אם מישהו היה מסוגל לראות מה קורה לי בתוך הראש מתחילת השבוע, כנראה שהוא היה ממש נבהל.

ניסיתי לתאר את זה במילים, אך ללא הצלחה. כתבתי ומחקתי מספר פעמים, עד שהתייאשתי. כי אי אפשר באמת לתאר.

מצד אחד, לחץ מהדבקות של הנגיף ח"ו ו/או הבידוד שיכול ליפול עלי מכיוון לא ידוע. מצד שני, הלחץ שאולי אצטרך לוותר על מבצע תפילין ובעקבות כך יהודים לא יניחו תפילין כפשוטו.

כל השבוע הייתי בלחץ מאי-הוודאות ובערך כל שעתיים קבלתי החלטה אחרת.

לפני שהלכתי לישון, כתבתי לרבי וכיוונתי שעון מעורר לשעה מוקדמת.

בבוקר התפללתי שחרית, שמתי קרם הגנה נגד השמש, העמסתי את הטרולי החדש שלי ויצאתי.

אין לי מושג איזה מחיר אשלם על השעתיים האלה, אבל אני חושב שזה היה שווה את-זה.

•

כשנגשתי לאחד הלקוחות והצעתי לו להניח תפילין - למרות שאשתו ביקשה ממנו שיניח הוא סירב, המשיך לתוך הסופר והתחיל לדבר ברוסית עם המאבטח שמניח אצלי בקביעות.

ראיתי שהם מכירים אחד את השני והחלטתי להפעיל את המאבטח. אמרתי לו שיבקש ממנו ברוסית להניח תפילין. הוא אכן עשה זאת וסיפר לו שגם הוא הניח אצלי כמה דקות לפני-כן. אני הצטרפתי לשיחה והאישה גם - ובסוף הוא הסכים.

בשבועות האחרונים אני מגיע עם 2-3 מטבעות של חמישה שקלים. לפעמים מגיעים אנשים שנתקעים בלי מטבע וזה מונע מהם לקבל עגלת-קניות. לפעמים זה מכרים מאנ"ש ולפעמים זה גם ערבים. אבל זה בעיקר בשביל 'לשחד' את הסרבנים שנתקעו.

בשישי הזה הגיעו שני חבר'ה צעירים. כשהצעתי להם תפילין, הם סירבו והמשיכו הלאה. אחרי כמה דקות ראיתי שהם מחפשים משהו, נגשתי אליהם עם שני מטבעות של חמישה שקלים...

אני: "נתקעתם"?

הם: "וואו, כן תודה רבה".

אני: "קחו בשמחה אבל כשתצאו תעשו תפילין"

הם: "ברור-ברור, בטח!"

כשיצאו שיתפו שהם מפחדים בגלל הקורונה, אבל הם מבטיחים שמפה מיד הם הולכים ביחד להניח תפילין בבית של אחד מהם.

לתומי חשבתי שאנשים לא ייגשו אבל הופתעתי לטובה: כל חמשת זוגות התפילין היו בפעולה והנחתי תפילין ל-19 יהודים.

לע"נ חמותי נאוה בת חנוך ע"ה.
לע"נ שלום דובער בן אפרים ע"ה.
ולזכות יונה אהרון בן אסתר שרה לרפו"ש.