הרזומה של רונן פלד חדד מרשים. מאחוריו שלושים שנה של ניצוח על הפקות ענק, בהיקפים מקומיים ובין-לאומיים. הוא ביים ויצר שורה של מופעים מוזיקליים, מופעי מולטימדיה, מיצגי וידאו ארט, שידורים חיים לתקשורת הכללית ומופעים בימתיים בעבור ארגונים, חברות וערוצי תקשורת הגדולים ביותר בישראל. בקרב אנ"ש הוא מוכר בעיקר מכינוס השלוחים העולמי, שאת ה'באנקעט' החותם שלו הוא מביים ביד רמה בעשור האחרון, ומשלל דינרים ואירועים מרכזיים, כגון כנס נשי ובנות חב"ד, מופעים חסידיים בירושלים ובתל אביב, דינרים ל-JEM בניו יורק ולבית חב"ד בבנגקוק, ליל הסדר הגדול בתבל בקוסמוי, אירועי 'יד לאחים' ועוד.

אבל רק לפני מעט יותר משבועיים, במשדר העולמי שהתקיים בליל יום ההילולא ג' תמוז ושאיחד את כלל אנ"ש ברחבי תבל, הוא חש שהגיע לרגע שיא נוסף בקריירה שלו. רגע שהוא "מעבר לקריירה", כלשונו, ושמבטא את פנימיות אורח החיים החסידי שבחר לחיות.

•

"כשהתחילה הקורונה, אמרתי לעצמי די", הוא נזכר. "הייתי משוכנע שזהו זה, שכל מה שהכרנו נגמר, הפקות אירועים כבר לא יהיו בזמן הקרוב כמו שאנחנו מכירים, הגיע הזמן להתחיל לעסוק בדברים אחרים והכל בהשגחה פרטית. אבל אז לפתע הגיעה שיחת הטלפון מ'ועד אור וחום ההתקשרות' בהצעה להפיק את השידור החי לכבוד ג' תמוז, ובבת אחת כל הקלפים נטרפו. המשדר הזה הצליח מבחינתי להביא את כל מי שאני ואת כל מה שהשגתי וצברתי בחלוף השנים לשיא העוצמה. שילוב של אמונה, רגש פנימי ולימוד מעמיק, יצירתיות ומקצועיות.

"מבחינתי זו פריצת דרך אמיתית ורגע משמעותי מאוד בחיים שלי. הכל התחבר והרגשתי בצורה עזה את משמעות השליחות הפרטית שלי בעולם. בזכות התוצאה הבנתי והרגשתי שזו הברכה של הרבי, להיות בייעוד שלי במלוא הכוח".

•

הרעיון לאחד את כלל אנ"ש ברחבי העולם בהתוועדות ענקית ומעוררת, מתברר, עמד על הפרק כל הזמן מאז פרץ הנגיף. הצעות ותאריכים עלו וירדו, תוכניות ותרשימים צצו ונגנזו. כשהתקרב ג' תמוז והבינו ב'ועד אור וחום' שהגיע הזמן להוציא את היוזמה אל הפועל, הם ניהלו שיחות עם ראשי הקהילות, השלוחים והמשפיעים שעימם הם עומדים בקשר שוטף, ורבה של רוסיה השליח הרב בערל לאזאר הציע שיפנו אל רונן.

"כבר בשיחת הטלפון הראשונה שלי עם המארגנים, הם אמרו שהמטרה היא שידור חי של שעה מהאוהל אל כל רחבי העולם, שיביא את החסידים הכי קרוב שאפשר אל הרבי. הם הוסיפו שהם פותחים חדרי זום, אלא שחסר להם עוד מרכיב שיהפוך את זה למיוחד ואחר", מספר רונן. "מיד זרקתי את 'הרעיון הפשוט', שאם החסידים לא יכולים להגיע לרבי באופן פיזי, בואו נשתמש בטכנולוגיה כדי 'להביא' אותם ושירגישו שהם ביחד, באופן של 'לראות ולהיראות'.

"שידורים חיים הרי אנחנו עושים הרבה שנים, וכאן הצעתי להרחיב זאת לאופן דו-כיווני, כך שהצופים בשידור יראו את עצמם, בזמן אמת, כחלק מהשידור. איך? כל אזור ברחבי העולם יפתח חדר בזום ואנחנו נקרין את החדרים על גבי מסכי לד שיוצבו באחד מה'טענטים' סמוך לאוהל. ואם לדוגמה יתנגן ניגון, יוכלו הצופים לראות את עצמם, בזמן אמת, שרים עם הזמר. דבר כזה עוד לא היה.

חדרי הזום שהוצבו באוהל על גבי המסכים

"צריך להבין שבתקופה הזו עד כה החוויה שלנו בחדרי הזום היא חוויה פסיבית. אנשים כמהים למפגש אנושי, לחום, לשהייה יחד. ובקיצור, להתוועד. בכמה שיחות זום שהשתתפתי בהן לא הרגשתי באמת קשר חם ואנושי. מישהו שבעיקר מדבר וכולם מאזינים לו, עד כמה שזה פתרון טוב, זה פתרון חלקי. בשביל להתוועד ולחוש שנמצאים כולם יחד זקוקים ליותר מזה. צריכים לנסות ליצור אינטראקציה מרבית עד כמה שניתן, חוויה אינטראקטיבית.

"מי שמכיר את החסידים של הרבי יודע שברגע שיש להם אתגר, וברגע שזה משהו חדש, הם ישר מוכנים להתמודד עם העניין באופן הרציני ביותר, ומיד 'שוחים בעמוקים'. הוועד אכן קיבל את הרעיון בהתלהבות ויצאנו לדרך".

•

ספק אם רונן עצמו ידע באותם רגעים לאיזה אתגר טכנולוגי מורכב הוא מכניס את עצמו. "הרבה מהקולגות שלי ששמעו שאני עובד על פרויקט כזה", הוא נזכר, "התקשרו אלי ואמרו שאני לא נורמלי. הם לא הבינו כיצד אצליח לבצע רעיון כזה. הרי זה אירוע שיש בו עשרות אלפי מצלמות דולקות במקביל ושצריכים לשלוט במהלכו על ארבעים מדינות. אבל יש אצלנו משפט כזה בעולם ההפקות, שאין דבר כזה אין דבר כזה...

"יחד עם המפיקה הראשית של המשרד, נירית פלד, שהיא גם אשתי, וקרן סמברג המפיקה בפועל, חקרנו את הנושא וגייסנו לשורותינו את אייל אור שיהיה ארכיטקט הסייבר שלנו, והקמנו סוג של 'סטארט אפ'. המטרה הייתה ברורה: להגיע בתוך שלושה שבועות לפתרון הטכנולוגי הטוב ביותר בנושא ולגייס את אנשי המקצוע הטובים ביותר.

פלד חולש על הפקת הענק במשדר ליל יום ההילולא

"הכנו מערך שידור, מערך תמיכה לכל ראשי הקהילות, יצרנו סרטוני הדרכה כדי לעשות את זה נכון, הקמנו תשתית של מחשבים ב'ענן', כך שמעל כל מחשב שפתח חדר זום היה מחשב וירטואלי מקביל על ענן, וכך יכולנו לשדר לכל חדר את השידור החי, הקמנו צוות הפקה בניו יורק ששלחתי אליו מפיקים, ובבית שלי, באבן יהודה, בנינו קונטרול שלם שפיקד במקביל על עשרות חדרי הזום ועל הלוקיישן המרכזי באוהל. אופרציה טכנית שלא נעשתה כמותה עד היום. כאן המקום גם להזכיר את האיש שעל האוהל, השליח ר' אבא רעפסון, שנרתם לסייע למשדר ככל שהיה צריך ובהבנה עמוקה את צורכי השעה.

"לצד העבודה על ההפקה הטכנית והטכנולוגית, הפקנו את הנשמה של האירוע, שזה התוכן האומנותי. אילת כהן הפיקה בפועל את הסרטים. את השפה הגרפית העיצובית עיצבו מעצבים מתל אביב ומקראון הייטס. יצרנו את הליין-אפ של השידור וההפקה המוזיקלית, בניתי את הקונספט התוכני שהוא שיקוף לקונספט האינטרנטי, שהכל צריך להיות קצר וקולע, מתוך הבנה שאין לאנשים, באופן כללי, סבלנות לשבת מול המסך ולשמוע דרשות ארוכות, שכל רעיון צריך לעבור במקסימום של שלוש דקות. בכל יום ישבנו יחד אנשי הוועד וצוות ההפקה בישיבות ארוכות אבל טובות אל תוך הלילה, כדי שכל פרט יקבל את ההתייחסות הנכונה והמדויקת.

"השידור היה דו-לשוני, באנגלית ובעברית, כך שכל השידור החי לווה בתרגום. כל המשתתפים בשידור, בסרטים ובהנחיה היו ביטוי למגוון הרחב של החסידים. היה חשוב לנו שכל אחד ימצא את עצמו שם. לדבר לכל אחד בשפתו, ולהיות ממוקדים במסר שלנו, להתקשרות עם הרבי, ושעצם ההתקשרות יוצרת אחדות: 'ברכנו אבינו – א ספעשעל התקשרות'.

"היום, כשאני חושב על המצב הזה, שמהבית הפרטי שלי הצלחתי לשדר את ההתוועדות לכל החסידים בעולם – זה פשוט מרגש אותי. כשסגרו את 770 והפעילויות בבתי חב"ד כמעט נעצרו, שאלתי את עצמי מה יקרה כעת, מה יהיה על הלהט החסידי ועל העוצמה הגדולה שמתפרצת כאשר חסידים נפגשים. כשהשמועות השחורות על עוד ועוד חסידים שנפטרו החלו לזרום, חשתי טלטול נוראי. באמת לא הבנתי מה קורה. ככל שג' תמוז הלך והתקרב והבנתי שחסידים לא יוכלו לנסוע אל הרבי, הזדעזעתי. רק כאשר נכנסתי לתוך העניין של הפקת ההתוועדות, הבנתי איזה כוח יש לאירוע כזה ועד כמה הוא חשוב ומשמעותי בעת הזו.

"מתוך ידיעה אני אומר – ויש לי התכתבויות על כך עם אנשי הנהלת חברת 'זום' העולמית – שאירוע בהיקף הזה ובצורה הזו עוד לא התרחש מעולם. זה היה אירוע חסר תקדים ממש. וייאמר לזכותם של המארגנים, ר' כתריאל שם טוב, ר' מענדל שם טוב, ר' עובדיה גולדמן ור' לוי סלונים, נציגי 'ועד אור וחום ההתקשרות' שעל ידי 'איגוד השלוחים', שכאשר נקבתי בסכום שלהערכתי יעלה הפרויקט הזה הם מיד נרתמו, למרות שלא היה להם את התקציב. במסירות נפש הם לקחו על כך אחריות ונתנו לנו את האפשרות לפעול.

"המטרה של ארגון 'אור וחום ההתקשרות' בכל ימות השנה ובטח בתקופה הזו הוא לסייע בקשר שבין החסידים עם הרבי. וכשהם הבינו שזוהי הדרך כעת, הם הלכו עליה בכל העוצמה, ואף יצרו פלטפורמת התרמה לאירוע, פשוט עשו קמפיין לגיוס המונים".

ר' לוי סלונים, ממארגני המשדר הענק, מספר מצידו כי "רונן היה האיש הנכון במקום ובזמן הנכון. מצד אחד הוא איש מקצוע, שהביא את כל הידע הטכנולוגי ואת הניסיון העשיר שלו בהפקות ענק, ומאידך גיסא הוא חסיד של הרבי בכל איבריו שהיה איתנו 'באותו ראש'. לא נדרשנו להסביר לו כל דבר כיצד אנו רוצים שיתקיים, אלא מראש הוא הבין וידע את הכל".

•

במהלך השבועות שקדמו למשדר נדרש הצוות של רונן להתמודד עם שורה של אתגרים שאיימו לשבש את כל הרעיון. "לדוגמה בשלב מסוים הבנו שייווצר דיליי של כמה דקות עד שיראו את הצופים על המסכים והוצרכנו לגבש פתרון יצירתי כדי להתגבר על זה. בסוף הצלחנו להגיע להשהיה של שנייה אחת בלבד מרגע שיוצא הקול באולפן ועד שהוא נראה בבית, כך שכאשר נתתי הנחיה בקונטרול, בתוך שנייה בדיוק היא בוצעה בכל המקומות.

"במקביל הקמנו מחלקת תמיכה ייעודית זמינה בעבור רבבות הצופים, כך שכל אחד שהסתבך במהלך השידור יכול היה ליצור קשר ולקבל מענה. כמו כן עבדנו לנטר פריצות כדי להתגבר על תקלות במהלך השידור. ככל שהתקדמנו בתהליך, הבנתי שהכנסתי את כולם לדבר מטורף. אנשי מקצוע אמרו לי שאני עושה טעות ושלא אצליח. במשך שבועיים הייתי עם כאבים ממש מרוב לחץ. שעה ורבע לפני שהתחיל השידור עזבתי את הקונטרול ועליתי לחדר שלי. לרגע התנתקתי מכל העולם, כפשוטו, וביקשתי מהרבי במחשבתי ברכה שהשידור יצליח".

שער הכתבה השבוע ב'כפר חב"ד'

את הסוף כבר ראו כולם בעצמם. למעלה ממאה אלף חסידים, אנשים נשים וטף מעשרות מדינות ואזורי זמן שונים ברחבי הגלובוס, השתתפו בליל ג' תמוז בהתוועדות מאחדת ומעוררת, שמעולם בעבר לא התקיימה כדוגמתה. ההצלחה הייתה מרשימה ומסחררת והתגובות החיוביות, שעדיין אגב ממשיכות לזרום ללא הרף, העידו כאלף עדים כמה השפיעה עמוק בלבבות ונגעה בנפשות.

"ברור לי כשמש שהשידור הצליח אך ורק בכוחו של הרבי", אומר רונן. "בכל השנים הקו של הרבי היה לרתום את המודרניזציה לענייני קדושה. חב"ד תמיד ניצבה בחזית הטכנולוגיה, וגם כעת הקדימה את כל העולם בכמה צעדים. כשהשידור התחיל והמנחה הזכיר את אירועי ה'חנוכה לייב' שהיו אצל הרבי – וניסינו באמת ככל שניתן לדמות את המשדר לחנוכה לייב, מבחינת הכתוביות לצד המדינות והזכרת חמש המדינות שהיו בחנוכה לייב – הרגשתי שכל מסלול החיים שעברתי נועד בשביל הרגע הזה של הבאת ורתימת חזית הטכנולוגיה לענייני קדושה. ודווקא בימים הכל כך חשוכים הללו, תרתי משמע.

"מבחינתי זה היה העניין, ולכן קראנו גם לשידור הזה 'ספעשעל התקשרות' – כי זוהי התקשרות אל הרבי שלמעלה מזמן ומקום. מהרבה אנשים שמעתי שהרגישו כאילו הם נמצאים ממש אצל הרבי ושזה חיזק אותם מאוד. ובעידן הקורונה כאשר לא ניתן להגיע באופן פיזי זה מקבל משנה תוקף.

"אני יכול להוסיף ולהגיד שכאשר נציג המשתתפים, השליח הרב ישראל דערען מקונטיקט, נכנס אל האוהל וקרא את הפ"נ בשם משתתפי המשדר, כולם אצלנו בקונטרול בכו. את העוצמה והמתח שבאוויר יכלו לחתוך בסכין באותם רגעים. היינו 15 איש בחדר אבל הרגשנו כאילו אנו מלווים את העולם כולו ומביאים את כל החסידים יחד הכי קרוב שאפשר אל הרבי. זה מדהים, ומבחינתי גם רגע היסטורי".

•

רונן פלד חדד נולד בחדרה, בשנת תשכ"ז, שלושה חודשים לפני מלחמת ששת הימים, בבית יהודי חם ומסורתי. כבר מגיל צעיר נשאב לבימה ולתיאטרון, הופיע בהצגות בבתי הספר והשתתף בחוגי ריקוד ומשחק שהתקיימו באזור מגוריו. כשהיה בן 18 התגייס לצה"ל ושובץ בלהקה צבאית, תחילה בלהקת פיקוד מרכז ולאחר מכן בלהקת חיל האוויר. בתום שירותו הצבאי התחיל ללמוד תיאטרון, משחק ובימוי באוניברסיטת תל אביב.

כשהיה בן 26, לאחר קבלת התואר הראשון במשחק ובעיצומם של הלימודים לקראת תואר שני בבימוי, כבר התחיל לביים ועצר את לימודיו. בתוך זמן קצר נשא את רעייתו נירית, גם היא ילידת חדרה, ועימה הקים את חברת ההפקות שלו. "עברנו להתגורר בתל אביב והתחלנו לעבוד באינטנסיביות סביב השעון. אלו היו שנות התשעים, העולם חווה פריצה טכנולוגית אדירה, ונסעתי לצרפת ללמוד את כל נושא הקרנות המולטימדיה הענקיות", הוא נזכר.

פלד בעבודתו. צילום: ידידיה מאיר

בתוך זמן קצר הפך רונן פלד חדד לאחד הבמאים הצעירים המצליחים בישראל וביצע את העבודות הגדולות ביותר בשוק.

ואולם בכל התקופה הזו ליוותה אותו מועקה קשה. שש שנים קודם לכן, בהיותו בצבא, נפטר אביו ר' עמוס חדד ז"ל מהתקף לב. הפטירה ריסקה אותו לחלוטין. "השנה שלאחר הפטירה הייתה השנה הקשה ביותר בחיים שלי", הוא משחזר השבוע. "הרגשתי שמשהו ענק הלך לי לאיבוד, כמו חור גדול שנפער בתוכי. התחלתי לחפש את דרכי מחדש, תרתי בעצם אחר קרש אחיזה, דמות אב שתלווה אותי. האושר שהיה לי כילד וכנער נעצר ונכנסתי לסוג של עצבות וחוסר הבנה מה קורה איתי בעולם. שנים אגב התחושה הזו ליוותה אותי ודכדכה אותי מבפנים. רק מאוחר יותר, כשכבר התחברתי לרבי ולתורת החסידות, היא נעלמה. לגמרי. החסידות ממש ריפאה את הפצע".

נקודת המפנה התרחשה בשלהי תשס"א, לאחר שסיים להפיק את טקס פתיחת המכבייה ה-16, אירוע ישראלי המוני ומתוקשר, שעליו עמל במשך כשנתיים. "הייתי בן 34, אב לתאומות קטנות. מבחינת הקריירה הגעתי לשיא, הרגשתי שאני צריך להיות מאושר, אבל משום מה זה לא קרה. להיפך. חשתי שחסר בתוכי משהו אמיתי וערכי, שאני כל הזמן יוצר אבל לעולם לא נוגע בשורש. הבנתי שיש כאן בעיה ושעליי לדייק משהו בחיי, אלא שלא ידעתי מהו.

"ואז התחיל התהליך. לנירית רעייתי הודעתי שאני מוכן לוותר על הכל, לא להיות במאי, ובלבד שאמצא את שאהבה נפשי. התחלתי ללכת למטפלים, לקורסים, לכל מיני סדנאות. אגב, גיליתי במהלך הזמן שככל שהדבר אמיתי יותר, כך הוא עולה פחות... באחד הימים השתתפתי במין פסטיבל רוחני כזה על שפת הים שדיבר בו איזה רב, בעל מבטא אמריקני כבד, לא חסיד חב"ד, והקשבתי לו. הרגשתי לרגע שיש כאן תשובות לתהיות שלי, וזה אחרי שכבר ניסיתי את כל האופציות האחרות. נכנסתי לקהילה שלו והתחלתי להיחשף יותר ויותר ליהדות. במקביל התחברתי לרבנים נוספים והתחלתי עקב בצד אגודל למצוא משמעות, סקרנות ושמחה.

"באחד הבקרים חזרתי לבית אחר עבודה מסוימת, השעה הייתה חמש לפנות בוקר, ונתקלתי בשליח חב"ד המקומי ר' מנחם נוימן. התברר שהמקווה של היישוב נמצא מול הבית שלי ואפילו לא ידעתי על כך. ההיכרות שלי עם הרב נוימן החלה זמן קצר קודם לכן, לאחר שבהשגחה פרטית רכבו נכנס ברכבי וגרם לו נזק... כעת כשפגשתי אותו הזכרתי לו את התאונה, אבל גם התחלתי להתעניין במעשיו ולשוחח. הרב נוימן הזמין אותי להגיע לבית חב"ד ולהצטרף לשיעורים ולהתוועדויות הקהילתיות.

"מאז התחלתי לפקוד את בית חב"ד ותהליך ההתקרבות שלי הואץ. בתוך זמן קצר התחלתי לשמור שבת. זו לא הייתה החלטה יזומה או מתוכננת, פשוט נכנסתי לרכב ביום שישי אחד לקראת ערב כדי לנסוע כנהוג לסעודת שישי עם המשפחה בבית אמי, ותוך כדי כניסה אל הרכב אני מוצא את עצמי אומר לאשתי שאני לא מסוגל לחלל שבת ולנהוג. כך באופן ספונטני. במקביל התחלתי גם להניח תפילין ולשמור כשרות בצורה רצינית. הרגשתי שהאושר המיוחל שחיכיתי לו הגיע.

תאונה בהשגחה פרטית. עם השליח האבן יהודה הרב נוימן

"לבני הבית בתחילה היה קשה מאוד לקבל את זה. התהליך היה מורכב מאוד, ולמעשה עודנו לא פשוט. אשתי הייתה בטוחה שבעלה השתגע. מי שלא חווה את זה, לא יכול להבין. תחשוב שאתה חי עם בן אדם ושבוקר אחד הוא אומר לך 'מחשבים מסלול מחדש'... אבל המסלול שנכנסתי אליו דיבר לנשמה שלי, נמשכתי לזה ולמזלי הקשר החזק בינינו וההערכה העצומה גברו על כל הקשיים. ברוך ה' זכיתי במשפחה טובה ומחבקת שיודעת לכבד אותי ואת הדרך שקיבלתי על עצמי, וגם אני מכבד כל אחד מהם כך שזה קל יותר".

בקהילה של הרב נוימן נמשך רונן בעיקר לניגונים. "הגעתי מעולם האמנות וזה מה שהכי דיבר לנשמה שלי. ההתקרבות שלי לבית חב"ד הייתה בדרכי הייחודית מאוד. באותה תקופה המשכתי לעסוק בהפקות שלי ובעבודות הטלוויזיוניות, אלא שמטבע הדברים התכנים שבהם קיבלו גוון קצת אחר, השינוי שהתחולל בי השתקף בעבודות".

הרב נוימן, שנחשף מקרוב לעבודתו של רונן, דחק בו באותם ימים לנסוע לחצרות קודשנו. "הוא סיפר לי בהתלהבות על כינוס השלוחים ועל העוצמה שיש באירוע הזה. הוא היה בטוח שאתחבר. רציתי לנסוע, אולם רעייתי לא הייתה מוכנה לשמוע על כך. היא סברה שאם אסע לא אחזור משם... ביום הולדתי ה-40 נולד בני, ורעייתי הפתיעה אותי במתנת יום הולדת: כרטיס טיסה לרבי, כלשונה. המתנתי לחודש תשרי, ולקראת סוכות נחתי בחצרות קודשנו.

"הרב נוימן דאג לי מראש למקום אירוח אצל משפחת קרינסקי האהובה ברחוב פרזידנט, הירשל ושטערנא שרה קרינסקי שהפכו עם ילדיהם להיות לנו כמשפחה אמיתית. בבית שבו ישנתי התארחו בחורים ישראלים נוספים ואני זוכר שעקבתי אחריהם בדריכות. בהם היה יוסף יצחק נוימן, הבן של הרב נוימן, שהיה בחור בן 17, שרק מלהתבונן בו ובדרך חייו למדתי רבות.

"בכלל הכל היה חדש לי. העולם החסידי, הקשרים המשפחתיים הללו, ההתוועדויות, התפילות ההמוניות, דבוקת החסידים ב-770. הרגשתי בסרט והייתי מסוקרן. אפשר לומר שקיבלתי את ההוויה החב"דית בעוצמות עזות. עולם מלא תוכן, דמויות, ניגונים, מאכלים, תרבות ואורח חיים שונה לגמרי מהמקום שממנו אני בא ומצד שני המקום שאני הכי מכיר. והרבי, הנוכחות שלו בכל מקום, בכל פינה אצל כל אחד ואחת... סערת רגשות ששיאה בשמחת בית השואבה ושמחת תורה, אנשים ששמחים רק כי יש תורה... מה זה, מה הסוד הענק הזה?

"ולאט לאט אני מזהה שאני מכיר את זה מקרוב, שזה אני, שזה מי שתמיד הייתי, אני חלק מזה וגם נפרד מזה. ובאופן אינטנסיבי מאוד. לדוגמה, באחת מהתוועדויות לילות חג הסוכות אני זוכר שישבתי קרוב למשפיע ר' שלמה זרחי. התבוננתי ובהיתי בו ואז בבת אחת אני חוטף כוס מים קרים בפנים, ישר מידיו, והוא שואל אותי: 'איפה אתה?'...

"לא אשכח גם את הביקור באחד מלילות שבת בביתו של החוזר ר' יואל כהן. פשוט הוקסמתי ממה שראיתי שם. עשרות רבות של בחורים יושבים צפופים סביב השולחן ומטים אוזנם כאפרכסת כדי לשמוע כל מילה היוצאת מפיו. מעולם קודם לכן לא ראיתי משהו דומה לזה, אושר אמיתי, אור וחום, להט חסידי שמחזיק את העולם.

"ביקרתי גם בספרייה אצל הרב שלום דובער לוין, והוא שאב אותי פנימה אל תוך כתבי היד העתיקים של הבעש"ט, המגיד ממזריטש, בעל התניא וכל אדמו"רי חב"ד. הרגשתי שכולם מקבלים אותי בחיוך, שלא זר להם שאני זר, שלא משנה להם שאני עם קוקו, משנה להם שאני יהודי. שמחה הציפה אותי והניגון שהתנגן ברקע 'אשרינו מה טוב חלקנו' הסביר את הנוסחה. זה זה, נקודה".

אולם רגע השיא של הביקור בחצרות קודשנו, הרגע שהיה עתיד לשנות לחלוטין את כל חייו של רונן ולהפוך אותו לחסיד מקושר לרבי גם באופן גלוי, הגיע דווקא ביום האחרון לשהותו בחצר הרבי, שעות ספורות לפני נסיעתו חזרה ארצה. "זה היה יום חמישי. עמדתי בתפילת שחרית בחדרו של הרבי ולפתע יכולתי להרגיש את הנוכחות של הרבי בחדר. משום מה הכל עד עכשיו היה מסביבי והנה עכשיו זה בתוכי. דווקא שם לפתע באמצע שחרית הרגשתי שזהו זה, זה לא החסידים ואני, זה לא עניין של זהות עדתית, זה לא עניין של ישראלי או אמריקאי. זה רק הרבי ואני, ואני שייך לרבי.

"מהחדר נסעתי לאוהל הק', לומר שלום לרבי עד הפעם הבאה שמי יודע מתי תגיע. איך נפרדים מהמקום הזה? – שאלתי את עצמי כמו ילד קטן שלא רוצה שאביו יעזוב אותו. מה הטעם בכל החיים האלה אם אנחנו נפרדים? ישבתי ב'טענט' הסמוך והתחלתי לכתוב את פדיון הנפש שלי. כתבתי כמו תינוק שפונה אל אביו. תוך כדי כתיבה, בבכיות, הסברתי לרבי בתמימות של ילד שאני קשור אליו וחסיד שלו, שנשמתי תמיד הייתה קשורה אליו ושמצאתי את האמת. הוספתי שאני מתקשה לעזוב ולהיפרד ולחזור ארצה ורוצה להישאר. ביקשתי מהרבי שידאג לי. וזהו...

"פתאום תוך כדי צעידה לעבר האוהל, ניגש אליי ר' אלקנה שמוטקין, מנהל חברת המדיה JEM, ושאל אותי אם אני מעוניין בטרמפ חזור לקראון הייטס. את אלקנה הכרתי קודם לכן, לאחר ששטערנא שרה קרינסקי שאירחה אותי בביתה כאמור קישרה בינינו. השבתי בחיוב. שנינו פנינו ונכנסנו לאוהל. לאחר שיצאנו נפגשנו ברכב. במהלך הנסיעה התחיל ר' אלקנה לספר לי על אודות כינוס השלוחים הקרב ובא. הוא ידע כמובן שאני במאי ומפיק ורצה לשמוע עצות ורעיונות. עכשיו תאר לך, אני יושב ברכב, עם קוקו ארוך ועגיל, ומתחיל לזרוק לו כל מיני רעיונות... וכל זה אחרי שכתבתי לרבי שאני חסיד שלו... לכאורה הזיה.

"בסיום הנסיעה, נלהב כולו, ביקש ממני אלקנה שאפגוש את הרב קוטלרסקי. 'אתה חייב להכיר אותו', אמר לי. עלינו יחד למשרדו של הרב קוטלרסקי בבניין מעל 770 והתחלנו לשוחח. הרב קוטלרסקי התעניין בעבודתי, ביקש לשמוע אילו פרויקטים ביימתי וכיצד אני עובד, וסיפרתי לו את הכל. כמעט שעתיים נמשכה השיחה, ובסיומה, כשהחל להיות מאוחר ואמרתי שאני חייב לארוז את המזוודות לפני הטיסה, פנה אליי הרב קוטלרסקי ובפיו שאלה אחת, שאלה שהתשובה עליה היא כן או לא: האם אתה מרגיש שאתה חסיד של הרבי?

פלד עם סיו"ר המל"ח הרב משה קוטלרסקי

"בו במקום עניתי שכן, הרי זה מה שכתבתי בפ"נ שעות אחדות קודם לכן. הרב קוטלרסקי מיד ביקש ממני שאעלה על טיסה בחזרה במוצאי השבת כי הוא רוצה שאפיק את כינוס השלוחים... הבקשה שלי לרבי בפ"נ זמן קצר קודם לכן התגשמה במהירות.

"באותו רגע לא הבנתי מה קרה בדיוק, עד היום אני לא מבין. הייתי במקום אחד והרבי משך אותי אליו למקום אחר לחלוטין, למקום שבו רציתי להיות. בבת אחת. פתאום הייתה לי מין קפיצה בזמן, בדיוק כמו שמתואר בסיפורי חסידים. כמובן אמרתי מיד לרב קוטלרסקי שאני מוכן. אני זוכר שכאשר נחתי בארץ, זה כבר היה יום שישי, התקשרתי לסוכנת הנסיעות שלי וביקשתי שתסגור לנו כרטיסים למוצ"ש.

"בשיחה עם נירית אשתי היא שאלה אותי מיד: 'ברוך הבא, למה אתה לא עונה לטלפון? אתה כל הזמן בממתינה'... ואני אומר לה את מה שהכי חששה לשמוע: אני נוסע בחזרה לקראון הייטס במוצאי השבת. היא לא האמינה, ראתה כיצד 'תרחיש האימים' שלה שאני נוסע ולא חוזר מתחיל להתממש... אבל הרגעתי אותה שזה לצורך עבודה ושלכן גם היא מצטרפת.

"כאן פתאום היה לה קל יותר לשמוע, כי עבודה זה כבר משהו אחר שהיא רגילה לעשות. ובדיוק אז, לא אשכח זאת, קיבלתי הודעה קולית מתוקה מהרב קוטלרסקי שבה ביקש ממני להישאר עם המשפחה במוצאי השבת, כי לא הייתי בבית שבועיים, ושנגיע ביום ראשון".

•

בקראון הייטס נכנס רונן במהירות לעניינים. פחות מחודש נותר אז עד לפתיחת הכינוס והוא נרתם לעבודה בכל הכוח. כאיש מקצוע בעל ותק, גייס במהירות ספקים ופועלים והחל לבצע אודישנים. "אני זוכר שראיינתי את כל הספקים והמטרתי עליהם שאלות. לצידי עמד מענדי קוטלרסקי והביט בי. לאחר מכן שמעתי אותו אומר לדודו ר' מענדל קוטלרסקי 'נראה שרונן יודע מה הוא עושה'..."

כינוס השלוחים תשס"ח, הראשון בהפקתו של רונן פלד חדד, כבר היה בליגה אחרת מכפי שהיה עד אותה שנה. שורה של שיפורים, ויזואליים ועיצוביים, הוטמעו באירוע הבאנקעט והפכו אותו לערב בלתי נשכח. בהנהלת המרכז לענייני חינוך התלהבו מהמקצוענות וביקשו ממנו לחזור בעוד חודשים אחדים כדי להפיק גם את כינוס השלוחות.

פלד על רקע תמונת השלוחים

"באחד הערבים, בעודי בקראון הייטס", מספר רונן, "ישבתי לשיחה עם הרב אלקנה שמוטקין ובמהלכה סיפרתי לו על המכתב שכתבתי לרבי, שבו ציינתי שרצוני להישאר סמוך אליו, וכיצד בדיוק זמן קצר לאחר מכן הוא הופיע והוביל אותי לרב קוטלרסקי. ר' אלקנה האזין לדבריי ואז הפתיע אותי. באותה פעם, סיפר, אני כתבתי לרבי שאני צריך מישהו שיבוא לעזור לי לביים את הבאנקעט בכינוס השלוחים, מישהו מקצועי"...

ההצעה להפיק גם את כינוס השלוחות, אומר רונן, מילאה אותו באושר. "הבנתי שהנה שוב יש לי הזדמנות להיות ליד הרבי. נירית שנכנסה לעניינים ביררה בתעודת הזהות שלה את תאריך הלידה העברי שלה, ובאופן מפתיע גילתה שהיא נולדה בכ"ב שבט... מאז אותה שנה אנחנו חוגגים לה יום הולדת עם הרבי והרבנית. היא נתנה לי באהבה את המתנה שהכי קשה היה לה לתת לי, לנסוע לרבי, והיא קיבלה בחזרה... וכמו שאומרים בחב"ד, הרבי לא נשאר חייב"...

לפני כשבע שנים הפסיק רונן לעבוד עצמאית עם חברות מסחריות והקים את חברת 'ארנן', המספקת שירותי ליווי וייעוץ אסטרטגי, לצד פיתוח תוכן, הפקה, בימוי וקריאייטיב לגופים ברחבי העולם. "היום אנו עושים אירועים רק למי שאנו מאמינים בהם וחושבים שצריך לתת להם את הבמה הכי מקצועית וטובה כדי לקדם אותם וכדי לקדם את העולם לגאולה. מי שעושה טוב הוא מבחינתי לקוח פוטנציאלי שלנו ואנחנו שמחים לעבוד בעבורו. בהתחלה היו קולגות שראו בי משוגע, אמרו 'מי יעבוד איתך, גם ככה אתה שומר שבת, שזה בלתי אפשרי בענף שלנו, וגם גידלת זקן ואתה נראה מוזר, אז עכשיו אתה גם עושה סלקציה בלקוחות שלך?' עניתי להם שכן, שזו האמת מבחינתי ואין אופציה אחרת. ההחלטה והנחישות שלי ברוך ה' הוכיחו את עצמן, העובדות הן שאנשים מחפשים אמת ורוצים תוכן יהודי.

"בזכות השליח באבן יהודה ובזכות כינוס השלוחים נבנה הקשר העמוק והחזק שלי לרבי ולחב"ד. בכל פעם מחדש לראות את המספרים העצומים של השלוחים ואת המפעל היהודי העצום הזה תוסס ופועל זה חוויה עצומה. אני רואה את הרבי למעשה נשקף בכל אחד ואחד מהשלוחים. זה הדבר הכי עוצמתי שיכול להיות, הרבה מעבר לגודל של הפקה כזו או אחרת. באופן קבוע כשמגיע הריקוד הספונטני, הרב נוימן מאבן יהודה עולה אליי לקונטרול וסוחב אותי אל מעגל הרוקדים. אני מודה לרבי על הדרך שאליה הוביל אותי לחיות בה".

בשנים האחרונות הפיק רונן, לצד אירועים חב"דיים, גם אירועים לקהל הרחב. "חשוב לי להמשיך לפעול ולהיות רלוונטי בעולם שממנו אני בא", הוא אומר. "גם כדי להשפיע וגם כדי לזכור שאני ליובאוויטש בנשמה ואני גם איש מקצוע שנמצא שם בשביל כל אחד שרוצה לעשות טוב לעולם. אנחנו עובדים עם בית הנשיא, עם משרד ראש הממשלה, משרדים ממשלתיים, ארגונים הומניטריים בארץ ובעולם, עמותות כגון 'עזר מציון', 'יד ושם', ערוצי הטלוויזיה השונים. ואפילו חזרנו לעבוד עם חברות מסחריות כשהן פועלות למען הקהילה".

רונן מעביר כיום הרצאות ומספר את סיפורו. בכינוס השלוחים האחרון, סדנה שהעביר לראשונה ועסקה בליל הסדר בתאילנד ריתקה אליה מאות רבות של שלוחים צעירים. בסיומה שוחח עם רבים מהם באופן אישי וחלק טיפים ועצות לשדרוג הפעילות.

"אני חושב שדווקא היום, כשהקורונה מונעת קיום התכנסויות ואירועים, העולם כולו יכול ללמוד מחב"ד", הוא אומר. "הרי השלוחים כבר שנים מתנהלים כקהילה אחת גדולה המפוזרת על פני כל הגלובוס. החב"דניקים כבר רגילים בבתי ספר מקוונים ובשמירה הדוקה על קשר ממרחק. גם בעבר חב"ד הייתה מהחלוצים שהשתמשו בשידורי רדיו ובלוויין להעברת ההתוועדויות של הרבי.

"הרצון הזה להיות קשורים ולהישאר יחד על אף המרחק הפיזי, מעניין היום את כל העולם שמנסה להסתגל לעידן החדש. בהרבה מקומות או גופים, בימי שגרה מוותרים לעיתים על הצורך להיפגש ולהתקשר. אבל אצלנו, החסידים לא מוותרים על הרבי והרבי לא מוותר על החסידים. תמיד מוצאים קשר גם כשנראה שזה לא אפשרי. והשידור הזה בג' תמוז בשבוע שעבר הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך".

•

הענף שעליו יושב רונן, כמעט נכרת בעידן הקורונה. "כשפרץ הנגיף עסקתי בשלושה פרויקטים טלוויזיוניים על חב"ד ועל הרבי שאמורים היו לראות אור בקרוב", הוא מספר. "אחד מהם הוא סרט דוקומנטרי, BACK TO THE CITY OF LOVE – 'חזרה אל עיר האהבה' (ליובאוויטש), שמתמקד בהיפים אמריקנים של שנות השבעים, כיצד הרבי מקבל אותם ונותן בידיהם את המפתחות למהפכה.

"פרויקט נוסף הוא סדרת מופת על הרבי בהיקף בין-לאומי, סדרה טלוויזיונית שתביא לעולם הרחב את סיפור החיים של הרבי ואת תורתו ותפיסת העולם על פי דרכו. הרבי, מבחינת כולם, הוא המנהיג היהודי החשוב והגדול ביותר במאה השנים האחרונות והוא דמות שמסקרנת את העולם.

"הסדרה הנוספת שעסקתי בה היא סדרה ישראלית שהכוונה היא שתשודר בערוץ מסחרי נחשב ושתתמקד בפעילות השלוחים. בסדרה הזו נתחקה אחר מטיילים שנסעו לחו"ל ומנקודת המבט שלהם ננסה להבין מה מושך אותם לבית חב"ד ומה הם רואים אצל השלוחים. כבר בחרנו כמה לוקיישנים והכל היה מוכן לקראת יציאה לדרך, אלא שהקורונה עצרה את התוכניות.

"הטכנולוגיה טובה כל עוד אנחנו מבינים כיצד להשתמש בה, כל עוד אנחנו מבינים את תפקידה בחיינו ורואים בה צעד לגילוי האחדות ביקום כולו לקראת הגאולה השלמה, 'לא בראו אלא לכבודו'. על כן ברור שהייעוד האמיתי והמקורי של כל ההמצאות הללו הוא להרבות כבוד שמיים. העובדה שיש שמשתמשים בכלים אלה למטרות שליליות, אינה גורעת מייעודם המקורי, ואדרבה, כאשר יהודי משתמש בדברים הללו להפצת היהדות – או אז הוא מביא אותם לתכליתם ולשלמותם המקורית, שלשמם נבראו.

"האמת היא שיש לי חלום", חותם רונן, "להביא לציבור את השיחות של הרבי ואת כל הנושאים והעניינים המרכזיים בחסידות בצורה ויזואלית שתתחבר אל הדור של היום. בשבילי באופן אישי זה חסר מאוד, ואני מרגיש שיש לי אחריות לספר בדרך מעניינת על הרבי, למצוא דרך מתאימה להעביר את החוכמה לקהל הרחב. בעזרת ה' אצליח למצוא את הדרך וליישם אותה, ולמצוא תמיד את השותפים הנכונים לחלומות שלי".