"חב"ד חייבת לחזור ולהוביל!": מאמר נוקב מאת ר' זלמן רודרמן
המצב, כמו שאומרים, בטטה... גם בגשמיות וגם ברוחניות.
הקורונה שיבשה ומשבשת לנו את החיים. בצד החולים והנפטרים הרבים, אסון בסדר גודל שאינו מוכר לבני דורנו, היא שללה מאיתנו את אחד היסודות החשובים ביותר לניהול חיים תקינים והוא – היכולת (או לפחות התחושה שיש לנו יכולת) לתכנן את עתידנו.
שום דבר כבר לא ברור. האם יוּתר לך לצאת מחר בבוקר מביתך לעבודה, האם הילד שלך ילך מחרתיים לתלמוד תורה, האם הבת שלך תחגוג בעוד שבוע בת מצווה בכיתתה והאם לחתונה של הבן שלך בחודש הבא תוכל להזמין מאה אנשים, חמישים, או אולי רק עשרים. ומי מדבר על הפרנסה שספגה מכה קשה מנשוא. מאות אלפי ראשי משפחות הפכו מובטלים, ומה שהחל כחוויה קולקטיבית ייחודית עם היבטים משפחתיים מגבשים, מסתמן עתה כאסון כלכלי נוראי. אתה רואה סביבך אנשים שאומרים לך "בוקר טוב" ו"ערב טוב", כאילו כרגיל, בעוד בתוכם פנימה אין להם מושג מהיכן לשלם את השבת הקרובה.
•
סחרחורת של איבוד ערכים
וכל הטרלול הקיומי הזה מתמזג להפליא בטרלול ערכי ורוחני המכה בארצנו (ובעולמנו) זה למעלה משני עשורים.
אתה פוסע ברחוב ומתקשה להאמין שרק לפני 25-20 שנים הייתה כאן מדינה שפויה (לפי ערך). מדינה שבה אנשים הלכו ברחוב לבושים (פחות או יותר). שבפרסומות של קופות החולים הופיעו תמונות של משפחה עם... אבא, אמא וילדים. שמי שחיפש חנויות פתוחות בשבת נאלץ לנדוד למחוזות קצה נסתרים. מדינה שבה יכולת להזמין את ראש העיר ורעייתו לאירוע ציבורי בכיכר העיר ואז להפנות אותם זה לצד הגברים וזו לצד הנשים. מדינה שבה אפשר להגיד בבטחה "כולנו יהודים" בלי להיות מואשם בגזענות. מדינה שבה יכול אדם שומר מצוות לעמוד מול תלמידים ולתקוע בשופר או לספר על נס חנוכה בלא שתוטח בו המילה המפחידה... "הדתה". מדינה שבה עגילים הם תכשיט נשי וטעינת פגזים בטנק הוא תפקיד גברי.
לפתע הכול כאן השתבש לחלוטין. אנשים נכנסו לסחרחורת של איבוד ערכי יסוד יהודיים ונורמטיביים הכי בסיסיים. הברון מינכהאוזן ניסה לכל הפחות למשוך את עצמו מן הבִּיצה באמצעות אחיזה בשערות ראשו. אבל כאן אפילו לא מבינים ששקועים בתוך בִּיצה. וגם אם פה ושם יש הבלחות של הבנה, לא ממש מוכנים למאמץ ולמחויבות הכרוכים ביציאה ממנה, ולכן מעדיפים להמשיך לבוסס בה ולספר לעצמנו שאנחנו בעצם בתוך בריכת כדורים צבעוניים.
•
היכן קולם של המנהיגים
אחרי שלב האבחון וההתמרמרות, הבה נתכנס מעט פנימה:
אין חב"דניק שלא שואל את עצמו כמעט יום יום מה הרבי היה אומר על זה, ועל זה, ועל זה... כי לכל חב"דניק ברור שהרבי לא היה עומד מִנגד מול המציאות המבהילה שבה אנו חיים. מול עולם מיטלטל כאנייה בלב ים סוער ומול מסרים שמימיים חריפים כל כך הנשלחים אלינו.
ואתה שואל את עצמך: ריבונו של עולם... הרבי מליובאוויטש השמיע יותר מארבעים שנה את הקול המצפוני, הקול האלוקי אם תרצו, של הדור. הוא התריע, ולא נח ולא שקט עד שדברים זזו והשתנו לטובה. נאבק בהתבוללות וקרא תיגר על הרפורמיזם. נלחם להציל את הדור היהודי של אחרי השואה ושיגר את שלוחיו לתפוס את ההיפיס באוניברסיטאות. שלח את חסידיו הזקנים אל קיבוצי השמאל, ואת הצעירים הציב ברחובות תל אביב וניו יורק כדי להביט למיליוני יהודים בלבן שבעיניים ולשאול אותם "אתה יהודי?", "הנחת תפילין היום?", ולא לתת ליהדות שלהם לדעוך ולהיעלם. הקים אלפי מוסדות תורה וטהרה במקומות הכי נידחים, וכאברהם העברי בשעתו הקריא את שמו של הקב"ה בעולם.
ובכן, למרבה הצער והכאב קולו הישיר של הרבי אינו נשמע כיום. אבל מה עם כל אותם "ראשי אלפי ישראל"? מדוע קולם לא נשמע בימים אלה? האם לאיש מהם אין איזה הארה, גילוי, רוח הקודש או אפילו סתם רגש אחריות למצב המטורף הזה?! עולם שלם ובתוכו עולם יהודי גדול ומבולבל, שוקע ושוקע, ולמנהיגים הרוחניים אין מה לומר?!
•
שום דבר לא זז
הנה דוגמה אחת לציפייה אישית שלי הממתינה להגשמתה:
יהודי נשוא פנים, מוכשר ואכפתי דוגמת הגאון הרב ישראל מאיר לאו (יאריך ה' ימיו ושנותיו), מדוע קולו לא נשמע בעת הזו. מדוע הוא איננו קם – ממרומי גילו והדרת הכבוד שהכול רוחשים לו – ואומר איזו מילה שתנענע קצת את אמות הסיפים. אמירה שתקרא לדור שלנו להתנער מההבלים ומהשחיתות המוסרית שמזמן לזמן שוברים עוד ועוד שיאים חדשים.
זה מדהים עד לא ייאמן: הקורונה כבר קטלה כחצי מיליון בני אדם והעולם כולו שרוי באובדן עשתונות. גם אצלנו הצמרת הבריאותית מבולבלת ונעה במרחב הבלתי אפשרי שבין פרופ' לס ("סתם שפעת") לפרופ' סדצקי ("לסגור ולסגור"). והאנשים עצמם?! שום כלום! לא חושבים לרגע לזוז אפילו מילימטר מהמקום המוסרי וההתנהלותי שבו הם תקועים. כן, יש להם בהחלט דאגות קשות ביותר ויעדים דחופים לשינוי: החזרת מופעי התרבות, פתיחת מכוני הקעקועים, השבת מצעדי הגועל לחוצות הערים, הפעלתם מחדש של 'אוטובוסי השבת' (איזה אוקסימורון).
ובכן מדוע לא יקום הוא ויקרא ויזעק מקירות ליבו: אחים יקרים ואהובים, אתם לא מבינים שיש כאן איזה מסר אלינו?! שמשהו בסיסטם שיצרנו נדפק וחייב להשתנות?! שיש כאן קריאת השכמה אלוקית לאנושות בכלל ולנו היהודים בפרט, לחשב מסלול מחדש?!
הגאון הרב לאו הוא כמובן רק דוגמה ומשל. ישנם עוד רבנים ומנהיגים טובים ויקרים שלמילה שלהם יש משקל ציבורי רב. מה איתם. איך הם יכולים לעמוד מנגד ולהחריש.
•
לסובב את המנואלה
וכאן אנחנו מגיעים לנקודה אולי הכי חשובה – אלינו החב"דניקים.
לאורך עשרות שנים הובלנו. לקחנו אחריות על סדר היום הערכי של מדינת ישראל ושל העולם היהודי בכלל. חשנו את כובד האחריות לעתיד הדור הבא. לעתיד השבת. לעתיד התורה. הסתובבנו ברחובות עם מכוניות ורמקולים, והכרזנו "כל אישה ובת מדליקה נרות שבת, כניסת השבת בשעה...". תלינו בתחנות האוטובוסים שלטי ענק "בין עיסוק לעיסוק קרא עוד פסוק". קראו לציבור להתכונן לביאת המשיח על ידי עשיית עוד מצווה. הצבנו יעדים גדולים ופעלנו לשנות ולשפר.
נכון, הכול כמובן היה ביוזמותיו ובעידודיו הצמודים והבלתי פוסקים של הרבי, וכעת – כאמור – המצב שונה. ובכל זאת. אנחנו הלוא מאמינים – וגם רואים בחוש – כיצד הרבי ממשיך לתת לנו כוחות ולהנהיג אותנו. וחוץ מזה, אחרי שהפעיל אותנו אינטנסיבית יותר מארבעה עשורים, אנחנו אמורים כבר לדעת לסובב בעצמנו את המנואלה.
שלא נטעה, גם היום נעשים דברים כבירים. מבחינה מספרית הם כפי הנראה עולים עשרת מונים על פעילותנו בתקופות שעליהן אנחנו מתרפקים. אבל גם הציבור בישראל גדל פי כמה, ועמו גדלו והתעצמו לאין שיעור גם האתגרים הרוחניים.
•
משנים את נתיב ההפלגה
אנחנו פועלים גדולות ונצורות ואיש חלילה לא בא להקטין ולצמצם. ממש ממש לא. שלוחי הרבי ועוזריהם, חסידי חב"ד וה'תמימים' היקרים, עושים עבודת שטח אדירה. אבל עבודה מקומית של 'אחד על אחד' או אפילו 'אחד על עשרה'. כאן משפחה מכשירה מטבח, כאן יהודי חובר למעגל התפילות וכאן אישה מצטרפת לשיעור תורה קבוע. בונים ועושים ומשנים את הסביבה הקרובה.
אבל מה עם הובלת מהלכים ציבוריים רחבי ממדים? מה עם חתירה לתיקון הדברים מן היסוד? השבת הקדושה שהייתה למרמס, ה'הצלחה' להפוך מציאות סטייתית לנורמטיבית, השיסוי החברתי העמוק (כאשר "החרדים" הם אולי הקרבן הכי מובהק של המצב), החתירה המתמדת להתפרקות כללית מכל סממן יהודי מזהה למדינת היהודים – מה בקשר לזה?
יש תחושה שבהיבט הזה הרמנו ידיים ואולי אפילו בחרנו קצת... לעצום עיניים.
מתי בפעם האחרונה – בעשר-עשרים השנים האחרונות – חב"ד כתנועה יצאה לציבור עם איזו אמירה עקרונית מובילה. מתי ניסינו להוביל מהלכים גדולים שיסיטו את האונייה הגדולה ממסלול התנגשותה הבלתי נמנעת עם הקרחון האימתני (שלמעשה כבר עתה פוגע בנו ומאיים לרסק אותנו ח"ו), אל נתיב הים הבטוח. מתי?
הגיע הזמן שנביט על התמונה הרחבה ונפעל לשינוי המגמה.
הגיעה השעה שחב"ד תחזור לקחת אחריות ולהוביל!
50
8
39
10
35
12
19
18
20
9
אבל... למה לפנות לרב לאו כשהמצב אצלינו מבייש?
רק לדוגמא - מכל עשרות הרבנים מקרב אנ"ש בעלי ההשפעה, מי השמיע את קולו על המצב של הבחורים שלנו (!) בכל משך התקופה?
בחורים יקרים שביקרים ניזוקו קשות. חוד חנית התמימים נפגם וקהה! ואין פוצה פה ומצפצף! חלק מהישיבות פעילות וחלקן צולעות והבחורים נופלים בין הכיסאות. הילדים שלנו! אמנם מוטלת עלינו החובה לתקן את כל העניינים שכבודו הזכיר אך הבעיה מתחילה אצלינו בבית... ואחריתו מי ישורנו.
50
6
תפסיקו להאשים אץ "הדור" שכולו בעיתי ולא יודע כלום מהחיים שלו
11
24
הכותב צודק, הרבה מהבחורים באמת נפגעו, חלקם יותר וחלקם פחות ואף אחד לא השמיע מילה. פשוט עצוב. זאת גם לא הדוגמה היחידה
20
1
יישר כח הרב רודרמן ואל יבוש מפני המלעיגים!
44
3
כואב הלב שכותב השורות לא מוצא לנכון לעורר על פעילות בשטורעם נגד תכנית המאה או אודות ביאת המשיח
שאלו דברים שברור שעלינו להתעסק בהם, במקום זה הוא מחפש שנתעסק בדברים חדשים
כואב
26
40
17
2
18
2
7
5
3
1
אי אפשר לשנות את העולם כשאנחנו חלק ממנו,
צריך לחזור לעצמינו. נהי' עובדי ה' נשפיע בגדול!
מ.ב.
28
0
אחח, היכן הימים האלו?
איפה ליובאוויטש?
17
2
בכלל, לא בטוח שכדאי להעלות את נושאי המשפחה והצניעות פומבית כאשר קיים סיכוי לעליהום וריחוק יהודים מאיתנו.
וודאי שלא לקרב עליהם לתורה אך יש גם להיות חכמים.
17
8
8
2
7
0
זה שהתקשורת מפמפמת משהו לא אומר ש''עם חכם ונבון'' קונה כל בולשיט שהיא מספרת.
הרבי אמר פעם לחסידים שפעלו בבסיסי צהל לא לעשות מכך רעש תקשורתי מפני ש''תואנה הם מבקשים''
לפעמים רעש תקשורתי רק מזיק יותר ולא ישנה שום סטייה של בנאדם. צריך לחזור להפצת המבצעים של הרבי,להאיר ולגלות בפרצוף של האנשים במסכים שהם שקועים בו כל היום את האור של הרבי,והעיקר שנזכה להתראות עם הרבי כאן למטה מעשרה טפחים אמן
11
1
הוא להרבות באור ובמילא החושך נעלם.
ואני רוצה לגלות לכותב הנכבד שכל מה שהוא מתאר מתרחש בעולם! נכון שאמנם חנויות פתוחות לא היו כמו שיש היום,אבל בשאר הדברים לא יעזור מחאות או חסימות כבישים. בזמנו שפתחו כבישים בשבת ועשו הפגנות זה עזר? לא! לרוב זה לא עזר. המחאה היתה,וחבד לא צריכה להתערב בזה כי אחד עושה את העבודה שלו בציבור החרדי. אנחנו מוסיפים באור,ולא מתעסקים בחושך. נכון,זה מתסכל,ובא לנו להגיב ולצעוק,אבל האם באמת הצעקה שלנו תעזור? או שעוד הנחת תפילין ועוד שינוי/מצווה מהשטח זה מה שבאמת יעזור? העם ברובו מסורתי ומאמין הרבה יותר גדול ממה שהיה לפני 20 שנה.
20
4
8
0
26
4
צריך להבין שאת המשיח לא נביא עם סטיקרים אלא עם קירוב הציבור. אם ישמרו ישראל שני שבתות מיד הם נגאלין...
9
0
12
1
9
0
השאלה היא מי ואיך יעסוק בזה כאשר בקרב השלוחים ישנה תמימות דעים שאין זה התחום שליחותם ואנ"ש מוגבלים בעשייתם בשל העסקנים...
9
1
9
10
8
0
ובמיוחד! א-ת זהותו ש-ל ה-מ-ש-י-ח ! ! !
הרבי ביקש!
6
13
לשון כ"ק אדמו"ר במענה, גוכתי"ק: "אין חיוב כלל לפרסם מיהו משיח".
12
4
10
0
זה הזמן!
סכנת המאה! חב"ד צריכה לצאת ולהוביל התנגדות!
9
3
הרבי כתב לעמרם בלוי, מייסד ומוביל תנועת הנטורי קרטא, ש"העולם צריך לבסם ולבורסקי", הם עושים כת עבודת הבורסקי, ובליובאוויטש עושים את עבודת הבסם.
להתחיל ללחום ולצאת נגד, זה ירחק משמעותית עשרות אלפי יהודים מבתי חב"ד.
הנה דוגמא, השר איציק שמולי יש לו קירבה לחב"ד. יש פתח של קירבה כחודו של מחט ואז אפשר לפתוח את ליבו ולגלות נשמתו כפתחו של אולם.
מה היה קורה באם חב"ד היתה לוחמת, ובגעש תקשורתי, על זה?
זהו דבר שדורש הרבה חכמה. וגם ככה לא בטוח.
6
1
5
0
ואחד ההסברים לזה הרבי טען שברגע שהם יתאחדו אז יוכלו להביא קהל מבחוץ.
אז עכשיו בלבד במקום שיתעסקו להביא אנשים מבחוץ עסוקים בתוך עצמנו .
דוגמא במקום לפתוח קיטנות וקעמפים לכלל האוכלוסיה, אז עסוקים בלהביא ילדים מתוך חבד משחיסטים וכאלו שלא.
ככה גם בישיבות וכו'.
וככה גם בכינוסים במקום להתעסק עם הבלות אנחנו תקועים בתוך עצמינו.
תחשבו שאם נעשה כינוס יא ניסן ביחד כמה חסידים יבואו.
וכמה אנשים יבואו מבחוץ.
זה רק דוגמא
5
2
12
5
7
1
אבל כאן מגיעים שני סוגים
האוהדים,, רק אומרים וואו, ובזה סיימו תפקידם
המבקרים, תמיד יש להם על מה להעיר
הגיע הזמן פשוט ליישם זאת.
נשיאי חבד תיקנו את עצמם כשראו משהו אצל הזולת
10
0
מאפשרים לכם לקבל
