סיפר לי גיסי הרה"ח ר' אהרן ווקסלשטיין שכאשר היה ביחידות העניק לו הרבי בסיומה דולר לברכה. כאשר ניסה ליטול את הדולר מאת הרבי התפלא על כך שאינו מצליח למשוך את הדולר אליו. בטבעיות ניסה להגביר את כוחו ולמשוך את הדולר בחזקה אלא שאז הבחין שהרבי מחזיק את הדולר בחוזק ואינו משחררו מידו הק'. מיד הרפה את אחיזתו ואז אמר לו הרבי: "מיט די רעכטע האנד..." [ביד ימין...]"
רק לאחר שהחליף את ידו העביר לו הרבי את הדולר.

•

באחת מחלוקות הקונטרסים, בתום שיחת הקודש שנאמרה לאחר תפילת ערבית, נכנסתי אל התור המשתרך והתקדמתי לעבר הרבי לקבל הקונטרס. 'ועד המסדר' האיץ בכולם להזדרז ולא להתעכב כדי שהרבי יסיים מהר וכך נוצר דוחק וצפיפות בסמיכות אל הרבי.

הנוהג היה שכאשר היו מתקרבים אל הרבי היו מסתובבים לאחור והולכים אחורנית בדרך כבוד כדי לא להפנות עורף אל פני הקודש. והנה כאשר הגיע תורי הסתובבתי על מנת לקבל את הקונטרס ולהמשיך הלאה במהירות.

כאן קרתה לי תקלה לא נעימה. כאשר הושטתי את ידי לקבלת הקונטרס לא שמתי לב שהשליח שעבר לפניי, עדיין לא קיבל קונטרס וכך יצא שהוא הושיט יד והחזיק בצד זה של הקונטרס ואילו אני הושטתי את ידי והחזקתי את הקונטרס מצידו השני.

הרבי הביט בי במבט נוקב ובשבריר שניה קלטתי את טעותי. מיד שחררתי את היד והתקדמתי הלאה ללא קונטרס ואז חזרתי שוב אל התור כדי לקבל קונטרס ככל האחרים.

למדתי אז דבר ותובנה חדשה נקלטה במוחי.

לצד ההתבטלות ותחושת יראת הכבוד ויראת הבושת שיש כשעומדים מול הרבי וכאשר הרבי מביט בעיניו הק' אתה רוצה רק לברוח כמה שיותר מהר. יחד עם זאת נדרשת ממך גם לעמוד בצורה מסודרת כמו חיל מבלי לאבד את מציאותך עד כדי בלבול. צריך להתייצב מול הרבי עם המציאות שלנו ולדחוק את רגש הביטול וההתבטלות לעוד דקה עד יעבור התור.

הרבי חידש שיש דרגה רביעית בשליחות שעליך להכיר במציאותך ולא רק בשלשת הדרגות של התבטלות כמובא במהר"י ענגל.

•

במברקים שהרבי שהיה שולח מפעם לפעם לכל מרחבי תבל לרגל יומי דפגרא היו נשלחים מברקים בין היתר גם ביום יו"ד שבט יום ההילולא. במברקים אלו ליו"ד שבט היו שנים שבהם כתב הרבי את הנוסח: "התוועדויות פעילות והמשכם ופירותיהם בכל הימים שלאחריהם".

בפשטות הכוונה היא שלהתוועדות תהיה המשך בפירות המעשה גם בימים שלאחריהם. אולם חשבתי לענ"ד שאפשר לפרש שברכת הרבי היא שההתוועדות עצמה תלך ותמשיך ותפעל גם בימים שלאח"ז. הא כיצד?

לפעמים התוועדות אחת מעוררת גוררת אחריה התוועדות מעוררת שניה והשניה את השלישית וכן הלאה, כך שכמה וכמה התוועדויות כרוכות ונעוצות באותה התוועדות ראשונה שרישומה העמוק הוביל להתוועדויות נוספות.

•

לפני חמש שנים הוזמנתי על ידי השליח דמירון הרה"ח ר' יוסף הלפרין לבוא ולשהות בשבת מברכים חודש אב ליד ציונו הקדוש של רשב"י ולהתוועד עם הנוכחים בהתוועדות דשבת מברכים. תחילה סרבתי להזמנתו שכן הנני משתדל לא לעזוב את מקום שליחותי באילת רק באין ברירה, אך לאחר הפצרותיו המרובות לא יכולתי לסרב לו ונסעתי יחד עם רעייתי לשבת מירון.

בבוקרו של יום שישי יצאנו ברכבנו למירון, דרך של כ-500 ק"מ. נסענו תחילה לירושלים ולאחר אתנחתא קלה המשכנו למירון. הרגשתי היתה מאוד מרוממת מאחר ובירושלים זכיתי להפתעה רוחנית מאוד מיוחדת עליה אכתוב בל"נ בשבועות הקרובים.

הגענו בסמיכות לשבת אל ההר הקדוש ושם התקבלנו ע"י מארחנו הנכבדים שכוונו אותנו אל אכסנייתנו. השבת נכנסה, תפילת ערבית במנין החב"די שבתוככי המערה, לאחריה סעדנו את סעודת השבת בבית הרב הלפרין, סעודה שהפכה להתוועדות זוטא.

למחרת, אמירת ספר התהילים כמנהג דשבת מברכים. תפילת שחרית, שיחת קודש וכו'. הכל זרם למישרין והנה הגיעה עת ההתוועדות. השולחנות נפרסו ועליהם סעודת השבת ואם חשבתי לתומי שההתוועדות תסתיים לאחר שעתיים שלוש עם קומץ אנשים, קלטתי מפי מארחי שההתוועדות במערת הרשב"י אורכת לפחות שבע שעות!

משתתפיה הקבועים אומרים כי אפשר להתחיל בבשרי ולסיים בחלבי... והמפליא ביותר בהתוועדות זו היא כמות האנשים המשתתפים בה. יש היושבים זמן מועט ויש היושבים בה כמה שעות וכמעט אין מי מבין אורחי השבת שמגיע למירון שלא ישתתף בהתוועדות זו אם בישיבה אל השולחן או בעמידה מהצד. גם מגוון האנשים המשתתפים בה הוא ססגוני ביותר. אין חוג אחד מכל הסוגים והגוונים שאין לו נציגות בהתוועדות זו.

ההתוועדות קלחה. שיחה, ניגון, שיחה, ניגון, אמירת לחיים, שוב שיחה ועוד ניגון ועוד לחיים. כך נמשכת ההתוועדות שעה אחר שעה. בעיצומה של ההתוועדות לאחר כארבע שעות, קם אחד המשתתפים בה לאחר שלגם מעט משקה, וביקש את רשות הדיבור. הלה הציג עצמו בשמו וסיפר לכל הנוכחים כי לפני שלש שנים הוא חצה את גיל השלושים ומשום מה הוא היחיד מכל חבריו שלא זכה להקים בית בישראל.

השנים חלפו במהירות והלימוד התובעני בישיבה הליטאית המובהקת בה הוא לומד משכיח ממנו את הדאגה. מפעם לפעם עולות הצעות כאלו ואחרות אך אינן נסגרות. עם הזמן הוא פיתח אדישות למצבו אלא שלאחרונה הוא החל לקבל הזמנות מחבריו לבר מצוה לבניהם, דבר שעורר אותו לחפש ביתר שאת את זיווגו שמשום מה מתעכב.

"לפני שבועיים נסעתי לרבי מליובאוויטש לציונו הקדוש ביום ההילולא של ג' תמוז והתפללתי שם בכל ליבי. תחושותיי מאותן תפילות היו מאוד מיוחדות ומוחשיות ואני חשתי שרווקותי נסדקה. התפללתי בכל כך הרבה קברי צדיקים אך מעולם לא חשתי שתפילתי התקבלה כמו שם.

"אני מבקש מכם אנא אמרו כולכם 'לחיים' עבורי שכן כוחה של התוועדות חסידית הוא גדול ובפרט שהוא מתקיים בציון הרשב"י והמתוועד בו הוא שליח של הרבי ממקום רחוק ביותר מהעיר אילת. באתי השבת במיוחד לכאן כדי להמשיך את ברכתו של הרבי שתגיע להשלמתה".

אלו היו דבריו הנרגשים של אותו בחור ליטאי שחזותו החיצונית אינה מסגירה כלל ולו ברמז את העובדה שהוא נסע לרבי לג' תמוז כדי להוושע.

כל הנוכחים מזגו לכוסם 'לחיים' ובירכנו אותו כולנו מעומק ליבנו שמשאת נפשו תתגשם בקרוב ושברכת רשב"י שבדורנו תפעל את פעולתה.

•

שלש שבועות לאחר מכן נדרשתי לצאת למסע קצר לרומניה כדי להשתתף בנופש חרדי לצורך תפקיד מסויים. כשעליתי למטוס אני רואה לפניי את אותו בחור בן ה-33 שלא מכבר נפגשנו במערת רשב"י והוא זועק לעברי ומבשר לי כי הוא בא בקשרי שידוכין לפני שבוע באופן פלאי ממש ועתה הוא נוסע עם בני משפחתו לנופש שהוזמן זמן רב קודם והם החליטו לממשו למרות השמחה.

הוא ביקש ממני כי בליל שבת בה אנו אמורים לסעוד יחדיו ברומניה בשבת אחים שאתוועד בדיוק כמו אותה התוועדות מרגשת במירון. השבתי לו שהדבר תלוי בכמות היי"ש שהוא ישיג עבור ההתוועדות...

ביום שישי הוא נסע לחנויות הסמוכות באיזור לתור אחר בקבוקי ויסקי מוכרים שיש להם כשרות אך קשה היה למצוא אותם. לאחר חיפוש נרחב הוא מצא בקבוקי ג'ק דניאלס ורכש כמות נכבדה לסעודת ליל שבת.

כשליח חב"ד הוטל עלי לגבש את כולם להתוועדות משותפת לאחר שסיימו את סעודת השבת. קיבצנו את השולחנות וצירפנו אותם - לאחר שהנשים פנו לצדדין - והחלה התוועדות ברוחה של חסידות חב"ד. תוך כדי אמירת לחיים והתקרבות הלבבות של המשתתפים פתחו הם את סגור ליבם ולפתע נדמה היה כי כולם על הגבול החב"די בדרך כזו או אחרת. אחד מהם היה אחד האחים לבית הלברשטם, משב"קי הרבי. השני היה עם כיפה סרוגה לראשו ומתברר כי היה מורה בבית ספר חב"ד אותו ניהל אבי בירושלים והוא קיבל מכתבים מהרבי. השלישי הוא חסיד סאטמר שסיפר לי בלחש כי הוא קרוב משפחה של הסופר זירקינד וליהוי ידוע שגם בימים הקשים ביותר ביחסים בין חב"ד לסטמר כל בני המשפחה המורחבת שלהם היו רוכשים תפילין לבניהם אך ורק מקולמוסו של הרב זירקינד. הרביעי חסיד בעלז סיפר שהיה לו מופת מהרבי כאשר עבר בדולרים כדי לבקש ברכה לשידוך וכאשר חלף על פני הרבי נאלם דום והרבי מעצמו נתן לו דולר נוסף ואמר לו לשידוך בקרוב. הוסיפו לכך את המשודך הטרי שהדגיש כל העת שההתוועדות האירופאית הזו היא המשך ישיר לאותה התוועדות מעוררת במערת הרשב"י והאוירה היתה מושלמת.

אם חשבתי בראשית ההתוועדות שאצטרך לטרוח כדי לקרב אותם התברר כי זה מיותר.הם חשים עצמם מקורבים ממש לרבי ולתורת החסידות וכך ישבנו שעות ארוכות בליל שבת בהתוועדות שהתנגנו בה בעיקר שירי חב"ד אותם הכירו היטב.

בשעה מאוחרת מאוד הסתיימה ההתוועדות במקבץ שירי דבקות חב"דיים שהתנגנו בערגה ובכיסופים. ממש לפני ברכת המזון קם אחד הנוכחים והכריז כי יש כאן עמנו זוג שכבר חלפו כשלש עשרה שנה לאחר נישואיהם ועדיין לא זכו להפקד בפרי בטן ואם אכן כוחה של התוועדות יפה מכוחו של מלאך מיכאל, מן הראוי הוא שננצל מעמד נפלא זה של אחדות כאשר יושבים כאן מכל החוגים והעדות כמשפחה ממש ונברך אותם בהמצטרך להם.

הכוסיות התרוקנו מתכולתם כאשר כולם איחלו לזוג בהזכרת שמם ושם אמם שיזכו לזחו"ק בקרוב ממש.

•

מידי שנה נוהג אני לנסוע מאילת בימי ערב פסח למרכז הארץ כדי להביא את המצות ואת כל אותם דברי מזון שאין להשיגם באילת בהכשרים המהודרים לפסח. באותה שנה כשחזרתי מירושלים עצרתי בפונדק בכביש הערבה כדי לנוח קמעה מהנסיעה הממושכת ובקשתי לנמנם מעט כדי לאגור כוח להמשך הנסיעה. 

לפתע שומע אני את הנייד מצלצל ומעבר לקו נמצא מיודענו הבחור הנ"ל שהשתדך בזכות תפילתו בג' תמוז באוהל. הלה מבשר לי כי לאותו זוג שהתפללנו עליו באותה התוועדות ברומניה נולדה זה עתה בת... השבתי לו שהיום הוא ערב יום הבהיר י"א ניסן...

•

באחת מנסיעותיי לאחרונה לכינוס השלוחים עליתי על המטוס והנה אני פוגש את אותו זוג. האברך הירושלמי מחזיק בידו את בתו התינוקת ומצביע עליה באומרו לי: "זאת היא! אנו נהיה עמה בציון הרבי יחד עם כל השלוחים ונודה לה' ולרבי על החסד שגמלונו.

שוב הרהרתי האם לא זו היא כוונת תיבות המברק ליום ההילולא: "התוועדויות פעילות והמשכם ופירותיהם בכל הימים שלאחריהם?!".