מאיר דגן המתין שעה ארוכה מול חדר הישיבות של הממשלה ולא ידע מדוע שרון מתמהמה. ראש המוסד שעמד להיכנס לשיחת עדכון שוטפת, האזין לשאון החסידים שבקע מהחדר ואיבד את סבלנותו. הוא פנה למרית, מזכירתו האישית של שרון, וביקש ממנה להאיץ בחסידים שחרגו מהזמן שהוקצב להם. היא פתחה את הדלת שלוש פעמים, אך שרון סימן לה לצאת. "יש לי אורחים חשובים היום", אמר, "לא כל יום חב"ד באה הנה".

המפגש בן השעה וחצי נולד בשיחה טרנס אטלנטית בין הרב יהודה לייב גרונר, מזכירו האישי של האדמו"ר מליובאוויטש, לבין הרב יוסף יצחק אהרונוב, יו"ר אגודת חסידי חב"ד בישראל. "חייבים להדליק את הניצוץ החסידי של שרון", טען הרב גרונר לבן שיחו. "יהודי שזכה לכל כך הרבה מפגשים עם הרב'ה, יכול להשתנות ולחזור בתשובה, גם כעת, פחות מחודשיים לפני יישום תוכנית ההתנתקות".

העסקנים התייעצו עם הרבנים, הקשר נוצר והכבודה הוזמנה לשעות הצהרים של יום שני. שרון שחש קירבה לחסידות חב"ד ולמנהיגה, פינה רצועת זמן מרכזית והתפנה לחטוף בליסטראות מידידי העבר.
"אתה רואה את האנשים הללו", פנה שרון ליועצו שריב, "עוד לפני שהצעירים שלנו התעסקו בדואר אלקטרוני והרבה לפני שמכשיר הטלפון הגיע לכל בית, הם הצליחו להעביר את המסרים של החסידות לכל פינה בגלובוס. בכל נקודה בעולם שהגעתי אליה, תמיד פגשתי חסיד חב"ד נלהב שהמתין לי שם. חב"ד היא ממלכה עם תקשורת עולמית".

הרבנים והעסקנים ישבו דרוכים ממול ולא הרשו לעצמם לשקוע לתוך האווירה העולצת שמשרה שרון בכוונה תחילה כדי לצלוח מפגשים מתוחים. בראש המשלחת עמדו הרב גרונר, הרב אהרונוב, משלחת מרבני חב"ד בישראל שכללה את הרה"ג רבי יצחק יהודה ירוסלבסקי, ראש בית הדין, הרה"ג רבי מנחם מנדל גלוכובסקי, סגן ראש בית הדין והרה"ג רבי שמעון אליטוב, מראשי רבני חב"ד בירושלים, דובר חב"ד ר' מנחם ברוד וחבר הנהלת צעירי חב"ד ר' לוי אדרעי.

מצדו של שרון השתתפו היועצת לענייני דת, גב' רבקה פאלוך, והיועצים אסי שריב וליאור שוינקלשטיין. "תן לנו עצה איך לשכנע אותך לסגת מתוכנית ההתנתקות", שאל הרב אהרונוב את שרון. "כאן לא תקבל עצה שכזאת", השיב שרון שהגיב בסלחנות לדברים הקשים שהשמיע לעברו הרב גרונר. הוא הקריא בפניו את שיחותיו של האדמו"ר, והאשים אותו כמי שמסכן את בטחון ישראל. המזכיר הנסער הקריא שורה של הצהרות ומחאות נגד מהלכי הממשלה, והיועצים שרצו לבקש ממנו למתן את הסגנון, נקראו לסדר על ידי שרון. "תנו לו לדבר. אני מכיר את החב"דניקים. הם מדברים באמת מתוך כאב לב", העיר.

והיה גם את האלמנט המשפחתי. חברי המשלחת פנו אל שרון פעם אחר פעם כאל בן משפחה סורר שסטה מהדרך הישרה. כמי שהתוודע זה מכבר לחסידות חב"ד, חשבו הם כי ניתן לעורר אצלו נקודה חבויה שתביא אולי למפנה ברגע האחרון. בעולמו של הרב גרונר התרוצצו דמויות מהעבר ההיסטורי של פריצים וחסידים. הוא גדל על מעשיות חסידים שבהן כיכבו יהודים ופריץ תורן שגזר את גזירותיו, ותמיד בשעת השי"ן, רגע לפני שהשליחים יוצאים עם דבר אדונם אל ערי השדה, מורכבת בחופזה משלחת מנכבדי היהודים שבאה לדבר על ליבו של הפריץ, בתקווה שיצליחו לבטל את תוכניותיו הזדוניות. בסיפורים, לרוב זה נגמר טוב. המציאות מאירה פנים פחות.

הרב גרונר, שדיבר בכאב, קיווה בתום ליבו כי בסוף המפגש יכריז שרון על מסיבת עיתונאים דרמטית, בה יכה על חטא ויודיע כי הוא חוזר אל חיקו החם של מחנה ארץ ישראל השלימה ואל מעגל הידידים של חב"ד.
"אני מתחנן לפניך", אמר הרב גרונר פעם אחר פעם, "תוכנית ההתנתקות מסכנת את ביטחון המדינה, תחזור בך. אתה בעצמך אמרת שהאדמו"ר העריך נכון תהליכים בישראל, אז הנה הוא העריך גם כאן את תוצאותיה של תוכנית נסיגה מגוש קטיף. מדוע אתה לא שומע בקולו?" שרון כחכח בגרונו. "הרבי שאותו מאוד אהבתי, לא נמצא כאן היום, ועם כל הכבוד, האחריות בסופו של דבר מוטלת עליי".

הרב גרונר המשיך לקרוא משיחות האדמו"ר, ושרון בתגובה צינית טיפוסית ביקש ממנו העתק של השיחות החשובות הללו. "אני רואה שנערכת ברצינות לפגישה", אמר. המזכיר הנהן בראשו ברצינות ולא הרים ידיים גם כאשר יצא את שערי משרד ראש הממשלה. "הכל היה כדאי אם המסר שניסינו להעביר לו מתוך לב כואב, ימצא את הדרך, בסופו של דבר, להגיע אל ליבו של ראש הממשלה", התנחם המזכיר.


בין הזמבישים לחב"דניקים

הניגון החב"די-רוסי שפתח את הישיבה המתוחה לצד אמירת לחיים על כוסית של ליקר 'דרמבוי', הציב גבול ברור בין הזמבישים לחב"דניקים. האחרונים, גם כאשר מבקשים להעביר מסר תקיף וברור, יעשו זאת תמיד בחן ובמאור פנים. בהאשמות הקשות ביותר שהשמיע הרב גרונר מול שרון, לא דבק ניחוח של אלימות מילולית. הדברים היו נוקבים וחדים, אך המעטפת הייתה חיובית וטובה. את מקומן של התגוששויות המוכרות מהמפגשים בין פעילי הימין לבין ראש הממשלה, תפס דיאלוג כואב וכן. שרון, אמן התכסיסים, דיבר בחופשיות והקשיב בעניין.

הרב גרונר פתח את הישיבה: "באנו לכאן כדי להזכיר לך את דברי הרבי שאסור לוותר על אף שעל מארץ הקודש. אתה בעצמך אמרת לא אחת שהרבי הצליח לצפות את האירועים ההיסטוריים במדויק, הרבה מעבר למה שאנשים רגילים העריכו. גם אם כוונתך היא לשפר את מצב של ישראל, אנחנו משמיעים בפניך את עמדתו של הרבי כי בסופו של דבר התוצאה תהיה הפוכה".

שרון: "לעולם לא אשכח את המפגשים עם האדמו"ר. הם התקיימו תמיד בשעת לילה מאוחרת ולא היה קל להשיג נהג מונית שיסכים להסיע אותנו בשעה הזאת אל תוך שכונת קראון הייטס. כשאתה מגיע לשם הנך רואה את האור שבוקע מבית המדרש ואת האור הנסוך על פני תלמידי הישיבה, ואז אתה נכנס לחדרו של הרבי שדיבר אלי תמיד בעברית אך בהברה אשכנזית. לילי רעייתי שהייתה בת רבנים, תרגמה את דבריו. אין ספק שהרבי היה בעל אישיות מיוחדת במינה ובעל היכרות עמוקה עם המערכות הביטחוניות והמדיניות של ישראל".

"זכורני כשהוקם קו בר-לב, שלח לי הרבי אגרת בה הוא מפרט את הסכנות הטמונות בקו הזה ושבסופו של דבר הוא עתיד לקרוס. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, הכל ראו שהוא צדק, ומיותר לומר כי אף אחד מראשי צה"ל, בתקופה ההיא, לא היה מסוגל לנתח את הדברים ברמה ובדייקנות שכזאת כפי שעשה אז הרבי. לא אשכח גם את המכתב שקיבלתי ממנו לגבי התיישבות אפשרית של חסידים בחברון. הוא הסביר אז את עמדתו מדוע הוא מתנגד לשלוח לשם את חסידיו, וכך כתב: אם תהיה קטטה בין נער יהודי לבין נער ערבי, לצד מי תתייצב ממשלת ישראל? אתם מבינים? כבר אז הוא חזה את התנהגות הממשלות".

הרבנים: "אין לנו את הניסיון והידע שלך, אבל יש לנו רבי, שאנו בטוחים שהוא צדק בהערכותיו. לכן הציבור שלנו כל כך כואב ותוסס. קשה לנו לשלוט בסערה בתוך חב"ד, אבל אנו אומרים שאנו נגד אלימות ונגד ההסתה".

הרב גרונר: "במשך השנים הייתי עד לאלפי מקרים של אנשים ששאלו שאלות את הרבי ולעתים הוא השיב להם תשובות שנראו לגמרי לא מובנות ולעתים אף מופרכות. אך במשך הזמן התברר עד כמה הרבי צפה בדיוק את מה שעתיד להתרחש. הרבי חזה לאן הוויתורים והנסיגות מוליכים. ממשלות ישראל חשבו תמיד כי הן משיגות רווח והן מצילות משהו תודות לויתורים, והרבי טען בדיוק להיפך, שעל ידי הוויתורים הללו מסכנים את שלומם של כל תושבי הארץ ומגבירים את הלחץ הבינלאומי. לאור זאת אנחנו יכולים לומר שאולי נדמה לך כי בסופו של דבר ייצאו דברים טובים לישראל מהתוכנית המדינית, אך החשש שלו שמכל זה ייצא רק אסון גדול".

שרון: "אתם הרי חסידי חב"ד, ואני לא אצליח לשכנע אתכם לתמוך בתוכנית, אבל חשוב לי לומר לכם שההסתה, השנאה שמתפתחת והאיומים מביאים לסכנה גדולה. המצב הזה, אותו ראינו אפילו הבוקר כלפי הרמטכ"ל דן חלוץ, הוא מסוכן מאין כמוהו. לאף אחד במדינה אין זכות לחסום את צירי התנועה או לחבל במתקני ציבור. יש כאן קבוצה קטנה של קיצונים שמנסה לכפות את רצונה על עם שלם.

"לא נרשה שירימו יד על חייל, שוטר או איש ביטחון. אם המדינה הזו רוצה להמשיך ולהתקיים כמדינה דמוקרטית היא צריכה למנוע זאת בכוח רב. לא יתכן שאנשי 'כך' יתקפו שוטרים וחיילים. אם לא תהיה אחדות בין היהודים והמצב בו יש שנאות, הסתות, איומים ותקיפות כלפי כוחות הביטחון יימשך, המדינה לא תוכל להתקיים".

הרבנים: "אנחנו שוללים בכל תוקף כל מעשה של אלימות כלפי מישהו. חב"ד אינה דוגלת בדרך הזאת. אבל אנחנו חייבים לומר בגילוי לב כי נאבק בכל הכוח לביטול התוכנית המדינית, כמובן בגבולות ההלכה והחוק. יש לנו שליחות מהרבי להיאבק בכל הכוח נגד מהלכים שמסכנים את שלומו ובטחונו של העם היהודי".

שרון: "אני מכיר את חב"ד היטב ולמדתי כבר להפריד בין חב"ד שאני מכיר לבין תופעות חריגות. לצערי, הציבור אינו יודע להפריד, וכדאי שתדעו כי התמונות והכתבות על הפעילויות של אנשי חב"ד גרמו לכם נזק גדול וכתוצאה מכך נגרם גם נזק גדול ליהדות. הציבור אינו מבין את ההבדל בין הפלגים השונים. אני רואה אתכם כל הזמן בהפגנות, אני מזהה אתכם לפי הכובע והזקן".

הרבנים: "המציאות היא קשה. הלכת על תוכנית שאין לה רוב ברור בציבור. אנשים חשים כי התהליכים לא התנהלו כפי שצריך. המציאות הזאת מביאה אותנו לכאב כפול, גם על עצם התוכנית המדינית וגם על הפרת מרות הרבנים מצד אנשים מתוך החסידות שנוקטים בפעילות עצמאית משלהם".
שרון: "אתם מסכימים לכך שיחרפו ויגדפו ראש ממשלה? אני רואה כל הזמן בתקשורת צעירים מחב"ד משתוללים ומנאצים בהפגנות".

הרב גרונר: "כשלאדם כואב, מותר לו לצעוק בקול רם. אם באים ולוקחים ממשפחה של מפגינים את הילד שלהם וזורקים אותו לכלא מישהו מצפה שהמשפחה תשב בשקט? כאן מדובר על אנשים שבנו כאן את חייהם. האם מישהו מעלה על דעתו שהמתיישבים יקבלו זאת בהסכמה? ברור שהם ילחמו ויאבקו".

שרון: "אני לא מתנגד למחאה. אבל למה לנאץ?"

הרבנים: "אתה חייב להבין את הכאב העצום והתסיסה שהתוכנית הזאת מעוררת בקרב ציבורים רחבים. אנחנו לא משוכנעים שבלשכה כאן מודעים לעוצמת הכאב והתסיסה".

שרון: "גם לי זו ההחלטה קשה וכואבת, אולי הכי קשה וכואבת אי פעם. אבל הגעתי למסקנה שזה חשוב מאוד לישראל. התוכנית הובאה לממשלה ולכנסת ועברה ברוב גדול. נכון שזה קשה וכואב, אבל מדינת ישראל החליטה $ עוזבים את עזה. וגם אם זה קשה זה יבוצע. התוכנית תבוצע כי היא הדבר הנכון למדינת ישראל".

הרבנים: "אנחנו נאבק בכל הכוח נגד מימושה של התוכנית. מדובר במהלך שיסכן את חיי העם בישראל ולא נוכל לעמוד מנגד. יש לנו הוראות ברורות מהרבי למחות בכל התוקף נגד מהלכים שכאלו".

שרון: "טוב, אתם חסידים של רבי שהיתה לו משנה מאוד ברורה בקשר לארץ ישראל".


"אמא הזהירה אותי"

שרון: "בימי הועידה של קמפ דיויד כשהייתי בארה"ב בכדי לדבר עם המצרים, התקשרתי מעת לעת לחווה בכדי לשוחח עם אמי ע"ה שעבדה אז במשק. כמובן שהיא הייתה מעדכנת אותי כמה תפוזים נקטפו ומה מצב הקלמנטינות, אבל בכל פעם שסיימה את השיחה, היא הקפידה להזהיר אותי ולומר: 'אריק, אל תשכח לא להאמין לערבים אף מילה'. ואכן אני לא סומך על הערבים אלא על הצבא שלנו".

הרב גרונר: "לרבי היתה עגמת נפש גדולה מהכוונות של הממשלות בישראל לוותר על חלקים מארץ הקודש. כל הערכותיו שנשמעו אז התקיימו".

שרון: "אני הקמתי את הישובים הללו. נכון, היה לנו חלום גדול לארץ ישראל גדולה ולא הצלחנו להגשים את כל החלום. עשינו מה שיכולנו, ולולי התפילות במערת המכפלה, בקבר רחל ולולי הפעולות של המתיישבים הראשונים כמו הרבנית מנוחה רחל בחברון, לא יכולנו להגיע להתיישבות הזאת".

הרב גרונר: "אני הנכד של הרבנית מנוחה רחל".

שרון:"רצינו מאוד להחזיק בכל שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה ולא הצלחנו. עלינו לשמוח לפחות שירושלים בידינו וגושי ההתיישבות הגדולים גם אצלנו. לגבי גוש קטיף, היה ברור שלא נוכל להחזיק בו לנצח. השגנו הסכם חשוב עם ארצות הברית שעיקרו הוא חיזוק גושי ההתיישבות, ואני בכוונה לא מגדיר את הגושים במדויק כי בכוונתי להכניס כמה שיותר יישובים לתוך הגושים הללו. לא תהיה התקדמות במפת הדרכים עד שהערבים לא יפסיקו לגמרי עם הטרור ודבר לא נראה באופק".

הרבנים: "אתה מדבר על האמריקאים והבטחותיהם. האם אפשר בכלל לסמוך על ההבטחות הללו? הרי גם אם האמריקאים לא יישנו את עמדתם, כל הסיכומים שלך לגבי מפת הדרכים טובים כל עוד אתה תכהן כראש ממשלה אבל אתה יודע שלא תהיה ראש ממשלה לנצח, וכל ההישגים שאתה מציג יירדו לטמיון, ומה שיישאר זה תקדים שיהפוך לבסיס עבור עקירת יישובים נוספים".

שרון: "אני לא סומך על האמריקאים ובטח שאני לא סומך על הערבים. יותר נכון: אני סומך על האמריקאים יותר מאשר על הערבים. שקיימתי עמם שיחות על מפת הדרכים, אמרתי לנושאים ונותנים מהצד האמריקאי כי אני מעדיף לכרות הסכם עמם מאשר עם הערבים. בשורה התחתונה: אני סומך על עצמנו".

הרבנים: "אולי אנחנו לא מומחים בביטחון כמוך, אבל ההיסטוריה מוכיחה שהרבי ראה את התהליכים שקרו בישראל בצורה עמוקה יותר ממה שראו האנשים שהיו בתוך התהליכים. אנחנו לא חושבים שאתה מבקש להרע לעם ישראל, אך זו תהיה התוצאה הסופית. אנחנו מרשים לעצמנו לדבר אליך כבן משפחה. אתה הלוא היית קשור כל כך עם הרבי שלנו ולכן אנו אומרים לך את הדברים כפי שהם ולא מייפים אותם: אתה מוביל את ישראל לאסון!"

שרון: "אתם מדברים כל הזמן על עמדת הרבי, ועם כל הכבוד לכם, הרבי לא נמצא איתנו והאחריות מוטלת עליי. המציאות השתנתה ועליכם להודות בכך".

הרבנים: "התורה וההלכה לא משתנות לעולם. העקרונות הקשורים לארץ ישראל נותרו כפי שהיו כמו ההנחה שקיימת בממשלות ישראל כי כניעה ללחץ של אומות העולם מונעת את הלחץ הבא בו בזמן שהכניעה גורמת רק להעצמת הלחצים".

שרון: "ההתנתקות תבוצע, אבל ההישג שלנו הוא במפת הדרכים והיא לא תזוז במילימטר לפי המציאות של היום".

הרבנים: "בימי מלחמת לבנון אמר הרבי כי בהשגחה פרטית נתנו משמים הזדמנויות שאפשר יהיה להשלים את המלאכה עם הערבים, אבל ממשלות ישראל לא ניצלו את ההזדמנויות הללו. גם עכשיו יש לך כל הזמן הזדמנויות לסגת מהתוכנית. אנחנו פונים אליך בתחנונים: תמצא את הסיבה ותפוצץ עליה את ההסכם כולו. בין כה אין לך היום את הרוב בעם לתכנית".

שרון: "אני מבין את הכאב שלכם, הוא כאב אמיתי. לדעתי התמיכה בתוכנית היא בשיעור של 60:40 לטובת התוכנית. תראו, ידעתי שלא אצליח לשכנע אתכם. גם את הרבי לא הייתי משכנע, אבל עלי לקבל את ההחלטות".

הרב גרונר: "אני פונה אליך ברגע האחרון, תתעשת ותחזור בך".

שרון: "עקשנים כמו חב"ד לא תמצאו בכל העולם. הם לא מוכנים להתייאש. אני מעריך את הנחישות שלכם אבל האחריות עלי".

הרבנים: "בחב"ד לא מתייאשים מאף יהודי".