מהי בעיניך 'תקנת לימוד הרמב"ם היומי'?

"לכל לראש", בורר הרב יעקב בידרמן את מילותיו, "התועלת שמפיק מי שלומד ומסיים את ספר "משנה תורה" לרמב"ם מדי שנה, מובנת לכל לומדי-תורה, ואפשר להרחיב בזה רבות, ועל כך יענו ויסבירו ודאי רבנים וראשי ישיבות, אבל כשמדברים בין חסידים, הרי הדבר הראשון שממריץ אותנו לשמור על לימוד זה, היא העובדה שמדובר בקיום רצונו של הרבי.

"בהקשר לכך, אני רוצה לשתף במילים ששמעתי בשעתם. באחד מסיומי הרמב"ם הראשונים אליו הוזמנו גדולי הדור ההוא, הוזמן גם זקני האדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב זצ"ל. מצבו הבריאותי לא אפשר לו להשתתף אישית בגופו, ולכן שלח את בנו הבכור, הרה"צ רבי אברהם זצ"ל (שלימים הוכתר לאדמו"ר מלעלוב ירושלים), סבא נתן בפיו מילים מדוייקות לומר באירוע הסיום בשליחותו.

"השתתפו שם אדמו"רים ורבנים מכובדים , וכולם דיברו במעלת חיבור הי"ד החזקה, במעלת לימוד הרמב"ם - שהיא הדרך היחידה שבה אדם ממוצע יכול לקנות ידיעה מקיפה בכל התורה שבעל-פה, ויש ששקלו וטרו בדברי הרמב"ם במקומות שונים בספרו וכדומה. אבל הדברים שביקש סבא שייאמרו בשמו היו שונים. הוא ביקש למסור: "היות ורצונו של הצדיק, הליובאוויטשער רבי, הוא שילמדו רמב"ם בכל יום, ממילא כל מי שילמד רמב"ם בכל יום יזכה להיות דבוק בו, שכן כאשר מקיימים רצון צדיק מתחברים אליו, על כן ראוי להשתתף בלימוד זה".

"והוא ביקש להוסיף את המילים: "וכל הפורש ממנו, כפורש מן החיים!".

"כך ודאי כנראה מרגיש גם כל חסיד, לפני כל המעלות שיש בלימוד הרמב"ם, מה שבעיקר נוגע לנו זו העובדה שכאשר שומרים על תקנת הרמב"ם - מתקשרים עם הרבי".

דין אחד ליושב אוהל ודין אחר לבעל-עסק, ושליח של הרבי הרי עסוק כמו כמה בעלי-עסק. איך שומרים על קביעות יומית בלימוד?

לימוד הרמב"ם הוא הזמן היומי שבו אנחנו 'עם הרבי'. כשליח יכולני להעיד, כי אנו עסוקים לצד העברת שיעורים, שיחות עם מקורבים וכדומה, גם לא מעט בעניינים ארציים וטרדות מגוונות במסגרת עבודתנו, והגם שהעיסוק בעניינים אלו גם הוא חלק מהשליחות, סוף-סוף זוהי התעסקות בענייני העולם הגשמי, וצריך לעמול הרבה כדי לחוש בזה את הרבי. אולם כאשר יושבים לחצי שעה של לימוד שלושה פרקים רמב"ם, זה כמו 'לחזור הביתה', להיות שוב עם הרבי. תחושה של נועם ורוגע, "אנא ומלכא בלחודהי".

זאת התקנה היחידה שיש לנו מהרבי שלנו. תקנת שיעורי החומש-תהלים ותניא היומיים, היא הרי מהרבי הקודם. זמן לימוד הרמב"ם הוא חצי שעה של "להיות במקום אחר". אתה לומד רמב"ם והרבי כביכול איתך, מלווה אותך. מפעמת בך התחושה של "אנא נסיב מלכא".

כמובן מתחברים עם הרבי גם באמצעות לימוד החסידות שלו, ואמנם בכל אחד מאופני החיבור יש מעלות. אבל כאשר מדברים על לימוד הרמב"ם, יש בזה את היוקר הייחודי שזה חידוש של הרבי, ושלא היה לפנים כדבר הזה.

בעבר, היה סוג של סיפוק להחזיק את ספר הרמב"ם אצלך כשיוצאים לדרך, או שיהיה על השולחן רמב"ם, מעין "וזכרתם אותם"... זה מזכיר לך את הקשר שלך אל הרבי. וגם בעקיפין מעורר את הסביבה להכיר את הנושא ולהצטרף לתקנה, אולם בימינו כשהכל זמין אלקטרונית, מצד אחד זה באמת קצת חסר, כי לרוב הרמב"ם היומי מצוי בטלפונים, אך לאידך יש בכך כמובן גם את המעלה שזה יותר זמין ונח.

כאן המקום לציין הוצאה לאור חדשה של ה"משנה תורה" להרמב"ם בשם 'פרדס המלך' בעריכת הרה"ג רבי מאיר אליטוב, סט הנמצא בשלבי הוצאה לאור. המיוחד בהוצאה זו הוא שלכל פרק גם מובאים קטעים מתורת הרבי הרלוונטים לאותו פרק. כך שבלימוד מתוך ספר בהוצאה זו, (שעד כה רק יצאו לאור ממנה הספרים מדע ואהבה), גם מקיימים את התקנה של הרבי ויחד עם זאת יש על הדף את כל הביאורים וההערות של הרבי על אותו קטע רמב"ם, ממילא נמצא שגם מתקשרים לרבי על ידי לימוד תורתו.

יישר כח על הדברים המעוררים. נבקש להבין, בנוסף על המעלה הכללית העיקרית של ההתקשרות עם הרבי, מהם לדעתך המעלות הנוספות שרוכש מי שלומד את ספר הרמב"ם?

הדבר הראשון ששמים לב אליו ברמב"ם, הוא כמובן הסגנון הברור ומובן למקטן ועד גדול. לשונו הזהב של הרמב"ם הוא דבר נפלא, מדובר במאסף מקיף פנומנלי של כל התורה כולה, הכולל גם הכרעה בכל הסוגיות הכי עמוקות בש"ס, ובכל הנושאים, כולל אלו הכי מורכבים בדיני טומאה וטהרה, קרבנות, נזיקין, נשים או קידוש החודש ועוד, וכל אלו שזורים יחד בשפה קולחת וערוכים בקצרה ובבהירות. זה הדבר הבולט לכל לראש לכל רואה, מעבר לכך כבר העירו מחברים גדולי ישראל  איך שכל מילה בלשונו הטהורה של הרמב"ם נבחרה בקפידה ולא בכדי, כיוון שיש בה כוונה ועומק. ללא ספק, אם אתה רוצה להעניק לציבור לימוד מתומצת של כל התורה כולה, (וכפי שהאדמוה"ז כותב בהלכות תלמוד תורה בתחילתן הרי יש חיוב הלכתי כזה לדעת את כל התורה כולה), הרי אין לך חיבור  טוב מזה.

דרך אגב, הרעיון הזה של לימוד יומי ביד החזקה להרמב"ם על הסדר, נזכר כבר בעבר, לא כתקנה לרבים אך כהוראה פרטית. הרב המגיד ממעזיריטש בצוואתו מורה לבנו הרה"ק רבי אברהם המלאך שילמד בכל יום קטע בספר הי"ד החזקה על הסדר. למעשה גם האדמוה"ז מזכיר להלכה לימוד ברמב"ם וכותב בפרק ב'  מהלכות תלמוד תורה: "נכון הדבר אם אפשר לו ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש וכל כליו כמבואר באר היטב בחיבור הרמב"ם ז"ל בספר עבודה וספר קרבנות".

צריך להבין, שלאדם ממוצע אין למעשה שום יכולת אחרת להקיף בעצמו את כל דיני התורה (הנמצאים במשנה, בש"ס בבלי וירושלמי, בספרא וספרי ויתר מדרשי ההלכה, ועוד), ולימוד הרמב"ם הוא הדרך הישרה והקלה, ובעצם הדרך היחידה, לבוא לידיעת מכלול כל הדינים. (כידוע בשולחן ערוך לא כלולים ההלכות התלויות בארץ ואף לא ההלכות החלות בזמן שבית המקדש קיים כגון דיני טהרה וקורבנות)

ובכל זאת, מי שלא הורגל בלימוד המשימה ללמוד ג' פרקים בכל יום קשה עבורו...

"אין ספק שלימוד הרמב"ם זה דבר רציני, ועד כמה שלשון הרמב"ם צחה וברורה, לימוד של ג' פרקים - שמקיפים כמה וכמה סוגיות ודינים, מהם מסובכים, דורש השקעה והתמסרות. ולצערי גם אצלי בכל מחזור נוצרים "חורים" שלרוב אני מתקשה להשלימם.

"לכן בענין הזה אני רוצה לעלות על נס דבר חדש, את שיעורי השמע (אודיו) המוקלטים של הרה"ג רבי אהרן מושקוביץ שליט"א ברמב"ם היומי,  יש אפשרות לכל אחד להיות מנוי לשיעורים אלו ולקבל מדי יום את ההקלטה למכשיר הנייד.

להצטרפות לרשימת תפוצת השיעורים > לחצו כאן 

"הרבה מאיתנו נמצאים לעיתים תכופות בדרכים, או במקומות אחרים שלא מתאפשר בהם לפתוח ספר וללמוד בעיון. השיעורים של ר' אהרן  צחים וברורים ומלווים בהסברים קצרים וקולעים הקלים להבנה. (ובשביל מי שלא הורגל בלימוד הרמב"ם, הרי שגם עם ספר פתוח יפיק תועלת מהאזנה במקביל להסברים בשיעור רמב"ם זה). חידוש זה עושה את לימוד הרמב"ם נגיש וקל, כל שנדרש הוא רק לשים אוזניה ולהקשיב. לפעמים אנשים תקועים בפקק, הולכים לסידורים, או בפעילות גופנית כלשהי, ומה שלא יהיה, ותוך כדי יכולים הם ללמוד את הרמב"ם היומי. כאמור השיעור מועבר בצורה קולחת ובאופן תמציתי כאשר כל שיעור בדרך כלל לא עולה על חצי שעה".

ערב תחילת המחזור הארבעים, רבים מתעוררים להתחזק בלימוד הרמב"ם, ושואלים: מהי הדרך הטובה ביותר לשמור על הקביעות לאורך זמן?

"זו אכן משימה לא קלה. מנסיוני, הטוב ביותר הוא לקבוע לזה זמן ביום, באופן של חוק ולא יעבור. כשם שלתפילה יש זמן, כך אפשר לקבוע זמן ללימוד הרמב"ם, זה יכול להיות מיד אחרי שחרית, או קודם ארוחת הערב, או בכל זמן שלא יהיה, אבל כאשר קובעים זמן מוגדר ויודעים לשמור עליו, זה מקל מאוד לשמור על הקביעות בלי להחסיר ימים ולהזדקק להשלמות. עוד עצה שעוזרת לשימור התקנה היא לקנות חבר ללימוד זה, גם חברותא טלפונית יעילה באותה מידה".

אגב אורחא, מספר הרב בידרמן: "הכרתי כאן בוינה יהודים שאינם חסידי חב"ד שלמדו רמב"ם בכל יום, מאז שהרבי יצא עם התקנה". בינהם הוא מציין את הרב שיפר, יהודי בעל צורה שהיה מגזע החתם-סופר (זקנם של משפחת הלר החבדי"ת). "הוא בכלל היה יהודי יקר מאד, ומיום שהרבי דיבר על תקנת הרמב"ם לא החסיר יום אחד מללמוד את הג' פרקים, כשהיה פוגש בי תמיד הזכיר משהו משיעור של אותו יום. היה לי גם דוד, הרב חיים אליעזר הורונצ'יק זצ"ל, הוא לא היה חסיד חב"ד, איש גדול אך נחבא אל הכלים, שכל חייו היו קודש ללימוד תורה, שייף עייל ושייף נפיק לבית המדרש משעה מוקדמת לפנות בוקר עד שעת ערב מאוחרת, וגם הוא השתדל מאז צאת התקנה לשלב בלימודו גם ג' פרקים רמב"ם בכל יום".

נמצאים בחודש תמוז, על התאריכים המיוחדים והקוטביים שבו. במה אתה מציע להתחזק?

אנחנו באים עכשיו מג' תמוז וי"ב תמוז, ותיכף זוכים לסיים את הרמב"ם ולהתחיל את מחזור הארבעים. אלו ימים שמגביהים אותנו מעט מהעניינים הארציים, ומזכירים לנו לאן ולמי אנו שייכים. אלו ימים שאפשר לקחת בהם החלטות טובות ולהתחזק בהתקשרות לרבי, ולכאורה ההחלטה הראשונה שחסיד אמור לקחת על עצמו, היא להתחזק בתקנה של הרבי. זה הבסיס, לפני הכל. הרי רק תקנת לימוד אחת יש לנו מהרבי אותה תיקן עבורינו וביקש מאתנו לשמור עליה. מי יתן ונצליח בכך.

• הראיון פורסם במגזין 'כפר חב"ד' האחרון ומובא כאן באדיבותם