סוף ימי בית המקדש הראשון היו ימים קשים לישראל, למרות שהמקדש היה קיים, המצב הרוחני התדרדר לשפל המדרגה, שקיעה בחומריות, אליל הכסף והזהב, "קנאה, איבה ותחרות".

בימים אלו סובב נביא ה', יחזקאל, בארץ בבל ודיבר על לב העם לשוב בתשובה ולתקן מעשיהם.

יום החורבן הנורא קרב ובא, היה זה בסוף ימי הקיץ הלוהטים, יום שישי בחודש אלול, דמות אש עילאית נגלתה לנביא, שלחה אליו יד הגביהה אותו "בציצית ראשו" ונטלה אותו מבבל אל ארץ ישראל והראתה לו את מוקדי תועבות הרוע שבה.

ישיבת מועצת העם והמימשל

דרך "חור בקיר" חזה הנביא בלשכה מפוארת ומרוצפת באבני שיש, שנקבצו ובאו לתוכה שבעים איש ממנהיגי העם (זקני ישראל) בירושלים ובראשם "יאזניהו בן שפן", הזוממים ועושים תועבות רעות וגדולות במאוד מאוד.

אחר נקבצו ל"חצר הפנימית" עשרים וחמישה ראשי המנהיגים, ועשו תועבות גדולות מאלו: הפנו גבם לה', השפילו עצמם וסגדו והשתחוו לאליל השמש - למעצמת העל וכו', ו"אמרו עזב ה' את הארץ"!

אחר ראותו את כל התועבות הרעות הללו, שלח ה' את המלאך גבריאל לסובב בארץ ולהניח "תו" (סרט כתום...), על מצחו של כל מי שמצטער, נאנח ונאנק על מעשי התועבות, ועל כל מי שאינו מצטער על התועבות יניח "תו" סרט בצבע אחר (סרט כחול...).

אז שיגר ה' את ששת מלאכי החבלה - ששמותיהם: קצף, אף, חימה, משחית, משבר ומכלה - ולכל אחד "כלי מפץ בידו", להכות ולהעניש את החוטאים על-פי סימן ההיכר של צבע התו של החוטאים.

וויכוח בבית דין של מעלה

או אז התנהל וויכוח יוצא-דופן בין מדת הדין לריבונו של עולם וזה תוכנו:

אמרה מדת הדין: "רבונו של עולם, מה נשתנו אלו מאלו, מדוע אלו נענשים ואלו לא נענשים"? אמר לה הקדוש ברוך הוא: "הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים"? אמרה מדת הדין: "רבונו של עולם אף את הצדיקים יש להעניש, כי היה בידם למחות על מעשי הרשע והם לא מיחו"? אמר לה הקדוש ברוך הוא: "גלוי וידוע לפני שלא תעזור מחאתם, שכן הרשעים אטומים ואינם חפצים להאזין ולשמוע את המחאות". אמרה מדת הדין: "אמנם אתה יודע שלא תעזור מחאתם, אבל הם אינם יודעים שהיא לא תעזור, והיה עליהם למחות ולזעוק נגד התועבות וכיוון שלא מיחו יש להעניש אף אותם"!

או אז הנביא יחזקאל נפל על פניו וזעק וקרא בפני ריבונו של עולם: "המשחית אתה את כל שארית ישראל בשפכך חמתך על ירושלים".

אחר כל אלה, ותפילותיו וזעקותיו של נביא ה', הוא חזה בחזיון הנבואי הגדול והאדיר: את הרקיע העליון, מרכבת ה' וכסא הכבוד והמלאכים והכרובים הסובבים אותו, וכבוד ה' מלא את בית ה'.

ואז הגיעה בשורת הגאולה של הנביא יחזקאל:

"כה אמר ה' וקיבצתי אתכם מן העמים, ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפוצתם בהם, ונתתי לכם את אדמת ישראל, ובאו שמה והסירו את כל שיקוציה ואת כל תועבותיה .. ונתתי להם לב אחד ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר .. והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלוקים".

חובת המחאה והזעקה

מחאה וזעקה אפילו של נביא אחד - הופכת ומשנה את המצב, משפל מדרגת התועבות לפסגת הגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקינו.