מיכאל בן זיקרי ז"ל, תושב אשדוד בן 45, ריגש מדינה שלימה לפני כשבועיים, כשניסה להציל את חייהם של ארבעה בני משפחה ולבסוף טבע בעצמו בנמל זיקים.

על פי עדויות מנוכחים ששהו במקום, מיכאל ז"ל שהה בחוף נחל שקמה, שעה שהבחין באישה הקוראת לעזרה. מדובר באגם רחב שהתמלא לפני יותר משש שנים. האגם איננו מגודר ואין במקום שירותי הצלה.

כששמע את האישה הקוראת לעזרה, זינק מיכאל בלי לחשוב אל המים בניסיון לחלצם. תחילה חילץ חלק מהטובעים, יצא מהמים ומיד נכנס שוב לחלץ את היתר. בשלב הזה נסחף בעצמו בזרם ונעלם. כוחות הצלה רבים ערכו סריקות בחוף עם צוללנים ולאחר שעתיים הוא נמשה מהמים בחוסר הכרה. ניסיונות ההצלה לא צלחו ומותו נקבע במקום.

בהלווייתו, שהתקיימה רגע לפני הטלת המגבלות החדשות של הקורונה, השתתפו כ-200 בני אדם. בתו הבכורה, מיתר, ספדה בקול שבור: "אבא, עשית מעשה טהור, ואנחנו כל כך גאים בך. אני אוהבת אותך ומבקשת סליחה אם עשיתי לך חיים לא קלים".

שר הדתות יעקב אביטן, חבר ילדות של מיכאל ז"ל, ספד: "למיכאל היה לב ענק. כשנודע לנו שטבע, זו הייתה בשורת איוב. תמיד הוא היה הראשון להושיט עזרה. מה שעשה ביום שישי – לא היה מעשה גבורה מבחינתו אלא אורח חיים. הוא נתן מעצמו כל החיים, וגם בפעם הזאת היה הראשון לקפוץ למים וללמד את כולנו מהו ערך החיים".

•

מיכאל ז"ל היה חבר בהמשך כמה חודשים בקהילת 'אור מנחם' באשדוד, בראשות הרב מנחם מענדל עמאר ונטל חלק בשיעורים, בתפילות ובהתוועדויות.

בשיחה עם COL, מספר הרב עמאר: "מיכאל היה יהודי של נשמה, של עומק. הוא ידע לזהות אמת וכנות – ולכן כל כך נקשר לקהילה כאן".

"כשהגיע לכאן בתיחלה, בעת שעבר להתגורר בסמוך אלינו, בערך בתקופת החגים - היו לו הרבה שאלות וקושיות ותהיות. ניגשתי אליו, הצעתי לו להשתתף בשיעור התניא שאנו מוסרים בכל יום ראשון שבוע בקביעות. הוא אכן החל להגיע לשיעורים ולאט לאט התחבר עוד ועוד. תהיותיו נפטרו והוא הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף של הקהילה שלנו.

שיעור תניא בקהילת 'אור מנחם', בהשתתפות מיכאל ז"ל (באדיבות המצלם)

"המקום הקבוע שלו בשיעור היה בשורה הראשונה. תמיד אחרי השיעור היה מגיע אלי והיינו משוחחים. הוא דיבר בהתלהבות עד כמה שהתכנים משפיעים עליו. הוא גם גרם ליהודים נוספים שהכיר לבוא ולהשתתף בשיעורים. כעת, אחרי פטירתו, אנו מקדישים את שיעור התניא שלנו לעילוי נשמתו".

•

"למיכאל הייתה נשמה מיוחדת", מוסיף הרב עמאר. "מיוחדת, ולא ידענו עד כמה. מיכאל נתן את חייו למען הזולת וזה משפיע על כולם. האבדה כואבת. ממש ביום רביעי לפני שנפטר, אמר מיכאל לאחד השכנים שרוצה לבוא לדבר עמי בשבת. בפועל ביום שישי אירע מה שאירע והוא השיב את נשמתו ליוצרה".

אחד מגבאי בית הכנסת סיפר השבוע: "עצוב מאוד מה שקרה. הבחור המיוחד, המלאך הזה, מיכאל, היה איתנו בשיעורי התניא, בתפילות, בהתוועדות ונכנס לנו לנשמה. אני זוכר שהופיע בפעם הראשונה בבית הכנסת, כמה שבועות לפני חתונתו - והתחבר מיד.

"מיכאל היה איש צנוע וחיוך מיוחד ניכר על פניו תדיר. ללא ספק חיוך של מלאך, שתמיד יהיה חקוק בזיכרון של כל חברי הקהילה. אני חושב שבמותו עשה ונתן כבוד גדול לבעל התניא ולרב עמאר ולתנועת חב"ד, שאליה התחבר בחודשים האחרונים. נמשיך לזכור אותו ונקדיש גם לזכרו את שיעור התניא השבועי".