ידוע ומפורסם כי ביאת המשיח, אשר לה אנו זקוקים כל כך ולה אנו מצפים ומייחלים כל כך, תלויה – חד וחלק! – בהפצת מעיינות הבעש"ט הק'. ידוע ומפורסם כי כ"ק אדמו"ר זי"ע מסר את נפשו הטהורה להפצת המעיינות ולביאת המשיח. כדוד אביו "נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבוא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה, עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב". ידוע ומפורסם כי כ"ק אדמו"ר זי"ע דרש בכל תוקף מחסידיו ומכל מי שרוצה לקבל ברכותיו הקדושות לפעול בכל הכוח להפיץ את המעיינות ולקרב בכך את ביאת המשיח.

אולי ידוע גם כי הפצת המעיינות, לפי פשוטו של מקרא, היא – הבאת אור החסידות ליהודים שומרי תורה ומצוות. הרי באותו ליל ראש השנה תק"ז, כאשר המלך המשיח אמר לבעש"ט הק' שבידו להביא את המשיח על ידי הפצת המעיינות, היו, בדרך כלל, בני ישראל שומרי תורה ומצוות, שומרי שבת, מקפידים על כשרות המזון וכו'. רק כך נוכל להבין את פשר הדו-שיח שעליו מספר הבעש"ט באגרתו. הרי למעלה מאלף שנים לפני אותו תאריך היה דו-שיח דומה בין רבי יהושע בן לוי למלך המשיח. אז היה מענה של המלך המשיח לאותה שאלה "היום אם בקולו תשמעו". הדו-שיח המחודש לא בא בחלל ריק. שאלתו של הבעש"ט "אימתי קאתי מר" הייתה שאלה של תביעה ודרישה. לאמור: הרי בני ישראל הם במצב של "היום אם בקולו תשמעו", והגיעה העת לקיים את ההבטחה.

מענהו של המשיח היה: לא סגי בקיום המצוות המעשיות, שהרי ישנן מצוות יסודיות שחיובן תמידי, כגון ידיעת ה', אחדות ה', אהבת ה' ויראת ה'. כל עוד לא מתקיימות מצוות אלה אי אפשר להגדיר את המצב כ"בקולו תשמעו". רק החסידות, ורק היא, מסוגלת להביא לידי קיום מצוות יסודיות אלה, כך שיתקיים באמת מצב של "בקולו תשמעו", תרי"ג המצוות כולן.

כלומר: בד בבד עם אותו מהפך מזהיר שהוביל ומוביל כ"ק אדמו"ר זי"ע, מפעל חד-היסטורי, בהיקף שלא היה כמוהו מעולם, של קירוב מיליוני נפשות לתורה ומצוות, הוביל ומוביל כ"ק אדמו"ר זי"ע – גם זה מהפך – את המפעל הגדול של קירוב יהודים שומרי מצוות, המדקדקים קלה כבחמורה, לאור החסידות. העיסוק בהפצת המעיינות כפשוטה הוא שעתיד לגרום לזירוז הגאולה השלמה בביאת המשיח.

כאמור, כ"ק אדמו"ר זי"ע הוביל מפעל מהפכני של הפצת המעיינות כפשוטה בכל קנה מידה, אך משום מה, לא ייאמן כי יסופר, צבא הרבי בארץ הקודש, עם כל פעילותו הענפה בתחום זה, לא הצליח להקים ולקיים כתב עת, כלי מבטא שיכניס את החסידות בבתים יהודיים בארץ ישראל. היו ניסיונות רבים, מוצלחים יותר או פחות, שגם אני הקטן זכיתי להיות שותף בהם (יוזכר במיוחד חלקו של הרה"ח ר' אברהם חנוך גליצנשטיין ז"ל), אלא שכאמור, הניסיונות לא צלחו כדי קיום לאורך ימים, מסיבה זו או אחרת.

עד שקם...

•

בשכונת פאג"י – סנהדריה, שבה וממנה, ממנה ובה, זכיתי לפעול, בשליחותו ובהדרכתו הישירה של כ"ק אדמו"ר זי"ע, במשך כ-40 שנה בהפצת המעיינות ובקירוב נפשות רבות, בנים ובנות, לחסידות חב"ד ולכ"ק אדמו"ר זי"ע, גדל נער כישרוני. מהורהר ובעל מחשבות, שזכה גם הוא להתקרב ולשתות לרוויה מאותם מעיינות, עד שהיה ל"תמים" מן המניין, ואחרי נישואיו למרביץ תורה בכפר חב"ד.

היה זה הרב אהרן דב הלפרין, שביום בהיר הגיע לביתי מכפר חב"ד ובפיו רעיון לייסד כתב עת חב"די להפצת המעיינות בארץ הקודש. נעניתי בשמחה, בחפץ לב ובהתלהבות ליוזמתו, ובו בזמן ובמקום נכתב ונערך הגיליון הראשון של 'כפר חב"ד'.

לא כאן המקום לפרט את התפתחות אותו כתב עת, מהופעות עונתיות לדו-שבועון ולשבועון. הקב"ה זיכני והייתי שנים רבות שותף מלא, פעמים אף בכיר, לעיתון ולתכניו.

כבכל דבר שבקדושה יש גם עניין של "סור מרע" ונאלצנו להיאבק בכוחות דלים מול שנאה תהומית, שזממה להרוס את מפעל הפצת המעיינות בין שומרי תורה ומצוות, ולמנוע את קירובם של שלומי אמוני ישראל לאורו הגדול והקדוש של כ"ק אדמו"ר זי"ע.

'כפר חב"ד' זכה לנהל את המלחמה, שבמסגרתה זכיתי לקחת חלק פעיל ת"ל. כ"ק אדמו"ר זי"ע אמר למזכירו הרה"ח ר' בנימין קליין ז"ל, שסיפר לי על כך, שהמאמרים שהנני כותב הם מאמרים מצלצלים (קלינגעדיקע). זכיתי גם ברוך ה' לספוג מכות, כפשוטו.

אכן, ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל.

כיום הזה הציבור החרדי כולו מודע באופן גלוי וברור לענקיותו של כ"ק אדמו"ר זי"ע בכל תחומי הקדושה, החל מידיעת התורה כולה, בנגלה ובנסתר והרבצתה בהיקף עולמי, וכלה בשלמות אלוקית עילאית של קדושה וטהרה בעבודת ה', וכמפורסם – זיכוי הרבים באופן היסטורי חסר תקדים.

אינני מתיימר, חלילה, לקבוע שהזכות הבלעדית במצב זה היא של 'כפר חב"ד', אבל אין ספק שחלק מסוים יש לו ברוך ה' בזה.

'כפר חב"ד' ימשיך בעזרת ה' להגיע אל יעדו להשלמת הפצת המעיינות, בהשגת המצב המיוחד של "ומלאה הארץ דעה את ה'", וזאת בשני תחומים:

א. הבאת תורתו הקדושה והדרכותיו הקדושות של כ"ק אדמו"ר זי"ע לציבור שומרי התורה והמצוות כולו.

ב. חשוב לא פחות: הבאת ציבור אנ"ש כולו, הנאמנים לדרכו הקדושה של כ"ק אדמו"ר זי"ע, להכרה של "חבר אני ככל אשר יורוך", הכרה שאנו חלק חשוב ונכבד של הציבור החרדי שאותו אנו רוצים לקרב לאורו המבהיק של כ"ק אדמו"ר זי"ע, "כפי הכוונה".

אחרי 40 שנה עלינו להגיע, ובוודאי נגיע בעזרת ה', למצב של "קאים אדעתיה דרביה" בכל המובנים.

וחפץ ה' בידינו יצלח!