בלוח 'היום יום' בתחילתו, יש את 'שלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות בית רבינו'.

בפרק השני ישנה סקירה על רבינו האדמו"ר האמצעי מרנא ורבנא דובער. שם נכתב שהיו לו ולרבנית שיינא שני בנים ושבע בנות.

בשנת תש"נ, לאחרי שנפל מסך הברזל ברוסיה, סיירו הרב דוד נחשון שי' ור' אבי טאוב ז"ל בבית החיים בליובאוויטש במקום 'אהל הנשים', ומצאו שם מצבת פח עליה נכתב:

(כמה תיבות ואותיות אינם ברורות)

של האשה הצנועה החשובה מרת אסתר מרים

בת הרב אדמו"ר דובער שי'

נפטרה א ד לחודש תמוז שנת

תקע"ט לפ"ק

היתה בכך תגלית שלא היתה ידועה עד אז לאיש שלאדמו"ר האמצעי היו בעצם 8 בנות ולא שבע, והבת הנוספת בשם אסתר מרים נפטרה בחיי אביה אדמו"ר האמצעי בהיותו כבן 45 שנה.

עד למציאת מצבת הפח, לא היה ידוע על כך דבר במסורת החסידים ולכן בלוח 'היום היום' היא אינה נזכרת.

גם לאחר שהדבר נודע, לא שינו את הנכתב ב'לוח היום יום' ועד היום בכל המהדורות החדשות הדבר לא תוקן, שכן לא משנים דברים שנערכו על ידי הרבי בעצמו ורשימת ילדי אדמו"ר האמצעי עם 7 בנותיו, נותרה על כנה כפי שהייתה.

•

לפני כחמש עשרה שנה נולדה לנו בת בשעטומ"צ. בהיותה לנו הבת השמינית, טרחנו למצוא לה שם, שכן כבר מיצינו את כל האפשרויות של הרבניות, נשותיהם של רבותינו נשיאנו (למעט אלו ששמותיהן כשם הסבתות שעמנו בחיי חיותן), וכן את כל שמות הסבתות שהלכו לעולמן. 

תוך כדי החיפוש לנתינת שם מתאים, התפלאנו על עצמנו שנעלם מאיתנו ועדיין לא נתנו שם על שמה של אשת האדמו"ר האמצעי הצדקנית מרת שיינא, מה גם שאנו צאצאים של הרבנית שיינא דרך בתה מנוחה רחל כולי ע"ה.

עבורנו היא גם רבנית וגם סבתא רבה ואכן החלטנו לתת לבתנו את השם שיינא יפה לאויוש"ט.

בשבת קודש שלאחר לידתה, בחודש אלול תשס"ד, התקיים בבית חב"ד באילת ה'קידוש' ללידת הבת שיינא והגיעו לאילת אורחים רבים מבני המשפחה, מכל רחבי הארץ. ה'קידושים' לבנותינו באילת במשך השנים הפכו לשם דבר, ואף אחד לא ויתר מלהגיע. עד היום זכורה לטובה אותה התוועדות חסידית מרוממת אליה הגיעו מאות מתושבי אילת שבאו ליהנות מדברי א-לוקים חיים ומהמסרים החסידיים שקלחו מפי ראשי המדברים, בעיקר מהסבים הרב צבי אייזנבך ז"ל ויבלחט"א הרב וינפלד, וכמובן גם מצעירי המסובים.

במשך שעות רבות ישבו כולם יחד, שכם אל שכם באחוה ורעות חסידית, כשכולם מקיימים את "גדולה לגימה שמקרבת". היי"ש נשפך כמים לצד החמין והפשטידות ומיני התקרובת, וכשנכנס יי"ש יצאו דברים מעוררים מפי המתוועדים. באי בית חב"ד שאינם רגילים למחזה כה מיוחד, הזכירו שבועות וחודשים לאחר מכן פנינים ואמרות שנשמעו באותה התוועדות פעילה ומועילה.

 עם סיומה של ההתוועדות שנקטעה בעל כורחה כשנטו צללי ערב והיו חייבים לגשת להתפלל את תפילת המנחה, קם אחד החסידים ששמו שמור עמנו, והסה את כל הקהל כדי לברך את משפחת אייזנבך בברכה יחודית - וכה היו דבריו:

"כיון שהקידוש הנוכחי הוא לכבוד הרכה הנולדת יפה שיינא על שם הרבנית מרת שיינא אשת האדמו"ר האמצעי, שהיא גם סבתא רבא של כלת השמחה, על כן נמזוג כולנו 'לחיים' ונברך את משפחת אייזנבך, שכשם שלאדמו"ר האמצעי היו שני בנים ושמונה בנות כך יזכו הם שמלבד בנם היחיד ושמונת בנותיהם, יזכו אף הם לבן נוסף ולאחר 'למנצח על השמינית' יזכו ל'עשירי יהיה קודש'".

אמירת ה'לחיים' הקבוצתית לאחר האיחול הנ"ל הדהדה למרחקים, והרי ידועה האמרה החסידית שבכוחה של התוועדות חסידית לפעול יותר מאשר מלאך מיכאל שרם של ישראל.

לא חלפו מאז אף לא שנתיים ובחסדי ה' נולד לנו בננו ה'מיז'יניק' ונקרא שמו בישראל שניאור זלמן.

מאז לידתו חלפו שלוש עשרה שנה, וביום ראשון הקרוב, כ"ב סיון, יחול יום הבר מצוה שלו - וזה הקטן גדול נהיה ואיש לעצמו ומי יתן שנזכה לראותו חי"ל אמיתי בשדה השליחות בה גדל וצמח מיום לידתו.

•

ספק רב אם יש הרבה פרוייקטים שעמלו עליהם בהוראת הרבי 40 שנה ברציפות. אחד מהם הוא פרויקט 'כתר תורה' אותו יצר וחיבר מו"ח הרב שמואל יהודה וינפלד, כאשר הוא שוקד ועמל עליו מתשכ"א ועד תשנ"ח והוציא מתחת ידו יצירה נפלאה של שינוי וחילופי הגרסאות של רש"י מתוך למעלה מעשרים כתבי יד ומהדורות.

העולם התורני, כמו גם הציבור הרחב, מכיר את סט החומשים שלו עם הפירוש 'שי למורא' אבל אינו יודע שסדרה זו היא חלק קטן מתוך מפעל ענק הנקרא "כתר תורה".

הכל התחיל בשנת תשכ"א. וכה מספר המחבר בספרו: "ביום ב' ב' כסלו תשכ"א עשה הקב"ה עמדי נס גדול. בעת שעסקתי בתיקון מכונת דפוס גדולה בבית הדפוס, נסחפה ידי הימנית בין גלילי הצבע של המכונה שהאחד מצופה גומי ושכנגדו ברזל, ואף על פי שעצרתי את המכונה מיד, נתפשה כף ידי עם האצבעות שכותבים בהן, בלחץ עצום בין הגלילים והייתי תפוס כשמונה דקות וחשבתי ללכת לבית הרפואה, ובליבי חשבתי בטח זוהי הוראה מלמעלה בשבילי על דבר מה ובפרט שנתפסו האצבעות שבהן כותבים, והיות שבימים שלפני זה הייתי חושב על התוכנית לערוך את פירש"י על התורה עם ביאורים וחילופי גירסאות... והייתי מתלבט האם זה שייך עבורי או שהוא דבר גדול מדי עלי, אולם כאשר השתחררו אצבעותיי מהמכונה אמרתי בליבי שאם יעזור השי"ת ואצא ללא פגע הריני מקבל עלי בלי נדר לעשות את העבודה הזאת וכו' ושמתי אצבעותיי במים... ובנס נתרפאו לגמרי מיד וראיתי בעליל שנתקבלה בקשתי ממרום".

העבודה זחלה בעצלתיים ולא התקדמה בקצב הראוי, כיון שבאותו שנים ערך מו"ח ספרים נוספים כמו משניות מנוקד, ספרי 'מפת הטהרה' ו'טעמי המקרא', והספרים הנ"ל דחקו הצידה את העבודה האמורה של גירסאות רש"י.

בשנת תשכ"ו החלה העבודה לצבור תאוצה כשאל מול המחבר ישנם ארבעה כתבי יד עתיקים מובחרים, שנבחרו לצורך חיבור זה ומפעם לפעם היה שולח דוגמאות לרבי וזכה לעידוד רב.

בשנת תשל"ב, בהתוועדות י"א ניסן, שהה חמי אצל הרבי, אז הכריז הרבי על הקמת ע"א מוסדות והוא קיבל על עצמו שמפעל זה יהיה מאחד מע"א המוסדות ומאז החל להשקיע את כל כוחו ומרצו בקידום החיבור הנרחב.

בשנת תשל"ד שלח לרבי שוב כמה דוגמאות והרבי משיב לו במכתב מפורט ביותר כמה וכמה הוראות. אחת ההוראות היא להרבות בהעתקות שינויי הנוסחאות וככל שירבה הרי זה משובח ועוד יותר מזה.

כמו כן הרבי הורה לא לשנות את הטקסט של רש"י, בהערות פנימיות, גם לא את מראי המקומות של הפסוקים. לכל היותר הרבי התיר לו להכניס סימני פיסוק. באשר לניקוד הרבי סבר שאין לנקד כתובים הבאים בפירוש רש"י כיון שאין פירוש רש"י בא מנוקד.

אגב, כאשר הרבי עשה שטורעם מהזהירות להראות לילדי ישראל ציורים של בעלי חיים טמאים שאל חמי את הרבי האם להימנע מלצייר בספריו בעלי חיים טמאים לילדי ישראל והרבי ענה לו במכתב: "התמונות והציורים הם חלק מתלמוד תורה".

כך המשיכה העבודה והתקדמה צעד אחר צעד והנה בשנת תש"מ, בסביבות חג השבועות, נכנס חמי ליחידות והרבי התעניין מאוד בעבודת הקודש של הפרוייקט ובהתקדמותו. חמי אמר לרבי שיש צורך להתחיל הכל מחדש, כיון שישנן תוספות רבות ביותר. הרבי שאל האם לא כדאי להשתמש במה שמוכן עד היום ולהוסיף את התוספות בשולי הדף. חמי ענה לרבי שהתוספות רבות מאוד ומרובות על העיקר. 

כאשר הרבי ראה שמתחילים לערוך מחדש את הספר, אמר לו שכאשר יש תוספות הרי הן צריכות להיות אלף פעמים ככה כברכתו של משה, ולכן עליו להכנס לספריית הרבי ולבדוק את כל הכתבי יד של רש"י ולהוסיף גם את חילופי הגירסאות שלהם לספרו.

לאחר היחידות הוא נכנס לספרייה, והרב לוין ועובדי הספריה פרשו בפניו את כל כתבי היד שהיו בפניהם, והוא רשם אותם כדי שיוכל להשיגם דרך הספריה הלאומית ועוד ספריות שונות.

אם עד אז הוא עבד אל מול ארבעה כתבי יד של רש"י, הרי שמאז הוראתו של הרבי הוא היה צריך לעיין ב-19 כתבי יד ומהדורות!

בתחילה היתה המלאכה נראית שחייבת מספר אנשים שיעסקו בה, אך ברכותיו של הרבי באופן תדיר ממכתב למכתב הביאו לידי כך שהצליח בעצמו להשתלט על כל העבודה הרבה, עד שהביאה לידי מוגמר.

כשם שברכתו של משה רבינו לעם ישראל היתה שיוסף ה' עליכם אלף פעמים ככה, כך ראה מו"ח במוחש את ברכתו של הרבי מסייעת בידו וההספק שלו היה מעל ומעבר למצופה.

לאחר 38 שנות עבודה מאומצת הודפסו חמשת כרכי 'כתר תורה' המפארים את ארונות הספרים התורניים ומשמשים בעיקר את העוסקים בלימוד תורתו של רש"י. לא אחת מצאתי בחילופי הגירסאות דברים מעניינים שמשנים את המשמעות לגמרי בדברי רש"י וכן גירסאות המחזקות את פירושיו המחודשים של הרבי בלקוטי שיחות על רש"י.

גם לאחר הדפסתם ממשיך המחבר להוציא לאור מתחת ידיו ספרים נוספים המהווים קילורין לעיניים וברכתנו אליו שיאריך ימים על ממלכתו ויזכנו לחיבורים נוספים טובים ומועילים.