את הסיפור הבא שמעתי מר' שלום העכט ז"ל, כאשר הסכים לפני זמן מה לומר כמה מילים לכבוד היארצייט העשרים של אחיו הרב יעקב יהודה ז"ל.

הוא, ר' שלום ז"ל, נכנס ל-770 יום או יומיים לפני פסח תש"י ופגש את אחיו (יענקל) מסתובב סהרורי. שאלו ר' שלום, מה קרה? וענה לו אחיו שהרמ"ש קרא לו ואמר לו 'תדע שאני צריך קערה השנה לליל הסדר, ולכן אבקשך להשיג לי קערה של כסף'. הרמ"ש הוסיף וביקש שישמור על זה בסוד ולא יספר לאף אחד. הרמ"ש גם ביקש שישיג בעבורו גביע במידה מיוחדת.

שאל ר' שלום את אחיו: 'האם השגת?' ענה ר' יענקל, שהקערה השיג אבל הגביע לא הצליח להשיג ולכן הוא סהרורי.

אמר לו ר' שלום, "תן לי לנסות, אני חושב שאני יודע לאן ללכת באיסט סייד למצוא דבר כזה". הוא אכן נסע למנהטן ונכנס לכמה חנויות אך לא הצליח למצוא וכמעט התייאש. עד שעבר לצד חנות שמוכרת פריטים עתיקים וראה גביע בחלון שהחליט שזהו זה מה שמחפש, ונכנס וקנה.

והוסיף וסיפר ר' שלום: חזרתי ל-770 ונקשתי על דלת כ"ק. הוא פתת ושאל, מה אני רוצה. עניתי שהשגתי גביע כעזרה לאחי והנה זה. הרבי אמר, "גוט, לאמיר א קוק טאן" [-טוב, תן לי להביט בו], ולקחו ממני ואמר: "ווארט א מינוט" [המתן דקה], וחזר ואמר: "יע דאס איז וואס איך דארף" [- כן זה מה שאני צריך], והלכתי. אבל בליבי גמרתי שאני חייב לבוא מחר לסדר לראות האם באמת הרבי משתמש בגביע שאני קניתי, ואכן באתי לסדר וראיתי שהרבי משתמש בזה הגביע ומאוד שמחתי.

לאחר החג קרא לי הרבי ואמר, שהוא חייב לשלם בעבור הגביע ושאל כמה זה עלה עניתי שזה בסדר, אולם הרבי אמר לי 'שונא מתנות יחיה ואינני לוקח מתנות מאף אחד חוץ מספרים, ולכן באם תאמר לי כמה שעלה אתן לך ובאם לא אזי אחליט לבד כמה לתת'. לא הייתה לי ברירה ואמרתי כמה זה עלה ושילם לי.

אבל נכנס בליבי, שמתנות של ספרים הרבי רוצה ולכן כשנכנסתי למסחר הספרים עשיתי לעצמי נוהג שכל שנה בפורים הייתי מלקט את כל הספרים שיצאו לאור משך השנה והייתי מביא קופסאות כמשלוח מנות לרבי בפורים, והרבי היה מסתכל בכל אחד מהספרים והיה מארגן אותם בערימות וככה הייתי הרבה זמן עם הרבי בכל פורים, כשהילדים גדלו קצת הבאתים איתי כשהיו מחופשים.

שנה אחת בתי הייתה לבושה כמו אסתר המלכה וכשנכנסנו התיישבה על כסא בחדר הרבי ומיד אמרתי לה שבחדר הרבי לא יושבים. הרבי אמר: הרי היא אסתר המלכה וחייבת לשבת על כסא מלכות.

בשנה שלאחר מלחמת ששת הימים הבאתי את ילדי, ובני היה לבוש כמו משה דיין שהיה אז 'גיבור ישראל'. הרבי מיד אמר שיוריד את המכסה מעל העין כי זה לא דבר טוב, אח"כ בהמשך היום מישהו זרק משהו לעין וב"ה לא נפגע ולדעתי לזה התכוון הרבי.