את יום שישי האחרון פתחתי בהתרגשות גדולה במיוחד.

ד' תמוז הוא יום הולדתי והרגשתי זכות גדולה לצאת למבצע תפילין ולתת מתנה לרבי ביום זה. נכון שאין מצב שאני מוותר על השעתיים הקבועות שלי, אבל לא תמיד זה כזה קל.

ביום חמישי התוועדנו בחצר בית הכנסת לכבוד ג' תמוז. אחרי שאמרתי לא מעט "לחיים", אני לא זוכר איך ומתי הגעתי הביתה ושבכלל הלכתי לישון, אבל בשעה 5:00 השכמתי. התפללתי שחרית בחלון עם המניין שבחניה ממול - ובשעה 8:00 הגעתי לאושר-עד.

מיד כשהגעתי, המאבטח צועק לי מרחוק שכבר שניים חיפשו אותי. השמש הייתה ממש חזקה ועם מסכה על הפנים וחֲמַרְמֹרֶת זה ממש לא היה קל.

•

הראשון שהגיע היה יהודי שמניח אצלנו בקביעות. הוא אילם ואין לי מושג איך קוראים לו. בדרך כלל אנחנו מצליחים לנהל שיחה קצרה באמצעות קריאת שפתיים. הוא מספר לי על הנכדים שלו, על עצמו וגם מתבדחים שאנחנו מתכננים לטוס ביחד ואין לי מושג לאן...

עכשיו, עם המסכות על הפנים, אנחנו לא מצליחים לנהל שיח. רק הבנתי שעבר איזה ניתוח לא קל, אבל הוא מרגיש טוב ב"ה.

בהמשך הגיעו דרור ואשתו שהיו חולים בקורונה במשך חודש וחצי. היא סיפרה שעכשיו הפסיקה לנסוע בשבת ומשתדלת לשמור יותר על השבת, ושני הבנים שלה חזרו להניח תפילין כל יום.

אחר כך הגיע אליעזר, שמיד ניגש בהתלהבות להניח תפילין.

עם אליעזר אני מתכתב מידי פעם ובזמן הקורונה הניח תפילין בעצמו מספר פעמים. כשחלץ את התפילין סיפר, שכבר תקופה הוא מתקשה ואין לו סבלנות להניח תפילין. הבאתי לו את הנוסח של הקריאת-שמע והסברתי לו שאם קשה לו, מספיק שיניח ויגיד את שמע. הוא אהב את הרעיון וסכמנו שמידי פעם אנדנד לו בעניין ואוודא שהוא מניח באמצע שבוע.

אחרי מספר דקות הגיע יעקב שבישר שגם לו יש יום הולדת. שאלתי אותו האם זה התאריך העברי. הוא אמר שאין לו בכלל מושג מה התאריך העברי שלו. עשיתי בדיקה ובשרתי לו שיום הולדתו חל בתאריך י"ז בתמוז. אגב, הוא לא מוותר על תמונה עם התפילין - שאני חייב מיד לשלוח לאשתו.

לפי ההסכם בינינו ששון היה אמור להניח תפילין רק עד פסח, אבל מסתבר שהוא התרגל וזה כבר מובן מאליו שהוא מגיע ומניח תפילין. פעם זה היה בכלל לא. התקדם לפעם בחודש, ועכשיו זה כבר כל שישי.

•

האמת שהסניף היה יחסית ריק, כמעט ולא הייתה תנועה והיו דקות ארוכות שלא הגיע שום יהודי להניח.

בשעה 10:00 בדיוק, ממש בזמן שאני כבר אמור לקפל את הדוכן, אבל תמיד אומר לעצמי "בוא ניתן עוד 5 דקות" - מגיע בחור בשם נדב.

לפני כחמשה חודשים, אחרי המון זמן שאנחנו מנסים ללא הצלחה, הוא הסכים להניח. מה שהסתבר שזו הייתה הפעם הראשונה בחייו שהניח תפילין. הוא כמובן הצהיר שזו פעם ראשונה ואחרונה, אבל אני המשכתי לנסות. מיד כשחזרנו מפגרת קורונה אני פוגש אותו בקביעות וממש מתחנן, אבל הוא תמיד רץ ומבריז.

הפעם נגשתי אליו ובקשתי ממנו שוב, אבל לטענתו הוא "קראי" וזה נוגד את העקרונות שלו. אמרתי שהוא סתם עושה ביג-דיל, זה כולה 5 דקות והוא לא צריך לגלות את הסוד. זה לא שכנע אותו, אז ציינתי בפניו שהיום חל יום הולדתי ואני רוצה שייתן לי מתנה ויניח תפילין...

כשטען שאני סתם מרמה אותו הוצאתי מיד את הטלפון והראתי לו את כל עשרות ההודעות מזל טוב שקבלתי מהבוקר, זה שיכנע אותו והוא ניגש להניח תפילין. אז תודה על כל ההודעות מזל טוב, בזכותכם עוד יהודי הניח תפילין.

סך הכל הנחנו תפילין ל-13 יהודים וחלקנו 134 ערכות נש"ק.

לע"נ חמותי נאוה בת חנוך ע"ה.
לע"נ שלום דובער בן אפרים ע"ה.
ולזכות יונה אהרון בן אסתר שרה לרפו"ש.