הרב אלחנן יעקובוביץ איננו.

באחת הפעמים שראיתי את הרב מתנהל לאטו בשעת לילה מאוחרת, הצעתי לו טרמפ. בשבילי זה 2 דקות, בשבילו זו שעת הליכה.

"אני הולך פה קרוב", אמר לי ביציאה מבית הכנסת, תוך שהוא מנסה לכווץ את עיניו בניסיון לזהות אותי. מאחר ולא היה סיכוי לזיהוי כי אני לא מאנ"ש, אמרתי יפה שלום ונסעתי מהמקום.

עברו כמה חודשים. הרב פגש אותי בבית הכנסת. הנהנתי בנימוס, אך הוא עצר אותי ושאל אותי באיטיות: "הצעת לי טרמפ, נכון?" בהתחלה עניתי שלא נראה לי, אבל אחרי מספר שניות עלתה בי הסיטואציה במעומם והוספתי בחיוך שיכול להיות.

"אני לא בטוח שאמרתי לך תודה באותו זמן", אמר לי ר' אלחנן.

ואני נצרתי את ההרגשה של אותו רגע, הרגשה של שיח עם מלאך אלוקים.

מי שמכיר אותי יודע שקשה להרשים אותי בצדקות, אבל הרב אלחנן היה צדיק אמיתי וידעתי שאצטער שלא הכרתי אותו יותר.

יהיו הדברים לעילוי נשמתו.