרמב"ם ז"ל שילוד אשה לא ימלט משגיאה ודלמא אשתלי".

לפני כמה עשרות שנים הדפיס אחד מצאצאי ה'נועם אלימלך' את הספר במהדורה חדשה. כאשר ההדיר את הספר, חיפש לדעת היכן נמצא מאמרו של הרמב"ם המצוטט בהקדמה ש"ילוד אשה לא ימלט משגיאה".

הוא חיפש בכל מקום אפשרי, בפרט בספר ה'יד החזקה' וב'מורה נבוכים', והעלה חרס בידו. הוא לא התייאש והלך לרבים מגדולי ישראל הבקיאים, ושאל אותם אם הם יודעים לאיזה רמב"ם כיוון בן המחבר - ולא קיבל מהם תשובה. בין היתר הוא פנה להרב קנייבסקי המפורסם בידיעתו הרחבה בתורת הרמב"ם, וגם הוא השיב את פניו ריקם באומרו, שאינו זוכר ביטוי כזה בספרי הרמב"ם.

כך עבר בין רבנים נכבדים וראשי ישיבות, אך לא מצא מזור לנפשו ולחיפושיו וכמעט שהתייאש והרים את ידיו.

באחד הימים פגש ידיד שנסע לארה"ב שסיפר לו כי הוא מתכונן לסור אל הרבי מליובאוויטש, כדי לקבל ממנו ברכה. הלה התחנן בפניו שישאל את הרבי היכן הם דבריו של הרמב"ם.

הידיד, שראה עד כמה הדבר חשוב ונחוץ לו, רשם במוחו את בקשת חברו לבל ישכחנה וגמר אומר בליבו שבהגיעו אל מול פני הרבי - ישאל את השאלה.

ואכן, כאשר הגיע הידיד אל הרבי, כנראה באחת מחלוקות הדולרים, שאל היכן מקורו של דבר הקדמת בן מחבר הספר 'נועם אלימלך', שאומר שהרמב"ם כותב ש"ילוד אשה לא ימלט משגיאה"?

הרבי ענה ללא שהיה כלל שדברי הרמב"ם הללו נמצאו בפירוש המשניות, בהקדמה למסכת הוריות - נדפס בספרי המשניות של הוצאת 'שי למורא'.

וכך כותב הרמב"ם שם, בשתי שורות:

"כאשר השלים מוסר הדיינים, החל לבאר שגיאותם, כי כל מי שיש בו טבע בשר ודם אי אפשר שלא יטעה ויחטא. ולפיכך סידר הוריות אחר אבות. הר"מ".

תשובתו של הרבי הפעימה והדהימה את כל שומעיה והיא מלמדת על בקיאותו הבלתי נתפסת של הרבי בכל אתר ואתר והכל כמאן דמונח בקופסא.

•

לא פעם אחת שאלו את הרבי שאלות בכל מקצועות התורה ומעולם הרבי לא עצר להתבונן בשאלה, אלא מיד היה עונה ללא שיהוי כלל וכהרף עין. עובדה זו היא נדירה וכמעט שאינה מצויה אפילו אצל גדולי ישראל.

ישנו תיעוד וידאו בו רואים אדם שפנה אל הרבי וביקש לשאול שאלה ששאל רבים באחד מספרי נ"ך ולא קיבל עליה מענה. כשהחל להרצות את שאלתו, עוד בטרם השלים לשאול - הרבי כבר קלט את שאלתו והחל לענות לו מיד. 

•

בדבר שבן מחבר ה'נועם אלימלך' כתב שאם באמת ימצא איזה טעות, ידעו נכון שהכותב טעה כמאמר הרמב"ם ז"ל וכו'.

העירני חתני הרה"ח ר' חיים זקלס, כי בהסכמת בני המחבר לספר תניא קדישא לרבינו הזקן הם כותבים: "ואם המצא תמצא איזה טעות שגיאות מי יבין, ימצא הטעות דמוכח מטעות סופר והכוונה תהיה ברורה".

היינו שבני המחבר בטוחים כי לא יפול דבר מכל אשר אמר וכתב רבינו הזקן, ואם ימצאו איזה טעות בספר, אין ספק שהוא בגין טעות סופר והעתקות שגויות וח"ו לייחס טעות לאדמו"ר הזקן או שנעלם ממנו דבר ח"ו.