אוי רבי אלחנן

מאת שמואל שמני

דומה שאת הרב החסיד אלחנן יעקובוביץ ע"ה, אין אחד בשכונת הר חב"ד שהכירו ולא ביכה את הליכתו. די היה בעצם ראיית פניו בשביל לקלוט שעומד לפנינו דמות של חסיד קמאי ולינוק בעצם ההסתכלות עליו טללי יראת שמיים.

ר' אלחנן, בנוסף לכך שהיה מעמודי התווך של השכונה כבר מערש לידתה ועד הסתלקותו, היה מודל מושלם של שלושת העמודים תורה עבודה וגמילות חסדים.

עמוד התורה: ר' אלחנן היה ידוע כתלמיד חכם עצום שידיו רב לו בתורת הנגלה והחסידות ולמרות זאת לא החזיק טיבותא לנפשיה. רבים מכל השכבות והרמות, נעזרו בידיעותיו והבנתו. הוא היה עונה לכל שואל בסבר פנים יפות והתחושה של השואל היתה שמולו עומד אדם שיודע להעריכו על סגנון שאלותיו. לא היתה אצל השואל שום תחושה ולו הקטנה ביותר של התנשאות מסויימת מצידו של ר' אלחנן. תמיד היה נוח לבוא אליו שוב ולשאול. וזו היתה התחושה לא רק אצל בני גילו אלא אף אצל אברך שצעיר ממנו בשנים רבות.

כח ההתמדה שלו בלימוד התורה היתה מן המופלאות. ממש בבחינת 'לא פסיק פומיה מגירסא' כשרק היה יכול. הוא היה חוזר שוב ושוב על לימודו ומהווה בכך מושא לקנאה וחיקוי. כמו כן היה מוסר בקביעות שיעורים יומיים קבועים בהלכה ואגדה בכל רמה לימודית קשה וקלה, וכל אלו לא פסקו גם בערוב ימיו בשיא חוליו כשכבר כמעט לא צלח לצעוד ברגליו

עמוד העבודה: אצל ר' אלחנן הייתה התפילה עמידה של ביטול. מצד אחד לא ראית עליו סממן התלהבות חיצונית ולעומד מהצד לא הייתה כלל תחושה שיושב כאן 'עובד', אך לאידך כל כולו היה מונח בתפילה ומדהים היה להיווכח שכמעט לא היה מוציא עין מהסידור לאורך התפילה בבחינת 'דע לפני מי אתה עומד'. רבים שמו לב שגם כאשר היה חולץ תפיליו היה משנן לימודו תוך כדי החליצה על דרך המובא ב'היום יום' על חסידים מהדורות הקודמים

עמוד גמילות חסדים: בניהולו של ר' אלחנן ע"ה היה גמ"ח ששימש במשך שנים רבות אבן יסוד למחיית הרבה משפחות בשכונה ור' אלחנן ניהלו כמעט עד סוף ימיו בהשכל ותבונה כאשר היה מאיר פנים לכל דורש בתחושה אבהית שלא הוא זה הנותן, והדורש הוא המקבל, אלא אלו כספי ציבור העומדים באחריותו לתת לכל נדרש באשר הוא.

את מידת הענווה והצניעות שהתהלכה בתוכנו, כולם ראו והרגישו מידי יום, שעה ורגע. ראית אדם שכולו תורה וחסידות שגאונותו הייתה ידועה לכל, אך הוא כמעט שלא נתן לה לבצבץ בין אצבעותיו. אלו הלמדנים שבתוכנו שידעו לשוחח עמו בסוגיות מכל תחום שהוא זכו להרגיש זאת כבדרך אגב, כאשר השיח ביניהם היה בהרגשה של חברותא וכל תשובה מתמצתת ומחודשת מצידו הייתה בנימה של 'אולי אפשר לומר' או 'בדרך אפשר' וכדומה, כאילו פחד להבליט את ידענותו.

בהחלט ניתן לומר שהמושג 'פנסאי' תאם במאת האחוזים את ר' אלחנן ע"ה. הפנסאי אינו צריך ללכת ולהאיר, אלא כבר בעצם מציאותו כל סובביו מוארים מאורו. כזה היה ר' אלחנן ע"ה, לא היית צריך לדרוש בקרבתו כדי לינוק יראה וחסידות, די היה בעצם ראיית פניו להבין איך אדם בכלל וחסיד בפרט צריך להיראות, וזה עצמו היה מעורר במעט בתשובה את המתבוננים בו. כל זה יחסר לנו מאוד מאוד.

נחל'ה נחל'ה שאי קינה כי איבדת כלי חמדתך. חבל על דאבדין ולא משתכחין